ישראל כ"ץ לא הגיע לעמדת ההשפעה שלו בממשלה יש מאין. עשרות שנות פעילות חרוצה ועמלנית בליכוד, מאז ימיו הסוערים כסטודנט באוניברסיטה העברית, נושאות עכשיו פרי. כ"ץ שולט היום בפועל על מוסדות מפלגת השלטון. הוא יו"ר המזכירות; בעל הברית שלו, השר חיים כץ, הוא יו"ר המרכז; ידידו הטוב (והמפתיע) ח"כ דוד ביטן הוא יו"ר הסיעה. לכ"ץ יש שלוחות ושליחים אחרים בממשלה ובסיעת הליכוד.
אלה הם המנופים שבאמצעותם הצליח כץ לבסס את מעמדו בליכוד, להפוך לשר תחבורה מצליח מאוד, אחרי שהשיג תקציבי עתק והלך לבצע פרויקטים לאומיים שקודמיו לא נגעו בהם. ההשפעה שלו ניכרת בכל כביש, צומת, מסילה או תחנת רכבת.
המנופים המפלגתיים הללו עמדו לכ"ץ גם כאשר בנימין נתניהו ביקש פעמיים במהלך אוגוסט וספטמבר האחרונים לסלק אותו מתפקידו. נתניהו הבין שהמהלך הזה יגרום לרעידת אדמה בליכוד. בפעם השנייה, בספטמבר, אחרי פרשת הרכבת, ההסתבכות עם החרדים והטענה כי כ"ץ מבקש לבצע פוטש נגדו, העבירו שרים מסר לנתניהו, שלא יפטר את כ"ץ. חיים כץ היה אחד מהם (ר' מסגרת). נתניהו נרתע, כנראה.
ישראל כ"ץ ניצל לפי שעה מהגורל שהועיד נתניהו לכל מי שהתקרב לראשות הליכוד. האנשים שסיכנו אותו עד היום מצאו את עצמם לצד הדרך כיוון שלא עמדו על קרקע יציבה בליכוד. סביר להניח שאם היו למשה (בוגי) יעלון הכוחות של כ"ץ, הוא היה היום שר הביטחון, ואביגדור ליברמן היה ממשיך לקלל את נתניהו באופוזיציה, או שהיה מצטרף בתפקיד אחר.
באופן פרדוקסלי, הקציר שעשה נתניהו בליכוד מסייע לכ"ץ לבסס את מעמדו בצמרת. אין לו יריבים בני דורו אחרי שדני נווה, משה כחלון, גדעון סער (הצעיר יותר), סילבן שלום, משה יעלון ואחרים פרשו/עזבו/יצאו לפסק זמן. כ"ץ יכול להודיע היום כי הוא רואה את עצמו מועמד לראשות הממשלה, מה שגרם לו לכל הצרות, ואפילו להתעמת עם נתניהו ולהפסיד בסיבוב הראשון סביב המאבק על סמכויות היו"ר בליכוד.
שאלת המפתח היא אם נתניהו יצליח להמשיך ולגמד את כ"ץ, ולהדיחו מעמדות ההשפעה עד סוף הקדנציה. ואם לא, אם יפרק אותו מנכסיו אחרי הבחירות הבאות ויטיל עליו תפקיד זוטר בממשלה, אם בכלל. הדור הבא של המנהיגים בליכוד: יריב לוין, זאב אלקין, דני דנון, מירי רגב וגם היריב המושבע צחי הנגבי, מחכים בקוצר רוח להתפתחויות.
