היה חשוך, למרות האורות הצבעוניים. ובכל זאת, בתוך האפלה המהבהבת, היה נדמה לי שאני מזהה דמות. אף פעם לא ראיתי אותו במציאות ולא הייתי בטוח לגמרי. התבוננתי שוב. שאלתי מסביבי. לא לחשתי כי היה רעש נורא מהמוזיקה.
צעקתי: זה הוא?
כן, זה האיש. מבקר טלוויזיה שמתרשע עליי כבר שנים. רק לפני חודש הוא כתב עליי שאני גם נקרופיל וגם פורנוגרף. האיש שתמיד חשבתי שאם אפגוש אותו ואת היטלר בסמטה חשוכה, ויהיה לי רק כדור אחד בקנה, היטלר יחזור הביתה בשלום. אז לא בסמטה, במסיבה הומה וחשוכה, הוא פה, לידי. מה עושים עכשיו? האם זו הזדמנות לרשום פרק חדש ביחסים עם הביקורת? יש מסורת סוערת של מפגשים כאלה: דודו טופז שבר למאיר שניצר את המשקפיים, יוסי פולק חבט במיכאל הנדלזלץ. האם הגיע זמני לעשות היסטוריה?
רוצים לקרוא את המגזין המלא ? הירשמו לקבלת גליון מתנה
איור// נעם וינר
