בעולם החרדי־ליטאי, שבו מכריזים שהאיש החשוב ביותר הוא הוא הזקן והחכם ביותר, לא קשה לקבוע מיהו המנהיג: הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. הרב החרדי המשפיע ביותר שחי ופועל כיום.
בסוגיית הגיל ודאי אין ויכוח. הרב בן 103 מנהל מדירה קטנה וסגפנית בבני ברק את העולם הליטאי. "מנהל" זאת אולי מילה מעט מטעה, כיוון שהנהגתו פסיבית. כוחו לא מתבטא במהפכות גדולות שחולל, אלא להפך. ביכולתו לאפשר לתהליכים הטבעיים שמתרחשים להמשיך, בלי לצאת נגדם למלחמת קודש אבודה מראש. מתנגדיו יגידו כי לא מדובר בהחלטה אלא בחולשה הנובעת מגילו המופלג, וממיעוט שעות הצלילות שלו ביממה; אבל גם בשנות הנהגתו המוקדמות ראו קו פרגמטי, פרקטי ומפוכח. כמו לפני 20 שנה, כשהעלים עין (אולי אפילו תמך בשתיקה) בהקמת הנח"ל החרדי. וכך במלחמתו השקטה באליטיזם הנהוג במוסדות החינוך במגזר. לפסיביות יש גם מחיר: סוגיות כעבודות הרכבת בשבת או הקצאת הרחבה לרפורמים בכותל נותרו ללא אמירה חד־משמעית לכאן או לכאן, ואקום שאפשר לקיצוניים לכבוש את השיח ולחולל משברים שספק אם הנהגה חזקה הייתה נגררת אליהם.
כשהרב שך, מעצב החרדיות המודרנית, הכריז על העצמאות הליטאית בתשמ"ט (1988) בלטו על הבמה לצדו באצטדיון יד אליהו גם אלו שהיו אמורים לשמר את המהפכה. הרב אלישיב, הרב קנייבסקי והרב שטיינמן. הוא האחרון בשרשרת הזאת ואין לו יורש מוסכם שיוכל לאחד מאחוריו שוב את הציבור הליטאי. כבר כיום יש מי שמורד בהנהגתו: הרב שמואל אוירבך מירושלים. "הצעיר", רק בן 86, מוביל קו תקיף בהרבה ביחס לגיוס בני הישיבות, ואף הורה להחרים את הבחירות האחרונות, מה שעלה ליהדות התורה במנדט. שטיינמן הוא המנהיג האחרון בעידן הריכוזיות הרבנית ברחוב החרדי; אם תרצו, המנהיג הראשון שבימיו החלה ההפרטה.
