הטלפונים אינם פוסקים מלצלצל, השקפים נערמים, המידע זורם, ההצעות אינן מפסיקות להגיע, והכתובת היא מאיר בן שבת. עד למינויו של פרויקטור לאומי לטיפול במגפת הקורונה, הכתובת היחידה הייתה לשכתו של ראש המועצה לביטחון לאומי. ייאמר לשבחו של בן שבת שהוא שמע המון אנשים. אך את ההחלטות הוא הותיר לראש הממשלה ורק לראש הממשלה. כשסבר שהצעה מסוימת נכונה, הוא ניסה למצוא קשב אצל נתניהו כדי להעביר לו את הערך המוסף שבה. בן שבת התקבע בעיקר כסוג של מסננת. אמרת לו, אמרת לביבי. שמעת אותו, שמעת את ביבי. בשיחות הוועידה האינסופיות והארוכות, בן שבת זרם עם רוח ההצעות של ראש הממשלה. הוא היווה עבורו את המרכזייה היעילה ביותר, אך היה מנוע מלהוביל מהלכים. ספק אם רצה.
ראש המל"ל הוא איש כישרוני, צנוע יחסית, הוא אינו חושב שתשעה קבין של תבונה ירדו למי שמכהן בתפקידו, ומשרדו הפיק מדי יום מצגת מרשימה וממצה. בגל הראשון הלשכה הזו היוותה את "התחנה המרכזית". הוא היה צמוד לבוס 24/7. ככל שנתניהו התפנה לעסוק בנושאים נוספים, הוריד בן שבת מינון במקביל. קשה להצביע על מהלך שהוביל, אך בלתי אפשרי לציין דיון ללא נוכחותו. הוא היה ידו הארוכה של נתניהו ושל קבינט הקורונה כולו. בשעות הבודדות שנותרו לו, הוא הרשה לעצמו לשמוע את דעתם של יריבים פוליטיים, אך את דעתם שמר לעצמו, פן יבולע לו.
–
