fbpx

משפיעים 2016 | תקשורת | עמוס שוקן

0

נדמה שגם אם נתוני התפוצה של עיתון 'הארץ' יורדים (בעיקר במהדורה היומית), מידת השפעתו לא פוחתת. זהו העיתון שמייצר, כך נדמה, הכי הרבה דיונים ציבוריים, לא רק כפולו־אפים על הסיפורים המתפרסמים בו, אלא על עצם הלגיטימיות של מאמרים והגיגים רבים שמפרסמים בו כותביו וכותבים אורחים. הוא המושמץ ביותר, והנדון ביותר, לטוב ולרע, בשיח הציבורי. בד בבד, רבים מן הכותבים בו הם מהעיתונאים הנחשבים ביותר בתחומם, וחלקם מפרנסים פרשנויות והופעות אורח באין ספור במות תקשורתיות אחרות.

ויש כמובן את ההשפעה בחו"ל. הארץ, שרואה בעצמו 'הניו יורק טיימס' הישראלי, מציע מהדורה אנגלית, שמותקפת תדיר על כך שהיא מעניקה כותרות "אנטישמיות" או "שקריות", גם לתכנים שבמהדורה העברית זוכים לכותרות מעודנות, או לתכנים שאינם מצדיקים את מתן הכותרת. עד כדי כך שאפילו ג'פרי גולדברג הליברלי, הפרשן היהודי־אמריקאי הבכיר מ'אטלנטיק', צייץ נגד מאמר דעה שפורסם במהדורה האנגלית והרהר בכתב אם יעזוב את העיתון. ציוצו גרר רב־שיח בינו לבין עיתונאים בכירים ב'הארץ', אולם כשהשר גלעד ארדן הצטרף לחגיגה, צינן גולדברג את התלהבותו וכתב לו כי הוא "מעדיף שיתמקד בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית".

בראש האימפריה הזאת, שבכל רגע נדמה כאילו היא או־טו־טו קורסת, עומד מו"ל יוצא דופן. מישהו יכול לדמיין את נוני מוזס ('ידיעות') או את אלי עזור ('מעריב') מתקוטטים עם קוראים ומבקרים בטוויטר? ב'ישראל היום' עושים את זה, אבל באמצעות סגירת חשבונות על דפי העיתון עצמו. לשוקן, לעומת 'ישראל היום', יש הרבה סיבות לדאגה מההיבט הכלכלי, אבל יש בהתנהלותו הרבה יותר מזה.

זו לא רק הישרדות מחד או צדקנות או עקשנות מאידך. בדפוס הפעולה שלו, הפתוח והמסביר עד מתגונן, יש הרבה יותר מכך. תפיסת עולם.

במדור הדעות הוא מגיב למבקרים מימין ומשמאל המתרעמים על דרכו האידאולוגית של העיתון, או על עמדתו בעניין זכותנו על ארץ ישראל, למשל. הוא גם מגיב למכתבי קוראים פומביים. ולא מהיום. כך למשל הגיב באורך רוח למכתב ביטול המנוי ששלחה הקוראת עירית לינור בתקופת האינתיפאדה השנייה, וכך גם עלה לשידור ברדיו להגיב לטענות המצטברות והולכות נגד המהדורה האנגלית והעורכת שמונתה לעמוד בראשה. הוא מגבה את העיתונאים שלו, אך באותה נשימה יכול לפרסם בעיתון עמדה הנוגדת את עמדת מאמר המערכת. הוא נגיש יחסית ונלחם כחומה בצורה נגד המלעיזים והשונאים של המפעל המשפחתי, שאת הנהגתו ירש. אפשר לא להסכים עם עמדותיו המאוד־ליברליות והמאוד־שמאליות, אבל כל מי שנשמת אפה של העיתונות חשובה לו, לא יכול לא להעריך את עמידתו הפעילה מול מתקפות חוזרות ונשנות. את חופש הביטוי הכמעט מוחלט שהוא מנהיג.

וצריך להעריך גם את העמידה מול כל אלה, כי בסופו של דבר, כל מסר אנטי 'הארץ', של פרשני שוליים, גופים ותנועות שמכריזים על עיתונו מלחמה, או של פוליטיקאים בכירים כיאיר לפיד, עלול להיות פגיעה ישירה בדרכו האידאולוגית, בכיסו ובו.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook