ההזמנה להפגנה שפרסם בנובמבר האחרון 'שלום עכשיו' קראה להתייצב מול "בית ראש הממשלה ברעננה". מטרת ההפגנה הייתה "מחאה על הצעדים שמקדמת ממשלת בנט בנוגע לחוק ההסדרה". זו לא הייתה טעות הדפסה, אלא האופן שבו הארגון ועוד רבים במערכת הפוליטית תופסים את בנט.
הממשלה ה־34, ממשלת נתניהו הרביעית, התנהלה עד עכשיו כמו משפחה לא מתפקדת שאחד מבניה מצליח להשיג בה את כל מבוקשו, לעיתים בניגוד מוחלט למה שהחליט אב המשפחה. בדרך כלל זה עבד כך: הכתבים תודרכו על ידי אנשי הבית היהודי על אולטימטום או ציפייה של בנט מנתניהו, התקשורת עסקה בזה בלי הפסקה במשך מספר ימים, ולבסוף זה נגמר בהתקפלות מפוארת של נתניהו שנחוש לא לאבד מצביעים מימין. כך היה סביב סוגיית סמכויות הקבינט, כך היה סביב חוק ההסדרה, החוק הדרמטי ביותר שקידמה הכנסת ה־20, כך היה סביב הקפאת תוכנית הבנייה בקלקיליה, וכך היה אפילו סביב פגישת טראמפ ונתניהו, כשבנט דאג להבהיר מבעוד מועד שהוא מצפה מנתניהו לא להוציא מפיו את צמד המילים "מדינה פלסטינית", וכך אכן היה לאחר שבמשך שנים הצהיר נתניהו שהוא מחויב לרעיון שתי המדינות. ממשלת נתניהו לא באמת רצתה בצעדים האלה ובעוד רבים אחרים, אבל ממשלת בנט החליטה אחרת.
אף שהטקס הזה כבר הפך משעמם וצפוי, הוא ממשיך ללוות אותנו גם בשנה השלישית לחיי הממשלה. לאחרונה הודיע בנט שהוא מצפה מנתניהו לתמוך בהצעת חוק, שנתניהו התנגד לה בעבר, הקובעת כי יידרש רוב של 80 חברי כנסת לבצע ויתור על שטחים בירושלים. בנט פרסם את דרישתו – לא פחות – דווקא ב'ישראל היום', ביטאונו עד לא מכבר של נתניהו. והנה, ההצעה עברה את המשוכות הראשונות, ודרכה לאישור סופי ולספר החוקים סלולה.
אבל בנט לא רק מכתיב את המהלכים המשמעותיים של ממשלת ישראל: הוא גם הדובר הרשמי שלה. הכתבים כבר יודעים שצריך להמתין להצהרה שלו כדי לדעת מה עמדת נתניהו, בייחוד אם מדובר בנושא שעלול להיראות "שמאלני" דוגמת תמיכה בערביי ישראל. גם בסוגיית המגנומטרים, בנט הוא זה שנתן את האור הירוק להתקפלות הקבינט.
בדבר אחד בנט לא מאתגר את ראש הממשלה – בנושא חקירות נתניהו. אם לא די בכך שהוא נותן לנתניהו את מרחב הנשימה שהוא זקוק לו ולא מצהיר שייאלץ להתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום, הוא אף נותן עדות אופי לנתניהו בראיונות ("הוא לא אדם מושחת"). יש לכך כמה סיבות. ראשית, בנט שומע את המסרים של נתניהו על כך שהתקשורת והשמאל מנסים להפיל את שלטון הימין, ומפחד שיאשימו אותו בכך. בנט גם הבין שהוא לא יגיע לראשות הממשלה ממפלגת הבית היהודי ויודע שאם הוא בונה על איחוד מפלגות בעתיד, אסור לו לפגוע כעת בנתניהו. אפילו אם ינסה להקים "ליכוד ב", גרסה מתונה יותר של הבית היהודי, יזדקק לתומכי נתניהו כדי לכבוש את השלטון. ואולי בכלל בנט לא רוצה בחירות, כי הוא יודע שבשום תפקיד לא יזכה לכזו עמדה חלומית – הוא זה שמקבל את ההחלטות, ומישהו אחר נושא באחריות.
–
