fbpx

צרכני תקשורת מסיביים, וגם שחקנים במערכה | פרשנות מאת מרדכי (מוטי) שקלאר

0

לכתוב על יחסה של החברה הדתית־לאומית לתקשורת דומה לכל שיח אחר הקשור לחברה הישראלית. במילים אחרות, כאשר מדברים על החברה הדתית־לאומית, צריך לתת בה סימנים. ישנם חובשי הכיפה הסרוגה )שהם הרוב(, הרואים בהשתלבות בכל תחומי החיים בחברה – מתרבות ומשפט ועד צבא ותקשורת – חלק אינטגרלי מהווייתם וערכיהם. וישנם המעדיפים להתגורר בקהילות סגורות, במוסדות אקדמיים נפרדים, ואפילו לשרת בצבא עם הדומים להם במסגרת ישיבות הסדר.

אבל חלק מהשונות, או הרבגוניות הזו, נעלם – כשמדברים על היחס לתקשורת. ישנה כמעט תמימות דעים על יחסה המנוכר והמזלזל של המדיה לתרבות היהודית. למעט תכניות זניחות, שבדרך כלל משודרות בשעות נידחות, או סיפורים בשולי שוליה של העיתונות הכתובה. התקשורת נמנעת מלעסוק בתחום, שהוא משמעותי למהות הקיום שלנו כיהודים וחשוב ביותר לציבור גדול במדינה. תחושת הניכור גברה, כשבמהלך השנים הציבור הזה סבל מהדרה מהתכניות המעצבות את השיח הישראלי. הנחה שבוססה גם על ידי מחקרים.

המגמה המשמחת, לעומת הצדדים השליליים האלה, היא זו שמביאה את הציבור הדתי־לאומי לעשייה משמעותית בתחום זה. בשנות ה־ 70 ייסד ישראל הראל את ביטאון 'נקודה', שהיה מעין חממה לכותבים צעירים שלימים השתלבו בתקשורת הכללית. אורי אליצור ז"ל, חגי סגל, יאיר ובמבי שלג ורבים וטובים אחרים. בתחילת שנות ה־ 90 הוקם בית הספר לקולנוע 'מעלה', שהכשיר אנשי טלוויזיה, ובעקבותיו נפתחו מגמות תקשורת וקולנוע בחינוך הדתי כולו. פתאום החלו לראות גם במסדרונות גלי צה"ל יותר כיפות. לא עוד קיטורים על המצב, אלא עשייה קונסטרוקטיבית.

הבדלי הגישות שתיארנו בהתחלה מצאו את מקומם גם בצד האופרטיבי. מחד, התעצמות של המדיה המגזרית, אתרים כמו 'כיפה', עיתונות כמו 'בשבע' ותחנת רדיו כ'גלי ישראל' זוכים לאהדה רבה. ומנגד, אינטראקציה של חובשי כיפות עם אמצעי המדיה הכלליים, כזו שמייצרת ממדים של מדיה מורכבת, שמאפשרת ריבוי קולות שבתוכו מרגיש הצרכן הדתי "הדהוד" לעולמו ושייכות לליבה הישראלית.

ריבוי הכתבים הסרוגים במדיה הכללית מעיד יותר מכל על המגמה המועדפת, וכלי תקשורת כמו 'מקור ראשון', 'ארץ אחרת' וערוץ 20 החדש מחזקים מגמה זו. הם מצליחים להכיל דתיים כרוב, אבל גם חילונים רבים שמוצאים שם בית. מה נחוש יותר בעתיד? תלוי באופי המדיום. ככל שזה יהיה יותר שטחי וחלול, הציבור הדתי ידיר רגליו לטובת מקומות בהם ימצא עולם מורכב ומכיל. זה לא בהכרח שלילי, מאחר שיותר ויותר ישראלים מדירים את עצמם מהמדיה הכללית, ויוצרים בהפוך על הפוך מדיה חדשה, משוחררת מהכבלים המיושנים ומהמוסכמות שאבד עליהן הקלח.

הכותב הוא יו"ר ערוץ מורשת, והיה ממייסדי בית ספר 'מעלה' ומנכ"ל הרשות השנייה ורשות השידור.

לכתבה המלאה: עליית הכיפות הסרוגות: דרכם של הדתיים־לאומיים לכיבוש מעוזי הישראליות | מאת: שלום ירושלמי

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook