ביוני 2001, ב'פסגת סלובניה', נפגשו לראשונה נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' וו. בוש ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ביציאה מן החדר הסתכלו יועציו של בוש זה בזה ואמרו: הוא "Transactional". יש לנו עסק עם נשיא הממוקד בעשיית עסקאות, אחת אחרי השנייה. לא מדובר באידיאולוגיה או בערכים, רק ביזנס.
ב־20 השנים שחלפו שִכלל פוטין את מנגנון עשיית העסקאות שלו, העלה את סכומי ההימורים לגבהים דמיוניים, והשיג עבורם תמורות שלפי הערכות פרשנים הפכו אותו ללא פחות מאשר האדם העשיר בעולם, שיש המעריכים את הונו האישי סביב 200 מיליארד דולר. וישנן עוד עסקאות. כולל כאלה שביצעו לכאורה אנשים מטעמו עם שליחים שונים של דונלד טראמפ, כולל בנו דון ג'וניור, ספק אם טיבן המדויק של העסקאות האלה ייוודע אי פעם. אבל ברור שההתערבות חסרת התקדים שביצע שירות המודיעין הצבאי הרוסי (GRU) בבחירות בארה"ב, הביאה לשלטון אדם שכמעט והפך את גישתה של ארה"ב כלפי רוסיה, בניגוד גמור לדעתם של גופי הביטחון, המודיעין והמדיניות האמריקאיים, ובניגוד למשנתה הסדורה של המפלגה הרפובליקנית, שניציותה כלפי ברית המועצות ורוסיה יורשתה הייתה מנדבכי מדיניות החוץ שלה.
בישראל ביקר פוטין לראשונה ב־2005, ונפגש עם ראש הממשלה אריאל שרון. שני הוריו של שרון נולדו וגדלו בבלארוס, במרחב ההשפעה הרוסי ואז הסובייטי. הוא החשיב עצמו במידה מסוימת כצאצא של התרבות הרוסית, ובניו ומקורביו ב'פורום החווה' כינו אותו "הקווקזי". אבל מפגישתו עם איש הקרח והשרירים, אחרי לחיצת יד שעוזריו תיארו בחלחלה כמוחצת, יצא שרון כמעט מבוהל. הוא "הבין שאינו מבין" את האיש ואת התנהלותו, והטיל מיד על המועצה לביטחון לאומי (ובה הח"מ) לגבש עבורו עבודת מטה מקיפה וכוללת באשר לאינטרסים הרוסיים בישראל, במזרח התיכון ובעולם.
לאחר שלושה חודשי עבודה היו בידינו כ־80 עמודי מצגת עמוסי נתונים, הערכות, טבלאות וחלופות לפעולה. זיקקנו אותם לשורה של עסקאות אפשריות בין ישראל לרוסיה, אך מתוך מודעות מלאה לאי־הסימטריה בין שתי המדינות. טור הבקשות הישראליות מרוסיה היה ארוך מאוד, וטור הבקשות הרוסיות מישראל היה קצר בהרבה. עם זאת, במהלך העבודה הופתענו לגלות אוצר בלום של קלפי מיקוח ישראליים שלא היינו מודעים לערכם. שורה ארוכה של נכסי כנסיות רוסיות בירושלים, שערכן הפוליטי עבור פוטין רב מאוד עקב "יחסיו המיוחדים" עם הכנסייה הרוסית, בעוד שחשיבותן לישראל נמוכה. כך באה לעולם העסקה הישראלית־רוסית הראשונה בעידן פוטין, שכללה את העברת 'חצר סרגיי' במגרש הרוסים בירושלים לידי רוסיה, בתמורה לשורת התחייבויות רוסיות להגבלת מכירות אמל"ח לאויבי ישראל.
בהשוואה לעסקה ההיא, וככל הידוע, העסקה שביצע נתניהו לשחרור נעמה יששכר תמורת רישום בעלות רוסית פרו־פוטינית על מתחם 'חצר אלכסנדר', שינוי נתיב הרכבת הקלה בירושלים ותמורות ישראליות נוספות שלא פורסמו, נופלת בקטגוריה של "עסקה רעה". נראה כי ניתן היה לנהל מו"מ ארוך יותר ולדרוש תמורות משמעותיות יותר עבור הנכסים שהועברו. אבל יש להניח כי יועציו של נתניהו, בצאתם מן החדר, חיככו ידיהם בסיפוק. נעמה תשוב הביתה לפני הבחירות, וה"פוטו אופ" הובטח. את המחירים של העסקה הרעה הזו ישלמו הממשלות הבאות שייאלצו, על פי התקדים שנוצר, לשלם הרבה תמורת מעט. ניתן לסמוך על פוטין ואנשיו, שפנקסם פתוח וידיהם רושמות.
