השגריר הטרי של דונלד טראמפ בגרמניה לא בזבז זמן. חודש לאחר שהגיש את כתב האמנה שלו, הכריז ריצ'רד גרנל שהממשל האמריקאי תומך בתנועות ימין קיצוני באירופה. הכרזה כזו הייתה נחשבת דמיונית לחלוטין עד לפני זמן קצר – אך זו המציאות הבינלאומית בימינו. השגריר חרג באופן גס מהכלל הדיפלומטי האוסר על התערבות (לפחות בגלוי) בעניינים פוליטיים והמחיש את עומק השבר בין ארה"ב לאירופה.
הזירה העולמית כולה עוברת זעזוע, שמשנה באופן חד את מערך הכוחות. לאחר שעודד בגלוי את מתנגדי האיחוד האירופי בהצבעת הברקזיט בבריטניה ותמך במארין לה פן הגזענית בבחירות בצרפת, טראמפ מתמקד בחוליה האירופית החזקה ביותר: גרמניה. שתי המדינות, שיש ביניהן ברית עמוקה כבר 70 שנה, מוצאות את עצמן משני צדי המתרס. טראמפ עוין בגלוי את ממשלת גרמניה, מתערב בפוליטיקה הגרמנית ותומך במתנגדי מרקל; ואילו הקנצלרית הגיעה למסקנה שגרמניה, ואירופה הדמוקרטית כולה, כבר אינן יכולות להישען על מה שנוצק ביסודות פלדה לאחר מלחמת העולם השנייה: הסיוע וההגנה של ארה"ב. בעיני האירופאים, וושינגטון הופכת מבעלת ברית לכוח עוין. המערב כולו, כיחידה גיאו־פוליטית, מתפורר.
תהליך דומה מתרחש מול קנדה: השכנה ובעלת הברית הופכת לשק החבטות של טראמפ. ג'סטין טרודו, ראש הממשלה החינני, מתחרה עם מרקל על תואר "החבר העולמי לשעבר השנוא ביותר על טראמפ". מי היה מאמין שארה"ב תישאר ניטרלית בסכסוך בין קנדה, השכנה הדמוקרטית הגדולה ושותפת הסחר השנייה שלה, לבין סעודיה? רודנות פונדמנטליסטית? זה המצב.
בכל העולם – באירופה, ברוסיה, במזרח התיכון ובאסיה – מתחזקות תנועות פופוליסטיות שפורטות על פחדים קמאיים, על דעות קדומות ועל משקעי עבר. לכולן מאפיינים דומים: עוינות כלפי נורמות דמוקרטיות, איבה לתקשורת החופשית, חוסר סובלנות כלפי מיעוטים. זה לא התחיל עם טראמפ, אבל העובדה שמנהיג הדמוקרטיה החזקה בעולם נהנה לרסק את הנורמות הדמוקרטיות היא מקור השראה לפוליטיקאים כוחניים בכל פינה. במאמר חריף ב'גרדיאן' הצביע הסנטור ברני סנדרס על ציר כוחני שעולה כעת בעולם. בין החברים בו מנה (בין היתר) את טראמפ, ולדימיר פוטין, שי ג'ינפינג, ויקטור אורבן ובנימין נתניהו.
נקודת המפתח היא הכסף: החיבור של הציר הכוחני עם רשת של אוליגרכים, המתייחסים לעולם כאל מגרש המשחקים שלהם. אלא שמי שהעלה ורומם אותם הן דווקא הדמוקרטיות הליברליות, שהובילו גלובליזציה פרועה שביסודה קפיטליזם דורסני. הגל הלאומני הוא תגובת נגד לגלובליזציה הזו, אבל הוא אינו מעצים את העם אלא רק מחריף את הקיטוב החברתי. תאגידים עתירי הון מחזיקים היום כ-20 טריליון דולר (!) במקלטי מס שונים כדי להימנע מתשלום מסים במדינותיהם. הם מעמידים תקציבי עתק לרשות כוחות פוליטיים, החותרים לרסק כל מי שמנסה להיאבק בהפקרות הזו: עיתונות, תנועות דמוקרטיות, פעילים חברתיים. מה שדוחף את הגל הלאומני הוא כוח כלכלי, שצבר הון בממדים חסרי תקדים.
הדמוקרטיה הליברלית הוותיקה, זו ששגשגה באירופה ובצפון אמריקה (ובישראל), עוברת משבר עמוק. ניסיונה להדוף את הגל הלאומני באמצעות סיסמאות על דמוקרטיה נכשל. התשובה של הציר הכוחני לתסכול מהפערים הכלכליים, מההגירה, מהטרור ומשחיקת הזהות הלאומית היא פשיזם וביטול בריתות. כדי לעמוד מולו ומול הכסף הגדול שמזין אותו, אי אפשר להישאר במגרש הפוליטי ה"רגיל". צריך להתמקד בסוגיית חלוקת העושר ולהציע דרך אחרת: תיקון חברתי וכלכלה אנושית יותר.
.
אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים – גיליון ראשון במתנה – לחצו כאן
.
צילום: תומר אפלבאום, הארץ
