fbpx

קונטקסט ושפה: המדור של רפי מן ורוביק רוזנטל

0

 רפי מן / הזירה ההיסטורית

הנייר לא סובל הכול

.

לא רק מנות הבשר, הביצים, הסוכר והקמח התכווצו בשנותיה הראשונות של המדינה. גם העיתונים. היו ימים שבהם הופיעו העיתונים בשני עמודים בלבד. הסיבה לכך הייתה נעוצה במחסור חמור במטבע חוץ לרכישת נייר עיתון, אשר יובא מחו"ל. הממשלה קבעה כמה נייר יגיע ארצה ויחולק בין העיתונים. העורכים מצאו עצמם במיטת סדום, צמצמו את מספר הידיעות והמאמרים, ודחסו את החומר אל היריעות הבודדות שעמדו לרשותם.

הקוראים דווקא ביקשו להגדיל את אותיות העיתון כדי להקל את הקריאה, אבל באמצע 1950 התנצל 'דבר' בעמודו הראשון על כך שאין הוא יכול להיענות לבקשות הללו. "העיתון הוקטן שוב בגלל המחסור בנייר ואנו נאלצים לנקוט אמצעים ותחבולות כדי לקבוע את מתכונת החומר בתוך העיתון המקוצץ. ומכאן השימוש באות קטנה. נקווה לימים טובים יותר ולאותיות מאירות עיניים".

הימים הטובים בוששו לבוא. הצנע נמשך, ועמו הקיצוב בנייר. העיתונים הפרטיים ועיתוני מפלגות האופוזיציה לא הסתירו את חשדותיהם, לפיהם מדובר לא רק במחסור בדולרים. "מתברר שלא מקרה כאן, לא אי־הבנה, ולא החלטה שרירותית של פקיד", נכתב ב'חרות', "לפנינו החלטה מכוונת ומחושבת שמטרתה אחת: להגביל בדיעבד את חופש העיתונות על ידי הגבלת השטח העומד לרשותה". לדעת העיתון אותם גורמים בשלטון אשר אינם חפצים בביקורת עליהם החליטו כי "באין אפשרות לבטל את חופש העיתונות על ידי חוק – מנסים לבטלו על ידי מחסור בנייר".

.

רוביק רוזנטל / הזירה הלשונית

סקופ שמבשר את בוא האביב

.

הרבה מים זרמו באמזונס המתפתל בין יערות הגשם מאז שדב יוסף וחבריו ריחמו עליהם ומנעו מהעיתונים בישראל את מנת הנייר שלהם. בינתיים חוסלו רוב העיתונים שפעלו אז, ולא מטעמי חיסכון, ולעומתם, העיתונים שנותרו – ואף החדשים שקמו – צמחו ותפחו. את מקום הממשלה הגוזרת כמה עמודים יכיל העיתון החליפו תקציבאי משרדי הפרסום. עתידנים למיניהם הספידו את העיתונות המודפסת, אבל היא ממשיכה להיות עוף החול של התקשורת, והאכסניה המופלאה שבה נכתבים דברים אלה היא עוד עדות לכך.

לפני כחמש שנים השלמתי את עבודתה של הוועדה למונחי תקשורת של האקדמיה ללשון, שבראשה עמדתי יחד עם פרופ' רפי ניר המנוח. הוועדה עסקה בכל תחומי המדיה, אבל טרחנו גם לקבוע מילון מונחים עברי למדיה הוותיקה מכולן, שלכאורה לא הייתה זקוקה לכך. הטלוויזיה, שבה כיתוב הקרדיט של הדובר קרוי "סוּפֶּר", טקסט קצר של דובר קרוי "סינק" ומשפט מחץ קרוי "סאונד בייט", הייתה זקוקה לכך יותר. ובכל זאת, בתחום המודפס נדרש סדר מינוחי, וגם כמה מונחים שחסרו. וכן, גם הנייר, החומר ממנו עשוי המקצוע, דרש מחשבה.

תחום העיתונות המודפסת עברי יחסית, אם כי הגיע הזמן שלפחות אנשי המקצוע יֵדעו להבדיל בין "ידיעה", "כתבה" ו"מאמר". היו ויש בו עדיין מונחים לועזיים, בעיקר באנגלית. מתי עושים "פוֹלוֹ", מי צריך "פילֶרים" ומה זו בדיוק "רֶפורטז'ה"? התשובות היו על פי עקרון השקיפות. follow היא ידיעה עוקבת, filler היא ידיעת מילואים הנדרשת למקרה של מחסור בחומר. רפורטז'ה קרויה כתבת נושא, ובהגדרתה, "סיפור עיתונאי המתאר התרחשות, סיפור חיים, תיאור מקום ועוד". בכך הבדלנו אותה מסוגים אחרים של כתבות, כגון כתבת ראיון, כתבת דיוקן, כתבת תחקיר ועוד. ואיך לקרוא לידיעה עיתונאית שאינה מייצגת התרחשות ממשית (באנגלית: non event)? הפתרון היה שקוף: "לא אירוע".

.

רוצים לקרוא את המדור המלא? הירשמו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש במתנה עד הבית

.

צילום: באדיבות אתר עיתונות יהודית היסטורית

 

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook