גדול נביאי הזעם והאינטלקטואלים בני דורנו: "ישראל הייתה לתפארת העם היהודי בעולם. לא חשבתי שזו תהיה מדינה של יודו־נאצים, אבל משהו דומה קורה עכשיו – וזה יוביל לצרות נוראות בעתיד" נועם חומסקי. ראיון

יהודי עוכר ישראל…? חומסקי מגלגל על לשונו באטיות ובעברית את המילים "עוכר ישראל" ועובר לאנגלית. "בארצות הברית אומרים שאני עוכר אמריקה הנורא מכולם". פניו אינן מאבדות את הסבר הנינוח שעמו הוא משייט בעולם הנורא והנפלא שאנחנו חיים בו. הטון רך מאוד, אדוות קלות על מי מנוחות, אבל אי אפשר לטעות בלהב החד והצונן המבצבץ מן הטקסטים שלו כמו משולש זנב של כריש.

| מה עושה לך הקמפיין שמציג אותך גם כאנטישמי?

בתור מי שאכפת לו מכל דבר בעולם, דווקא בנושא הזה הוא עונה במשיכת כתף שמנסחת סוג של "מה אכפת לי", אלא שבהחלט אכפת לו מה היחס כלפיו עושה לואלרי, אשתו השנייה, שהייתה אמורה להגיע לפגישת בוקר שבתית בסטארבקס שליד ביתם בלקסינגטון, פרבר כל־אמריקאי מנומנם ואמיד בבוסטון. מייל זועם שהגיע אליה הבוקר העכיר את רוחה והשאיר אותה בבית. אני כועס עלייך ויותר מכך על בעלך, כתב לה חבר ותיק וקרוב שלה. "ואלרי נולדה בברזיל וגודלה כקתולית", אומר חומסקי, "אבל מאיזו סיבה מסתורית, בשנות העשרה שלה איכשהו נסחפה לכיוון היהדות. היא הלכה לבית כנסת, אורתודוקסי דווקא, ושם קיבלו אותה בחום. אפילו למדה קצת עברית. בפעם הראשונה שביקרנו יחד בניו יורק היא גררה אותי לבית הכנסת המרכזי במנהטן לשעה של התבוננות פנימית וכדי לנצל את ההזדמנות לקרוא את התנ"ך בעברית".

| ואלרי חושבת על המצב והעולם כמוך?

"יש לה השקפות משלה".

הוא מתקשה לענות על שאלות היפותטיות כמו מה אביו היה אומר עליו. הוא יודע שאביבה, דיאן והארי, ילדיו מקרול, אשתו הראשונה, גם היא בלשנית, שנפטרה ב־2006, הולכים בדרכו, רק הטמפרטורה שונה. חומסקי לא מנסה לברוח מיהדותו משום שהוא לא נרתע משום נושא שהוא אישי, פוליטי, מוסרי, לאומי ובינלאומי. כולל יהדותו. כאילו הוא הולך לו בנתיב חייו, ומישהו או משהו, בלא לשאול לדעתו, ובעצם בלא שהרגיש או היה מודע, הדביק לגבו את היהדות הזו. "אני נולדתי למציאות שבה ההורים שלי היו מעורבים לחלוטין בחינוכי על פי ערכי תרבות הגטו היהודי. את ילדותי ונערותי העברתי בשעות אחר הצהריים בבית ספר יהודי ובעברית. זה היה בשנות ה־30 ולא משנה כמה עני היית, תמיד היה מישהו עני ממך. הוריי ניהלו מאבק הישרדות שהעסיק את שניהם ואני חונכתי בידי מארי, האומנת שגרה בביתנו, קתולית אדוקה, שטיפלה בי כל ילדותי והייתי כנראה הבן היקיר שלה. בעניין יהדותי היה לי אותו חלום קבוע שמעולם לא הבנתי אותו. בחלום ההוא אני נמצא בחדר ענק ואפל ובקצהו אלומת אור על אדם בגלימה לבנה. בסופו של דבר הבנתי שמארי לקחה אותי למיסה של בוקר יום ראשון ואני חושד בה, במארי, שלא רצתה שאירש גיהינום. לכן ככל הידוע לי ייתכן מאוד שהוטבלתי, מה שעושה אותי קתולי ואת ואלרי יהודייה".

| אז מי או מה הוא בעצם יהודי?

"אני חושב שהתשובה הממצה ל'מיהו יהודי' אמורה להיות דומה לתפיסתו של בן אנדרסון על האומה כקהילה מדומיינת (Imagined Community), לכן יהודי הוא כל מי שבוחר להיות חלק מהמסורת של התרבות וההיסטוריה – שגם מרביתה מדומיינת – של אותה קהילה".

| ומהו ציוני?

"אפשר לומר שאני ציוני, אבל לא מסוג הציונות העכשווית".חומסקי מכיר בכך שמה שהוא מגדיר כציונות היא בעיני הרוב אנטי־ציונות, שלא לומר אנטישמיות. "תמיד תמכתי במולדת אתנית יהודית בארץ ישראל", אמר פעם, "אבל זו לא בדיוק מדינה יהודית".

פרסונה נון־גראטה

היהדות של חומסקי, כמו הציונות שלו, היא היושרה האנושית האוניברסלית שלו. היא תוצאה של חיים שלמים שהם מפגש אינטנסיבי עם כל העולם ובני דודו היהודים, הנוצרים, המוסלמים, ההינדים והחילוניות שהיא עצמו ובשרו. חיים שבהם גבולות המדינות נמדדים על פי קריטריונים אנושיים אוניברסליים ולאו דווקא על פי משטרים, מסורות או דתות.

לוח הזמנים שלו גדוש בפגישות, הרצאות וראיונות מכאן ועד 120 שלו. הוא ידידותי לזר באורח שאין בינו ובין הנימוס הפוחלצי האמריקאי הטיפוסי ולא כלום. כל חזותו אומרת אחרי 48 שנים מאחורי דלפק הבנק, אחרי שני פרסי העובד האדיב, אני הפנסיונר של השכונה, אבל אותה נעימות רכה ומרוחקת משהו אינה פוגמת בחדות שבה הוא מסתייף עם הרעים. לדעתו. והוא לא מהסס להגדירם ככאלה. ולא, לא מדובר רק ברוע מדינתי, לאומי ודתי, מדובר גם ברוע אישי. קיסינג'ר? "איש רע. אין לי ספק שבמלחמת יום כיפור הוא הקריב חיילים ישראלים כדי לספק את השאיפות האישיות שלו".

ברמה הפוליטית הוא אחד האנשים היותר חומצתיים, אבל חבריו מעידים שמדובר בטיפוס רגוע ששמו השני הוא נעים הליכות. אפילו כשהוא מתעמת עם עו"ד אלן דרשוביץ, פרופסור חלקלק ומתעתע, ימני ויהודי ללא קו הפרדה, הוא מרצה באורח רגוע ודידקטי את השתלשלות האירועים שהובילו אותו למסקנה שישראל היא מדינה פשיסטית, שאמריקה היא מעצמה אכזרית מונעת אינטרסים תאגידיים ושמעון פרס הוא טיפוס "צמא דם". כך הוא נוהג ומתבטא בכל עניין שהוא עניינו ונראה שכל מה שקורה בעולם הוא עניינו של נועם חומסקי. הוא מתעב את מושאי ההתקפות שלו, מה שלא מפריע לו לשבת איתם לשיחה. "אני נפגש עם כולם", הסביר, "הייתי הולך אפילו לדיק צ'ייני אם היה מסכים לקבל אותי".

| לכן הלכת לשמוע את נסראללה?

"ודאי".

ב־2005 ביקר את נסראללה בלבנון. הישראלים התפלצו. חומסקי לא מבין על מה המהומה. "ביקרתי באותו זמן גם את וליד ג'ונבלאט, שהיה אז אויבו (ובעקיפין מעין חבר שלנו, ר"א), אבל לא הייתה בישראל אף מילה על הביקור אצל ג'ונבלאט".

| אתה לא מתחרט על הביקור אחרי המעורבות של נסראללה בסוריה?

"הייתי מבקר אותו גם עכשיו כמו שאני מבקר את כל הטיפוסים האלה. הייתי נפגש אפילו עם רמספלד, שהוא לא טוב ממנו". באותה שיחה אמר חומסקי שיש לנסראללה זכות להחזיק בנשק. "הוא לא קדוש, אבל אין ברקורד שלו שום דבר שמתחיל להשתוות עם הפשעים של שמעון פרס ושל טוני בלייר".

| ?

"תמיכתו של בלייר בפלישה לעיראק, יחד עם ג'ורג' בוש, היא הדגמה של פשע בינלאומי בדומה לפשעים שהנאצים נתלו בגללם במשפטי נירנברג".

| ופרס?

"פרס הורה להפציץ כפרים בלבנון. מבחינתי הוא צמא דם. הוא גם אחד מהארכיטקטים של ההתנחלויות, הוא לא אדם שצריך לנהוג בו כבוד".

בשנתו האחרונה כנשיא ארגן פרס, לעצמו, את אותו מצעד שנתי בומבסטי של שועים, רוזנים, נציגי מוח וכוח ופה ושם טיפוסים ססגוניים כמו אחד, דון קינג, שהיה האמרגן והמאפיונר של גדולי המתאגרפים האמריקאיים, ממוחמד עלי ועד מייק טייסון. לא האמנתי למראה עיניי באחד מאותם מופעי "חבקו אותי" של פרס, כאשר נתקלתי במסדר החניתות הכסופות הניצבות בדום מתוח על קרקפתו של אותו קינג שלעניות דעתי לא היה לו שמץ של מושג היכן הוא נמצא ומיהו באמת אותו שימון פרס. המטרה של אותם מופעי ראווה היא לתחזק את תדמית מדינאי־העל המחזיק בכל אחת ממגירות מוחו את הפתרונות לכל מדווי האנושות, וככה, על הדרך, אמורה גם מדינת ישראל שחרב הדה־לגיטימציה מרחפת מעליה להתבשם ממצעד השמות בניחוח של תראו־כמה־אוהבים־אותנו־בעולם. הדובדבן על הקצפת הסכרינית של הוועידה האחרונה היה אמור להיות סטיבן הוקינג. האיש, ההילה המדעית והפריק שואו שהוא מנהל בגבורה אמיתית. חומסקי לא חשב לרגע להניח לפרס האיש ולמדינת ישראל ליהנות ולהונות את העולם. הוא ארגן מיד כ־20 שמות בעולם המדעי, צלצל להוקינג וביקש ממנו לבטל את השתתפותו. הוקינג קיצר את תולדות הזמן שבו נענה לבקשה וביטל את השתתפותו.

ברקורד הקרבי שלו מול מדיניות ממשלת ישראל, תומך חומסקי חד־משמעית בהחרמת מוצרים מההתנחלויות. "המאבק של השחורים בדרום אפריקה קיבל סיוע צבאי ומדיני מקובה", הוא אומר. "לפלסטינים אין מציל כזה, ולכן אלה שבאמת מסורים למאבק הפלסטיני צריכים להימנע מאשליות וממיתוסים, ולחשב את הטקטיקות שלהם". מצד שני, בוויכוחים על פעילות ה־BDS (Boycott, Divestment and Sanctions – חרם, הימנעות מהשקעה וסנקציות; הקמפיין לחרם על ישראל), חומסקי טוען, ולא במפתיע, כי "אם מחרימים את אוניברסיטת תל אביב מפני שישראל מפרה זכויות אדם, למה לא להחרים את הרווארד נוכח הפרת הזכויות הגדולה בהרבה של ארצות הברית?". בישראל הוא פרסונה נון־גראטה, אבל איננו ממש מקופח בהתחשב בכך שישעיהו ליבוביץ, ידידו, סורב לפרס ישראל, ששרת התרבות היא לימור לבנת וששר החינוך הוא שי פירון.

בלדה לעוזב קיבוץ

נועם אברהם חומסקי נולד בפילדלפיה לפני 86 שנים.

| איך לפנות אליך? פרופסור צ'ומסקי? חומסקי? נועם? אברהם? אבריימלה?

"לא, לא אבריימלה", הוא נרתע משהו. "נועם. אני חושב שאני הראשון שקרוי נועם, הרי אין שם כזה בתנ"ך". אביו, זאב חומסקי, היה מורה לעברית, ועבודת הדוקטורט של חומסקי הבן עסקה בין השאר בעברית המתחדשת. "בעבר דיברתי וקראתי די טוב. לפני 50 שנה יכולתי לקרוא ספרים בעברית. מאז העברית נעשתה מודרנית והשפה שלי נשארה ארכאית". בן עשר כתב מסה על הפשיזם ובגיל 16 החל ללמוד באוניברסיטה. ומאז ועד היום, האקדמיה עבורו היא סיבה לאכזבה מתמשכת ("רובם של האקדמאים והאינטלקטואלים חיים בבועה"). המסקנה אז הייתה הצטרפות לקן השומר הצעיר וחלום עמום על נסיעה לפלסטינה להגשמת החזון של מדינה ציונית דו־לאומית. להיות חלק מהניסיונות לשיתוף פעולה יהודי־ערבי במסגרת סוציאליסטית, "בניגוד לרעיון האנטי־דמוקרטי של מדינה יהודית".

ב־1953 עלה לישראל, הצטרף לקיבוץ הזורע היישר אל המפגש האלים עם הסטליניזם הקיבוצי. "לא אהבתי את הקיבוץ. לא יכולתי לסבול את האווירה האידיאולוגית, אבל מסיבות שונות לגמרי מאלה של היום. הייתי שם בתקופת משפטי סטלין האחרונים, שהיו עניין לגמרי אנטישמי וכולם שם הגנו עליו. שליח של הקיבוץ לברית המועצות – מרדכי אורן שמו, אני חושב – היה אחת הדמויות המובילות של משפטי סטלין. כולם ידעו שההאשמות נגד אורן לגמרי מפוברקות, אבל הם המשיכו להגן על סטלין. לא יכולתי להאמין לזה. בכל אופן, היום זה מקום שונה לגמרי". כעבור כמה חודשים עזב. "התכוונו לחזור. אשתי חזרה לשם לתקופה ממושכת יותר. היום כמובן הקיבוץ, גם קיבוץ הזורע, שונה לחלוטין ממה שהיה אז".

יש בו נוקשות דוגמטית בטעם של קומוניסט אדום עתיק. זה עניין מבורך כשנלחמים ברעים; זה עניין מביך כשהרעים לכאורה לא בדיוק מתאימים לדוגמה. אחת ההתנגשויות הפרונטליות המהדהדות ביותר של חומסקי אירעה בסוף שנות ה־70. כמו סמוראי בסרטיו של קורוסאווה, לוחם מיומן ראש בקיר, הוא בחר את הזירה המתעתעת ביותר, את ההר האפל של זכר השואה הניצב במרכז ההוויה היהודית והאנושית. אחד, רובר פוריסון, פרופסור צרפתי לספרות, הועמד לדין והורשע כי טען שבאושוויץ לא היו תאי גזים. חומסקי חתם על עצומה שקראה לאפשר לו לממש את זכותו לחופש ביטוי. כצפוי הוא חטף מקלחת מהתחת אבל לא התנצל. לדעתו, "אין זה מתפקידה של המדינה לקבוע אמיתות היסטוריות ולהעניש את מי שמערערים עליהן". הוא עצמו כמובן אינו מכחיש את קיום תאי הגזים והשואה, "אבל אם אתה מאמין בחופש הביטוי, אתה גם מאמין בחופש לבטא דעות מנוגדות לדעתך. גם גבלס היה בעד חופש הביטוי, אבל רק של דעות שמצאו חן בעיניו".

| מה דוחף אותך?

אין שמץ של אגואיזם רהבתני בדבריו, רק אגו קשיח של מחויבות אישית כשהוא אומר, "מה דוחף את הנביאים?".

| אתה חושב עצמך לנביא?

"אני לא קורא לעצמי נביא, לא, אבל יש מוסר ומחויבות שמחייבים אותי ולכן אני פועל כפי שאני פועל וזו מסורת מתקופות עתיקות. לכל חברה יש קצה אינטלקטואלי שפועל על פי הקריטריונים המוסריים האנושיים האוניברסליים, והאנשים האלה תמיד מותקפים על ידי השלטון. ויש גם תקווה. דעת קהל יכולה להשתנות ואני מקווה שתשתנה. פעילים חברתיים יכולים לשנות סביבה – ולכן במקום לומר שהרע יימשך, אני ממשיך להילחם".

| מה דעתך על "צוק איתן"?

"זאת זוועה מבעיתה, סדיסטית, אכזרית ורצחנית שביצעה ישראל ללא שום תואנה סבירה".

| זאת לא הייתה מלחמה נגד טרור?

הטרור, בעיני חומסקי, הוא קודם כל נשקם של החזקים. "אלא שאז קוראים לו בשמות אחרים, נעימים יותר לאוזן. העובדה היא שטרור כמו אלימות משיג תמיד את מטרותיו. הוא אינו נכשל. הוא עובד. זוהי ההיסטוריה של העולם. החזקים שולטים במערכות הדוקטרינות, אז הטרור שלהם לא נחשב כטרור. הנאצים למשל לא ביצעו טרור באירופה הכבושה, הם הגנו על האוכלוסייה המקומית מהטרור הפרטיזני. וכמו תנועות התנגדות אחרות, גם זה היה טרור, אז הנאצים הפעילו טרור נגדי".

| אז אתה אומר משהו כמו, אני אשב בצד וסדאם חוסיין יהרוג את הכורדים?

"אני לא פציפיסט. לפעמים צריך וניתן להצדיק הפעלת כוח. המערב צריך להפעיל כוח כדי לעצור פשיזם, אבל זה לא מה שקורה כיום. כיום עוצרים את המתנגדים לפשיזם".

| אומרים שאתה אנרכיסט.

"המסורת האנרכיסטית אומרת שנטל ההוכחה להפעלת הכוח מוטל על מי שמשתמש בכוח".

למשל ישראל?

"למשל ישראל".

ב־2010 ניסה להיכנס לישראל דרך גשר אלנבי בדרך לאוניברסיטת ביר זית, לשם הוזמן להרצות. "בתי ואני חצינו את גשר אלנבי והוכנסנו לחקירה. בסך הכול האנשים היו שקטים ומנומסים. אבל זה היה מוזר. ישב שם מישהו ולא אמר כלום. רק דיבר בטלפון עם משרד הפנים וכל הזמן חזר ושאל למה אני לא רוצה להיכנס לישראל. אני מניח שאם הייתי אומר שאני הולך לישראל היו מכניסים אותי, אבל התעקשתי ואמרתי שאני רוצה להיכנס לאוניברסיטת ביר זית באוטונומיה הפלסטינית, וכך נמנעה כניסתי".

אם אתם רוצים לדעת מה דעתו של חומסקי על היחסים בין ישראל לפלסטינים היכונו להרצאה מסודרת של מינימום שעה. ועוד שעה. אבל ניתן לתמצת אותה במשפט אחד: הכול בגלל הכיבוש הישראלי הארור והתמיכה האמריקאית הבלתי מעורערת עקב האינטרסים של התאגידים הגדולים. זה אולי נשמע כמו עוד קונספירציה, אבל מעולם לא נתמכה קונספירציה בשרשרת טיעונים כה ממוסמכת ומתכתבת עם המציאות כמו הקונספירציה החומסקיאנית. מה גם שמצב העולם והאדם הוא הרבה יותר גרוע ממה שיכול היה להיות אלמלא, לדעת חומסקי, אותם אנשים רעים. הוא קורא להם בשמם ומכנה אותם בתואריהם: רשעים. ציניים. אכזריים. רודפי בצע. צמאי דם. רודפי שררה. הוא מסמן אחד לאחד את האחראים לכל סיטואציה שבה השלטון שירת את המעמד העליון ומתאר את הדרך שבה הוא עושה זאת: שליטה בתקשורת. שקרים. מניפולציות. טרור. ומיד מצמיד את המלחמה, המשבר, הרעב או העוני לאירוע או לאיש הרלוונטיים. והכול בחסות תעשיית שיווק מניפולטיבית של פוליטיקה וצרכנות. קלינטון, ניקסון, רייגן, קנדי, בוש האב והבן, אובמה – כולם מייצגים את אמריקה של התאגידים הגדולים. "ארצות הברית היא הרבה דברים", הוא אומר, "אבל קודם כל היא פלוטוקרטיה – ומחקרים אקדמיים רבים ומעמיקים הוכיחו זאת. דעת הקהל לא קובעת. גם לא בחירות. הכוח הפיננסי קובע, ולציבור אין שום השפעה על הפוליטיקה. נכון, יש חופש ביטוי, אבל ההחלטות הפוליטיות לא מושפעות מדעות כאלה או אחרות אלא ממניפולציה של דעת הקהל בידי קובעי המדיניות – וככה הם גם שולטים בארצות הברית ובעולם".

| אז מה ניתן לעשות עכשיו כדי לשנות את המצב?

"כלום".

| כלום?

"רק התארגנות של תנועות המוניות. זה קרה ביוון, באוסטרליה, בהודו, ואולי זה יקרה גם בארצות הברית שבינתיים עסוקה בניהול העולם. יש בה רוח רעה של תאוות בצע שפוגעת ברוח האנושית, אלימות נגד הטבע האנושי".

| הירידה בכוחה של ארצות הברית היא לא מרכיב בהתנהלות העולם?

"כדאי שתשכח את הרטוריקה ותיצמד לעובדות. ארצות הברית היא עדיין המעצמה מספר אחת והיא הקובעת בעולם. אמנם ב־1945 היה לנו חצי מעושר העולם, שלטנו באוקיינוסים ומתכננים אמריקאים ארגנו את השליטה בעולם…".

| מתכננים?

"ודאי. הם תכננו את השליטה של ארצות הברית במערב ובמזרח הרחוק – וזה עדיין עובד. אמנם ב־49' החל תהליך של פיחות בכוחה של ארצות הברית, בעיקר משום שסין הפכה עצמאית. 'איבדנו את סין?' היה אז משפט המפתח וזה היה המקור לתופעת מקארתי בהמשך. נהגנו אז והיום כאילו אנחנו הבעלים של העולם. ניסינו לתמוך בצרפת כדי לשלוט בווייטנאם ואיבדנו גם את המאחז הזה. בשנות ה־70 איבדנו את דרום אמריקה, שהיא החצר האחורית שלנו, אבל עדיין ארצות הברית היא המעצמה מספר אחת בעולם. רבע מעושר העולם הוא אמריקאי, יש לנו כוח צבאי כמו לכל העולם, בלי להזכיר טכנולוגיה הרבה יותר עדיפה".

| אז מה ארצות הברית רוצה?

"מה שארצות הברית רוצה הוא 'יציבות', כלומר ביטחון למעמדות העליונים ולתאגידים הגלובליים".

| מה רוצים התאגידים?

"כמו שהם פועלים כיום, הם מובילים לאבדון. לא רק עיוות החברה האנושית אלא גם הכחשת תפקיד האדם בשינוי האקלים. העולם הוא הרי השכונה שלנו, והדורות הבאים לא יסלחו לנו אם נשתוק על הדרך שבה מוליכים אותנו התאגידים כשאמריקה מובילה אותם. קח למשל את המצור על קובה, שהוא מדיניות אמריקאית תאגידית, אחרי עליית קסטרו. לרוסיה בקרים יש יותר הצדקה מאשר לארצות הברית בקובה".

אחרי אסון מגדלי התאומים ב־11 בספטמבר 2001 הוא פרסם ספר שכלל את הראיונות שהעניק אחרי הפיגוע. בספר הוא השווה את הפיגוע להפצצה האמריקאית של המפעל הכימי בסודן ב־1998, בהוראת הנשיא ביל קלינטון שטען כי המפעל משמש לייצור נשק כימי. המפעל היה המקור העיקרי לתרופות בסודן, ובעקיפין מתו "עשרות אלפים" רבים שהיו תלויים בתרופות שיוצרו שם. ההפצצה האמריקאית, הצהיר אז, גרועה יותר מבחינה מוסרית מהתקפת הטרור של בן־לאדן. "זה גרוע מספיק להרוג אנשים בכוונה. אבל זה עוד יותר גרוע כשאתה יודע שאתה הולך להרוג אותם ואפילו לא אכפת לך. זה כמו לדרוך על נמלה כשאתה צועד במורד הרחוב". כשהתראיין אחרי צאת הספר קומם עליו אפילו את חסידיו שלו, אבל שרד את גלי ההדף של הספר (שנמכר במאות אלפי עותקים), אולי בגלל ההכרה המאוחרת בצדקתו במלחמת וייטנאם, שם היה ממובילי המחאה.

"את כל הפשעים", הוא מבהיר, "אפשר לבצע כמעט בלי התנגדות בגלל מערכת משומנת המונעת מן הציבור לקבל מידע על הנושאים החשובים. החלק העובדתי המגיע לציבור עובר דרך פילטרים מעוותים מטעם השלטון באדיבות מערכת ההונאה וההסוואה של התקשורת והאינטלקטואלים", שהם לדעתו המשת"פים הגדולים עם בעלי הכוח והאליטות הכלכליות. הוא לא לוקח שבויים גם כשמדובר בקולגות שלו, כולל מסדר האינטלקטואלים של MIT, "שחיים בבועה". כן, הוא מודה שהוא חי על הפיירול של מוסד הממומן בין השאר ובגדול על ידי התעשיות הביטחוניות האמריקאיות, שנגדן הוא מנהל מאבקים סיזיפיים זה שנות דור. "תקציב ה־MIT בא מהפנטגון, וזה מממן את המשכורת שלי".

דובר ההומניזם האנושי 

ב־1977 נשאלו אינטלקטואלים אמריקאים מיהו האינטלקטואל האמריקאי המשפיע ביותר בנושאים פוליטיים. רובם המכריע הצביעו על האיש היושב מולי בסטארבקס, מכרסם כריך ומשרשר את העובדות שהביאו אותו למסקנה זו או אחרת. עניין הכריך, לא התשלום, הוא כנראה עקרוני לגביו. בפגישתנו הראשונה, ב־MIT, המתנתי למטה בקפטריה. חומסקי ירד ממשרדו בקומה השמינית ועמד בתור כאחרון הסטודנטים כדי לאכול אותו במהלך הראיון. לא הייתי טורח לאזכר את זה, אלמלא יש במשרדו מזכירה ועוזר שהיו מתאבדים כדי להביא לו את הכריך המצ'וקמק הזה. וכאן מגיע עניין העיקרון.

סקר שנערך ב־2005 בקרב קוראי המגזין הבריטי "פרוספקט" קבע שהוא האינטלקטואל החי הגדול בדורנו. זהו השילוב בין עבודת חפרפרת מדעית והוריקן פוליטי. העולם הוא ביתו והוא מתגורר בכל חדריו. נפשית ופיזית. הוא מסובב את הגלוב כאילו היה זה טיול שכונתי, מרצה, מתראיין ומראיין. רשימת הנושאים שהוא מג'נגל ביניהם היא רשימת הנושאים שה"ניו יורק טיימס" עוסק בהם בעמודו הראשון ובעמוד הדעות שלו. הוא עצמו מתעב את העיתון הזה, למרות שהוא סבור שזהו העיתון החשוב בעולם. הרציונל? ה"ניו יורק טיימס" משפיע על התקשורת העולמית והוא עצמו משרת את העולם התאגידי האמריקאי שהוא מקור כל רע.

ה"טיימס" הלונדוני כינה את חומסקי האינטלקטואל החשוב ביותר בן זמננו. המגזין "טיים" בחר בו ל"אחד המוחות הגדולים של המאה". אינדקס הציטוטים של מדעי הרוח והאמנויות הכריז עליו כעל החוקר המצוטט ביותר בעולם שחי כיום, והציב אותו במקום השמיני בהיסטוריה, אחרי מרקס, שייקספיר, פרויד והתנ"ך. הוא כתב כ־100 ספרים. 38 אוניברסיטאות כיבדו אותו בתואר דוקטור של כבוד. אוניברסיטת ירושלים? הטכניון? תל אביב? יש שם יותר מדי תורמים יהודים, חלקם רפובליקנים, ויש לי רושם שחומסקי, כמו גראוצ'ו, לא יהיה מוכן להתכבד במועדון כזה גם אם זה יהיה מוכן לכבד אותו.

פריצת הדרך המדעית, שבזכותה הוא מחזיק בשלל תארים שאינם בתחומו, הייתה בתחום הבלשנות. היא אולי ההסבר להומניזם של חומסקי, איש המדע, ותשובה לשאלה מדוע אנחנו, בני האדם, נולדנו שווים. חוקרי השפה הניחו שרכישת שפה תלויה בהתניה חברתית. חומסקי הוכיח שלכל תינוק יש יכולת מולדת לרכישת ידע לשוני כולל המשמעות שלו. הביהביוריסטים טענו שאתה נולד לתוך חברה מסוימת ושם אתה רוכש את השפה ואת משמעויותיה, כלומר בהיוולדך אתה מסומן בקטגוריה חברתית שאליה נולדת. חומסקי הוכיח שלכולנו יש שפה טבעית מורכבת, בניגוד לשפה הבסיסית של שאר בעלי החי; שאצל ילד – שלא כמו אצל גור חתולים המחקה את הוריו ולומד מהם – התחביר ומשמעותו מולדים, לא נרכשים. הוא הצביע על כך שיש משפטים חסרי משמעות שהם אינם דקדוקיים מבחינת הסמנטיקה שלהם למרות שהם תקינים לגמרי מבחינה תחבירית. המשפט המכונן שלו היה Colorless green ideas sleep furiously, שתרגומו בערך הוא "רעיונות ירוקים חסרי צבע ישנים בזעם" (אתם הבנתם את זה? גם אני לא. אולי. בערך). בגדול, הוא פתח את הדלת להבנה שהאדם אינו נולד טאבולה ראסה, ולטעמי, העצים בעבודתו המדעית את היסוד האנושי. החל ממותר האדם מן הבהמה וכלה בשוויון האנושי – יש לכל ילוד אנוש את הכלים להתפתח – ומכאן ואילך זה הג'וב של החברה לאפשר לו להתפתח על פי יכולתו ודרכו ולא על פי דרכם של החזקים. לעניות דעתי הבלתי מדעית והבלתי נחשבת, זה לא היגס, החלקיק האלוהי שהוא התחביר של הגרעין החומרי, זהו החלקיק האנושי של האדם שהוא התחביר להפשטה שהיא המבוא לחשיבה יוצרת ולרוחניות הזו שכולם מדברים עליה ואיש לא יודע מהי. אני מניח שתואר מדעי לא אקבל עבור הניסוח הזה, בטח לא אצל חומסקי, אבל אחרי שמטמיעים את רצף העובדות שהוא משרשר במונוטוניות הרכה והנינוחה שלו, אפשר לשמוע באוזן הפנימית את הניגון האמיתי שעולה מדבריו. את ההומניזם הבלתי מתפשר. זו לא חמלה נוצרית ולא רחמונס יהודיים או נדיבות אסלאמית. זו תביעה קשוחה של נביא זעם מן החברה האנושית שחיה על פי חוקי הג'ונגל של הזאבים מוול סטריט ומלאכי הגיהינום של הדתות למיניהן. התוצאה היא קוקטייל אישי, משהו בין אנרכיזם לסוציאליזם, ושפע הסברים, אבל החשוב הוא הסיכום: הומניזם, הומניזם, הומניזם.

כך הפך חוקר הלשון האנושית להיות דובר ההומניזם האנושי, מגנט למחפשי אמת אבסולוטית ובעיקר מגדלור לתוהים, תועים וטועים בענייני משמעות החיים המודרניים. מה שמוביל למפגשים מן הסוג הכי מוזר. הגעתי ל־MIT חצי שעה לפני מועד הפגישה וניסיתי לגנוב אותה. הקדמת, אמר לי מזכיר בעל פנים מסוגפות, יש קפטריה למטה, הציע. הצצתי לחדרו. חומסקי ישב בגפו. הברגתי כלפי המזכיר כף יד של סימן שאלה. הם כבר כאן, אמר. צוות טלוויזיה ליווה בחור צעיר אוחז בראשו, תחבושת גזה ענקית סביב אוזנו כשמכסה פלסטיק כחול מחורר מכסה עליה. החבורה נבלעה בחדרו של חומסקי וכעבור כמה דקות יצא משם הבחור הצעיר חבוש האוזן בפרצוף מעונן. הוא התנצל בפני המזכיר והסתלק לעבר המעליות. זהו הנין של משפחת ואן גוך, הסביר המזכיר. הם באו מאמסטרדם. ניסוי מדעי אמנותי שבו עוסקים בהשתלת דנ"א של האוזן שלו.

| ?!

"ככה הבנתי ממה שהם שלחו לפרופ' צ'ומסקי".

| ?!

"הם באו לשאול אותו על עניינים של אתיקה".

הקונספירציה החומסקיאנית

כשיצא צוות ואן גוך ישבתי עם חומסקי. כעבור שעה וחצי נכנס המזכיר וחזר וניג'ס שאנשים ממתינים. הצעתי לחומסקי להמשיך בשבת הקרובה בסטארבקס שליד מקום מגוריו. בבקשה, התרצה חומסקי מיד, אבל אבדוק עם אשתי. כשיצאתי החוצה פגשתי בג'ורג' וויל, עיתונאי אמריקאי בכיר ("וושינגטון פוסט") ממתין וספר בידו. ספר שלך? של חומסקי? תהיתי. לא, אמר וויל, ספר שקראתי ואני רוצה להחליף דעות עם פרופ' צ'ומסקי. וויל הוא עיתונאי די שמרן, ועל פי חומסקי הוא שייך למסדר מתווכי השקר של הממסד האמריקאי. כתמיד, אין לו בעיה לשבת עם כולם. לשמוע ולהשמיע. כמו מרבית נביאי הזעם הממוסמכים, גם חומסקי חי לפרקים עם בת זוג. הקונספירציה. לא זו שבדמיוננו, אלא בזו האמיתית. זו שבה מתגודדים אנשים מזימתיים בחדרים אחוריים וחורשים רע נגד האנושות למען טובתם האישית. הגרועים שבהם, ברמת היומיום של החברה האנושית, הם אנשי העסקים. "המטרה שלהם היא להטעות את הצרכנים לטובת החלטות לא רציונליות. זו הסיבה שמאות מיליונים יוצאים על פרסום. אז מה קורה כשאותה התעשייה מפרסמת את המועמדים הפוליטיים שלה? בדיוק אותו דבר. בערך עשרה אחוזים מהמצביעים ידעו מהי עמדת המועמדים בנושאים שונים. מה שהם ידעו זה מה התדמית המזויפת שיצרו להם".

בימים שאנחנו נפגשים צפות בתקשורת עדויות מרתקות ומבהילות על שליטתם של האחים קוק, מיליארדרים של נפט וכימיקלים, במפלגה הרפובליקנית. חומסקי דש בנושא זה עשורים ומבחינתו אין הבדל בינם ובין הדמוקרטים.

| אובמה לא שונה מבוש?

"יש שוני, אבל בבסיס כולם משרתים את אותה מדיניות. גם קלינטון לא היה שונה מהבושים. המדיניות של שניהם היא שיש לנו זכות להגן על המשאבים שלנו, ואם צריך להפעיל כוח אז נפעיל כוח. למה אתה חושב שיש לנו כיום 800 בסיסים מעבר לים?".

| אז איך אתה פותר את בעיית הטרור?

"קודם כל אל תיצור אותה".

| אבל היא קיימת.

"צריך לשנות את המדיניות מיסודה".

| מדיניות אובמה בלי מעורבות על הקרקע לא נראית לך?

"קמפיין המזל"טים של אובמה הוא הטרור הנורא מכולם, וכמות האזנות הסתר אצלו הרבה יותר גדולה משל בוש וזה עיוות מגילת הזכויות שלנו".

| אין ביניהם הבדל גם בנושא הישראלי?

"אובמה הוא בחור מתוחכם. ליברל בחוץ, אבל בפועל הצדיק כל פשע ישראלי כמו כל קודמיו".

| אבל ארצות הברית מתנגדת להתנחלויות.

"זו טעות", נזף בי, "אתה מקשיב למילים ומאבד את המעשה. תשכח מהרטוריקה ותלך למדיניות. ארצות הברית תמכה בישראל כל הזמן, וישראל הרחיבה כל הזמן את ההתנחלויות. מעלה אדומים נבנתה בזמן קלינטון בסיוע אמריקאי".

| אז מה עשוי לגרום לישראל לזוז?

"אם ג'נרל מוטורס, לוקהיד, אינטל, וורן באפט ואובמה יחליטו שמדינת ישראל פוגעת באינטרסים שלהם, ישראל תיסוג מן השטחים בחמש דקות".

יש לאובמה אילוצים של פוליטיקאי, לקחתי על עצמי להגן על הנשיא שאותו אני מעריך ומכבד (ומחבב), יש את בחירות האמצע, יש לחץ רפובליקני…

"שטויות", אומר חומסקי, "הוא פשוט לא רוצה להתמודד עם התאגידים".

| אתה חושב שאחרי בחירות האמצע אובמה ידחוף את ישראל לפתרון?

"זאת לגמרי אשליה".

סיכמנו שהמבחן של אובמה (ושל ההערכות של שנינו) יהיה אם אובמה יעלה את מדרגת הלחץ שלו על ממשלת ישראל כאשר ישתחרר מבחירות האמצע ואם יטיל באום וטו על בקשת הפלסטינים למדינה עצמאית. ובין לבין, כמו גווייה ענקית של חיית מעמקים צפה התהייה מה יקרה למדינת כל תקוותינו שהפכה למדינת כל שברוננו. "ישראל הייתה לתפארת העם היהודי בעולם", אומר חומסקי. "כיום היא אחת המדינות היותר מושמצות והיא נעה בכיוון פלילי וזה עניין מסוכן. בשנות ה־70 לא חשבתי כמו ליבוביץ, שזו תהיה מדינה של יודו־נאצים, אבל משהו דומה קורה עכשיו וזה יוביל לצרות נוראות בעתיד. באפריל 88' ישבתי עם חברי המנוח יהושע בר הלל, ואשתו (שתחיה, ר"א) שולמית אמרה כבר אז שהיא לא יודעת ומבינה מה קורה כאן ושאם זה יימשך בעוד 20 שנה אנחנו אבודים".

ועדיין, אם היה צריך לבחור באילו מדינות היה מעדיף להתגורר, התשובה של חומסקי החלטית: "ארצות הברית ברירה ראשונה וישראל שנייה".

על התיאוריה פורצת הדרך של חומסקי | מאת רוביק רוזנטל

–

• הגיע הזמן להתגרש // דת או מדינה // מאת רן אדליסט
• מוסדניק ורומנטיקן, אידיאליסט, תמים (וכובש אכזר) // מסע קצר אל קווי דמותו של הישראלי במסך האמריקאי 
• מיהו בוגד // מרבי יוחנן בן זכאי ועד אדוארד סנודן, מסע היסטורי מיוחד בין בוגדים, מלשינים ופטריוטים // מאת אורן נהרי