את עיקר תשומת הלב מצד הברנז'ה כלפי 'חדשות 13', תפס השנה מאבק עובדי החברה נגד הקיצוצים הדרמטיים. כך שאולי מי שהכי השפיע מצידם בהקשר הזה הוא הוועד הפעלתן של החדשות. ועדיין, רביב דרוקר היה ונשאר הסמל הבולט ביותר של החברה.
גם אם לא הייתה זו שנה של גילויים ותחקירים מהדהדים כפי שהורגלנו, עדיין דרוקר צועד זקוף אל מחוזות שרוב התקשורת בורחת מהם כמו מאש. גם בנושאים וגם בעומק שהוא מעניק להם. בהתאם, הוא היה ונשאר הדמון הגדול בעיני המלוכה בבלפור. אחרי שגורמים כאלה ואחרים ניסו במשך שנים (ובמגוון דרכים) לגרום לו לאבד את עבודתו בערוץ, הוא עדיין שם. המו"מ (השני) שלו מול 'כאן', שחפצו בשירותיו ויכלו להעניק לו שקט תעשייתי ואישי, שטוב לנפש ולכיס, נגמר בכך שהוא החליט – שוב – להישאר. בעיני עמיתיו, עזיבתו את החברה תהיה סימבול טרגי שקשה יהיה להתאושש ממנו.
לצד ההקרבה האישית והקולגיאלית, הוא נשאר על הכוונת. שנה אחרי שכיכב עם גיא פלג, אמנון אברמוביץ' ובן כספית על שלטי החוצות של הליכוד ("הם לא יחליטו!"), עלתה מכונת הכתישה הזו פאזה. בתום תוכניתו, שפירקה את תיק 4000 כמו שרק הוא יודע, עלה קמפיין הקורא להשליך אותו לכלא. זה אִתגר לא רק את הענף החבוט שבו הוא עובד, אלא גם את המערכת הפוליטית – ובעיקר את כחול לבן, שהחליטה להסתופף בצילה העכור של ממשלת נתניהו.
דרוקר משפיע בעצם כישוריו כעיתונאי חוקר, יכולות ההולכות ונעלמות מהפרופסיה בקצב מדאיג. וכפרשן פוליטי, קולו הבודד כמעט בסנגוריה על גנץ והחלטותיו היה אולי התנא דמסייע המשמעותי ביותר לכחול לבן, לפני שזו נמחקה לגמרי מהמפה.
–
- משפיעים 2020 // כל השמות
- משפיעים 2019 // גיא פלג, אביעד גליקמן, גידי וייץ ורביב דרוקר // בלי פחד
- בחירות 2030 פרויקט מיוחד // עמית סגל VS רביב דרוקר
