חבוטים ומדוכאים, נערכים הבנקאים למערכה הבאה. את גזירות כחלון, כך נראה, הם כבר עברו. הפרדת חברות האשראי, צמצום מתן האשראי לטייקונים, הגזירה הכואבת מכל – קיצוץ משמעותי בשכרם. המאבקים האלה, השקטים ברובם, הסתיימו בהפסד יחסי, אך רחוק מהחשש שליווה את מובילי המגזר הבנקאי בתחילת כהונתו של שר האוצר הנוכחי. האחרון, אגב, לא מתכוון לצאת איתם בקרוב לקרבות נוספים. מהצד השני, הוא הפוליטיקאי הראשון בתפקיד הזה שיצא למלחמות כאלו. ובפוליטיקה, בין הסקרים שעכשיו לבחירות שבדרך, אף פעם אין לדעת מה יילד יום.
כאב הראש הפוליטי הבא שלהם מגיע דווקא מגבעת רם. המנכ"לים וכפיפיהם נערכים לוועדת החקירה הפרלמנטרית של איתן כבל, שנולדה בעקבות עוד סיפור מקומם על אשראי שלא ישוב – זה של נפילת אליעזר פישמן (ראו הרחבה בקטגוריה זו). ובכנסת, כמו בכנסת, כל מפלגה וכל נציגה עלי משכן, ירצה את החלק שלו בהצגה.
וישנם גם כאבי ראש אחרים. כמו אלה של בנק הפועלים ומזרחי־טפחות, שעסוקים בחקירות בארה"ב. גם שם עלולים להיות נפגעים, ואובדן כספי לא פשוט. לאומי כמעט סיים את ענייניו מול האמריקאים, אבל גם כאן – הסיפור לא לגמרי סגור. כששלושה בנקים ישראליים גדולים נמצאים במבחן מול הדוד סם, זה סיפור שמשפיע על כלכלת ישראל. רוב הפוליטיקאים הישראלים של הדור הנוכחי לא מבינים ולא רוצים להבין את הסיפור הזה. איש מהם גם לא ייצא להגנת הבנקים או יקרא לרגולטורים לשמור עליהם, זו אינה האווירה היום.
אבל הבנקאים משוכנעים שמי שמיהר להספיד אותם, ומי שהכה בהם הכי חזק, הוא גם הראשון שירים טלפון במשבר הכלכלי הבא ויעלה את שוועתו לעזרתם המיידית. גם הדור הנוכחי, של אריק פינטו, רקפת רוסק־עמינח ועמיתיהם, מגיע לתפקידו עם זיכרון מערכתי שהולך אחורה הרבה מעבר לשנותיו בתפקיד. וכך זה היה בכל המשברים הקודמים, מאז קום המדינה. הבנקאים זוכרים הכל, מתעדים הכל; ואת הכסף, הם אומרים, הרי סופרים במדרגות.
בנק לאומי השיק השנה את הבנק הדיגיטלי Pepper, ספינת הדגל של כהונת רוסק־עמינח, שהתפארה מעל לכל במה במיזם השאפתני. זה עדיין צריך להוכיח את עצמו, אבל אין דאגות, לאור התוצאות הנאות של הבנק בשנה האחרונה.
פינטו, בבנק הפועלים, סוגר שנה ראשונה בתפקיד. הוא כבר צלח כמה משברים, ויחד עם כל הבנקאים נערך לוועדת החקירה הפרלמנטרית בצל חובות פישמן. את הבנק הוא מוביל בבטחה, והארגון שתחתיו מפנים את הערכים של המנכ"ל החדש – כמצוטט בסלוגן החדש: אישי, אנושי ודיגיטלי. הדימוי העממי/אישי הזה שמשדר פינטו אינו רע לבעלת השליטה שרי אריסון, בעיקר לאור השיח בענף, על רצונה למכור את אחזקותיה.
פינטו יודע שמה שיקרה מהיום והלאה כבר יירשם על שמו; ובעוד רוסק־עמינח מלאומי מתחילה אולי כבר לסכם כהונה, מנכ"ל הפועלים עדיין בונה את הקדנציה שלו. בקרוב (או שלא, לקצב הישראלי חוקים משלו) יצטרכו למצוא קונה לחברות האשראי ישראכרט ולאומי קארד, משימה לא פשוטה בכלל. בינתיים, למרות כשלים, למרות טעויות ולמרות הבון־טון האנטגוניסטי כלפי כסף וכל מה שהוא מייצג, הם ועמיתיהם ממשיכים להיות עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית.
–
צילומים: עופר וקנין, מוטי מילרוד, תומר אפלבאום, ניר קידר, הארץ
–
