fbpx

משפיעים 2017 > תקשורת > אבי ניר, אבי צבי, יוסי ורשבסקי [יונתן שם־אור]

0

השינוי המיידי שהצופים ייאלצו להסתגל אליו נמצא בשלט. רגע, הוא ישאל אותה – זה כמו עם הסלנג של הילדים, הן מיד קולטות – ערוץ 2 זה עכשיו 12 או 13? תלוי מה אתה מחפש, היא תענה, רשת או קשת?

המפץ מגיע לטלוויזיה הישראלית. כמעט רבע מאה מאז שהערוץ המסחרי התחיל לשדר וחולק בין שלוש זכייניות (קשת, רשת, טלעד), 12 שנה אחרי שהערוץ נותר בידי שתי זכייניות בלבד – הן נאלצות להיפרד (אלא אם תקרה תפנית מסעירה של הרגע האחרון) ולהתמודד לבד. לא שידורי כיף במחצית שבוע ריק מהיריבה הגדולה. מעכשיו זה ערב־ערב, ראש בראש. הכפלת זמן השידור, הכפלת מספר ההפקות, הכפלה של הכל – חוץ מאשר מספר הצופים. אלה דווקא יירדו.

שלושת מנהלי הטלוויזיה המסחרית של ישראל, אבי ניר (קשת), אבי צבי (רשת) ויוסי ורשבסקי (10), נכנסים עכשיו אל ארץ לא ידועה. לכאורה, דווקא ערוץ 10, הקטן ביניהם, ערוך ממילא למצב החדש. כבר 15 שנה, מיום היווסדו, הוא משדר כל השבוע, אבל גם הוא, אולי דווקא הוא, מחויב להיערך מחדש. בקרב הגדול שייערך מדי יום על הראש של הצופה, הוא עלול להיפגע מאוד. מאידך, בתסריט הפוך, שצופה ירידה ודאית לשתי זכייניות ערוץ 2, ורשבסקי עשוי להתגלות כמרוויח הגדול. נאמני הערוץ שמעדיפים אותו על שתי המתחרות, יישארו שם. הפער בינו וביניהן יקטן מאוד, אולי.

זו סביבה קשוחה, והיא נעשית קשה יותר. הרגלי הצפייה משתנים. הצעירים מחוברים הרבה פחות ללוחות השידור מאשר האוכלוסייה המבוגרת, והם צורכים את התוכן יותר ויותר דרך הרשת. מספרי הרייטינג האימתניים צפויים להיעלם. ממילא, 30% רייטינג הם רק תעלול חשבונאי. כשמשנים למשל את מדידת הרייטינג כפי שזו מוצגת לנו – כלומר, לא "אוכלוסייה יהודית" אלא כלל האוכלוסייה, ועוד יותר חשוב: מדידה של פרטים בודדים בכלל האוכלוסייה – מגלים מספרים זעומים גם למהדורות המרכזיות ולתוכניות הריאליטי המפוצצות. בדיוק כמו בעולם. "ישראל", מסביר שמוליק שם טוב, יו"ר ועדת המדרוג, "היא המדינה היחידה שמודדת צפייה לפי משקי בית. ככה הזכיינים מעדיפים להציג את זה, אבל כל אחד יכול להיכנס לאתר שלנו ולקבל איזה פילוח שהוא רוצה".

הרייטינג השפוי, האמיתי, עשוי להתגלות כנקודת המינוף של תחנות הטלוויזיה. אם מפרסם הניח כי די לו בפלטפורמה המובילה שמגיעה ממילא לרוב השוק, הוא ייאלץ לחשוב שוב. על מנת להגיע באמת לכולם, אין ברירה אלא לפרסם בכל הערוצים. פרסום בערוץ בודד, בתוכנית אחת, משאיר אותך לא רלוונטי. ההוצאה לפרסום, שבקושי זזה כאן כבר עשור, תצטרך לעלות ולהתאים את עצמה לרמה המקובלת במערב.

לפני שני עשורים, התוכן היה המלך. מאז לבלוב הרשת, הקביעה הזו דהתה מאוד. אבל עשור הסמארטפון הוכיח, בדו"חות הכספיים של הענקיות, כי קטר ההכנסות הוא פרסומות המוצמדות לתוכני הווידיאו. אבי ניר, אבי צבי ויוסי ורשבסקי יצטרכו, יותר מאי פעם, להשקיע בתוכן. תחנות השידור מוכרחות להפוך לבתי הפקה, שייצרו הרבה, לכל הפלטפורמות, וימכרו סדרות ופורמטים לחו"ל. התוכן, שפעם היה מלך, רק מלך, שדרג את התואר. עכשיו הוא קיסר.

רשימת המשפיעים מתפרסמת במלואה בגרסה המודפסת של המגזין 'ליברל'. לפרטים על מבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן

צילום: אבישג שאר ישוב, הארץ

 

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook