אין זהו סוד שאחת ממילות המפתח בשיח הציבורי על הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות היא קיטוב: קיטוב מפלגתי, קיטוב אידיאולוגי, קיטוב חברתי וכלכלי ואפילו קיטוב רגשי. ככלל, הרושם הוא כי הפוליטיקה הישראלית רק הופכת למקוטבת יותר ויותר. ניתן לראות את הקיטוב הזה בכל מקום – בשיח התקשורתי שנוטה לחדד ניגודים, בשיח הבין־אישי במרחב הציבורי כמו גם בזה הפרטי ובעיקר בתפקוד השוטף של הפוליטיקה היומיומית.
בפוליטיקה העולמית, בעיקר זו האמריקאית אך לא רק, קיטוב נמדד לעhתים קרובות על ידי המרחק בין חברי פרלמנט בעלי אידיאולוגיות שונות: ימין מול שמאל, ליברלים מול שמרנים, קפיטליסטים מול סוציאליסטים וכו'. כל אחד מהצירים הללו תורם במידה שונה לתופעת הקיטוב.
בפוליטיקה הישראלית, לעומת זאת, מדובר בדפוסי קיטוב חמקמקים יותר, הן בשל מורכבת השסעים הפוליטיים בישראל והן בשל השינויים שעברו על המבנה המפלגתי בכנסת בעשורים האחרונים.
קיטוב זה במערכת הישראלית ואופני מדידתו מציגים אתגר מיוחד בפני חוקרי מדע המדינה, הנשאלים לא פעם, האם הקיטוב בפוליטיקה הישראלית אכן נמצא במגמת עלייה? האם עלייה זו ניתנת למדידה אובייקטיבית ולהתייחסות השוואתית? בכל הקשור לפוליטיקה הישראלית ומורכבותה, מעניין גם לבחון אם ישנם דפוסי קיטוב ייחודיים לה כגון קווי חלוקה ברורים בקרב הפרלמנטרים הישראלים ו/או כוחות או מפלגות אשר נוטות למידה גבוהה יותר של קיטוב.
ברית הימין והמשותפת
במחקר חדש שערכתי לאחרונה במסגרת המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, מדדתי את הקיטוב בפוליטיקה הישראלית על ידי מדידת אופן ההצבעה של חברי הכנסת. המדידה נעשתה באמצעות ניתוח כמותני המשלב שיטות מחקר מתחום ניתוח הרשתות של כ־3,000 הצבעות שהתקיימו במהלך הכנסת היוצאת, כולל הצעות חוק, הצעות לסדר היום, בחירות לתפקידים ועוד.
השיטה מבוססת על ניתוח הצבעות 120 חברי כנסת, שעל בסיסן נעשית החלוקה למקבצים של חברי הכנסת המצביעים. הניתוח מתבסס על התיאום או הניגוד בין ההצבעות, וכך, ככל שהם מצביעים יחד, הם יהיו קרובים על פני רשת ההצבעות.
זאת ועוד, הניתוח מביא בחשבון שיש שלא כל ההצבעות שוות וכי הצבעה בעד או נגד התקציב, או הצבעת אי־אמון, חשובות יותר מהצבעה בדיון שוטף כלשהו.
התרשים בעמודים אלה מציג את תוצאות ניתוח הרשתות בכנסת ה־24 (מפלגות הקואליציה בחלק העליון ומפלגות האופוזיציה בחלק התחתון). חברי כנסת הנוטים להיות מתואמים זה עם זה ימוקמו קרוב יותר אחד לשני, ולהפך.
בדרך זו ניתן לבחון את מידת הקיטוב בכנסת על בסיס התנהגותי בלבד, בלי קשר לעמדה אידיאולוגית, זיקה מפלגתית או השתייכות לקואליציה או לאופוזיציה. צבע העיגולים מציין את המפלגה שאליה משתייך חבר הכנסת. גודל העיגול מבטא את מספר ההצבעות שבהן השתתף חבר הכנסת. מהניתוח עולה כי באופן רשמי – הכנסת ה־24 היא המקוטבת ביותר ב־20 השנים האחרונות.
ניתוח מעמיק של חלוקת הצבעות הח"כים חשף דינמיקה מרתקת בתוך גוש האופוזיציה בינו ובין עצמו ובין הגושים גם כן. גוש האופוזיציה כולל שני חלקים שונים בגודלם – חלק גדול הכולל את רוב מפלגות הימין והחרדים, וחלק קטן יותר הכולל את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת. כפי שניתן לראות מהתרשים, שני הפלגים מתאפיינים בקשרים חזקים במיוחד, כלומר באחדות ברמת ההצבעות.
מובן שהקיטוב בין שני הפלגים בולט אף הוא. הקואליציה, באופן לא מפתיע לאור התפרקותה, מאופיינת בקיטוב רב יותר מהאופוזיציה. כפי שניתן לראות בתרשים, פיזורם של חברי הכנסת בחלק הגדול של האופוזיציה נוטה יותר לקצוות המפה, קרי מייצג את התנגדותם לעמדות הממשלה בכל סוגי ההצבעות שעלו בכנסת. ניתן, אם כן, להניח כי חלק גדול מהגידול בקיטוב בכנסת ה־24 נוצר בשל תנועה זו של הפלג הימני באופוזיציה לכיוון דפוסי הצבעה מקטבים.
הקיטוב הפרלמנטרי בכנסת ישראל בין השנים 2022-2003
היכן הקולות המפשרים?
מגמה נוספת המאפיינת את הקיטוב בכנסת ה־24 היא הירידה בנוכחותם של חברי הכנסת הבלתי מקטבים או המפשרים. מהניתוח עולה כי חברי הכנסת שהצבעותיהם מתאפיינות בקיטוב נמוך (קרובים יותר למרכז המפה) נכחו פחות בהצבעות חשובות במליאה. ניתן להניח כי הפרופיל הנמוך של אותם ח"כים תרם באופן משמעותי להגברת הקיטוב בכנסת הנוכחית. במילים אחרות, הקיטוב גבר לא רק בשל הגברת הניגוד הפוליטי בין חברי כנסת, אלא גם בשל היעדרותם של חברי כנסת "פשרניים" יחסית. תופעה זו היא חסרת תקדים בשני העשורים האחרונים.
גוש האופוזיציה כולל שני חלקים שונים בגודלם – חלק גדול הכולל את רוב מפלגות הימין והחרדים, וחלק קטן יותר הכולל את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת. שני הפלגים מתאפיינים בקשרים חזקים במיוחד, כלומר באחדות ברמת ההצבעות
כפי שניתן לראות בגרף המתאר את רמת הקיטוב לאורך זמן (החל מהכנסת ה־16 כנקודת ייחוס), מלבד תקופת הקורונה, הכנסת הישראלית מצויה במגמת קיטוב ההולכת ומחריפה, ומידת הקיטוב בכנסת ה־24 היhתה הגבוהה ביותר מכל הכנסות הקודמות בשני העשורים האחרונים. מהניתוח המעמיק ניתן להסיק כי המיליטנטיות שהפגינו חברי הכנסת מהפלג הימני באופוזיציה לצד היעדר קולות מפשרים תרמו לקיטוב החריף שאנו רואים היום.
לאור ההחרפה במגמת הקיטוב הפוליטי לאורך השנים, הניכרת בהרכבים קואליציוניים שונים, נשאלת השאלה לאן פנינו מועדות בואך הבחירות הקרובות. כיצד תראה הכנסת ה־25 של מדינת ישראל עוד מוקדם לקבוע, אך ניתוח דפוסי הצבעה של פרלמנטרים ישראלים לאורך 20 שנה מצביע על מספר עובדות שאנחנו כן יודעים, שיכולות לסייע לנו למתן את התופעה ההרסנית הזו: ראשית, ההתבצרות הגושית (ולאו דווקא המפלגתית) מלמדת אותנו כי חברי הכנסת יודעים לשתף פעולה ולהתאחד סביב נושאים מסוימים. שנית, ניתן להשיג שיתופי פעולה בכנסת הישראלית בין כל קצוות הקשת הפוליטית, כפי שניתן לראות בשעת משברים ביטחוניים ולאחרונה גם במשבר הקורונה.
אם כך, יש הכרח להרחיב את שיתופי הפעולה הללו לנושאים חוצי גושים אידיאולוגיים. ולסיום, כמו בחברה גם בפוליטיקה – נדרשת התייצבותו של הקול המפשר. מעורבות גבוהה של חברי הכנסת בעלי דעות מפשרות תועיל לשיח ולעשייה הפרלמנטרית ותקטין את הקיטוב. על כן יש לעודד את הקול המפשר להגביר את קולו, שכן מגמת הקיטוב המאפיינת את הפוליטיקה הישראלית ניכרת לא רק במליאת הכנסת ומחלחלת לשיח הציבורי בנושאים רבים.
**
ד"ר דניאל רוזנברג הוא עמית מחקר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן ומנהל המעבדה לחקר נתוני עתק (Big Data) במחקר ארכיטקטוני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.
