ב־31 באוגוסט עשה ברק רביד, הפרשן המדיני של וואלה, צ'ק אין לטיסה ההיסטורית לאמירויות. כמקובל בימינו, שאם לא צייצת לא עשית, הוא צייץ וצירף תצלום. קל לשער שזה היה אצבע (נוספת) בעין של המלוכה בבלפור. לו רק יכלו, היו נותנים הוראה להוריד אותו מהטיסה. רק המחשבה שיתודרך על ידי ג'ארד קושנר במהלך הביקור, ייתכן וגרמה להם לפריחה. רביד הוא מבחינתם סדין אדום. עיתונאי מעולה, סקופר בלתי נלאה, שלא חסך מהם את שבט לשונו ככתב מדיני ב'הארץ' ולאחר מכן ב'חדשות 13'. קשריו המצוינים במסדרונות השלטון האמריקאי הניבו לו לא מעט סיפורים בלעדיים ויכולת לנתח בצורה מקצועית וגם ביקורתית את מהלכי נתניהו. ניתן לומר, די בוודאות, שמשפחת נתניהו הרימה כוסית שמפניה כשהוא פוטר לפני כחודשיים מ'חדשות 13'. סיבה טובה לפיטורים לא ניתנה אז. זה לא שהביאו מישהו ברמתו לתפקיד, וגם הנושא הכספי לא נשמע כתירוץ אמין. זה הריח יותר כמו רצון למצוא חן בעיני מישהו.
אולי רביד לא משפיע כבעבר במקומו החדש, באתר וואלה. אבל למרות רוח התקופה, חולשת העיתונות ודריסת הביביזם, הוא בהחלט מצא מקום ראוי ורב־תפוצה. וזהו המקום, והנה האירוניה, שבעטיו נתניהו נאשם בעבירת שוחד. יש להניח שגם במקום עבודתו החדש, יחד עם ציוציו הבלתי נגמרים, ברק רביד ימשיך להיות כתב מוביל, ובכל מקרה – דבקותו בפרופסיה וההוכחה שהתמקצעות משתלמת לבסוף הן היבטים שמייצרים השפעה על עיתונאים בכל מקום.
–
