fbpx

משפיעים 2016 | משפיעי־על | מארק צוקרברג והאלגוריתם

0

הקול הצורמני של מארק צוקרברג נשמע לא מעט. הרבה אמירות נחרצות, הרבה סיסמאות כמו של יאיר מאיקאה. לכל אחד יש מילה שמגדירה אותו. אצל ביבי, למשל, זו 'אני'. המילה הכי מושמעת של צוקרברג היא 'קהילה'. קהילת פייסבוק. רק לאוזן לא אמריקאית זה נשמע צבוע. מה, הוא לא יודע שכמעט שני מיליארד בני אדם, שמגיעים מכל הארצות על כדור הארץ, זו לא ממש קהילה?

מילון קיימברידג' מבהיר. קהילה, community,  זו גם קבוצה של אנשים עם רקע ועניין משותף, אבל גם "הציבור הכללי". המילון מביא דוגמה לשימוש במונח: "שלא כמו הממשלה הנוכחית – אנו מאמינים שיש לשרת את הקהילה".  ממשלה מול קהילה. ממשלות העולם מול הקהילה של פייסבוק. עכשיו זה מסתדר.

עוד מעט מכון המחקר החדש של צוקרברג ושל אשתו יתחיל לחפש את התרופות לכל המחלות בעולם. שלושה מיליארד דולר הוא תורם כדי להקים אותו. צוקרברג הכריז שהיעד יושג עד סוף המאה, אבל צריך לחשוב על השנה–שנתיים הקרובות. למה ללכת לפי הפרוטוקול, שמחייב 20 שנים בין הרעיון לזריקה? בפייסבוק, שהוא הניסוי החברתי הכי גדול שנעשה אי פעם על המין האנושי, מארק הגיע למעמד המנצח בפחות מעשור. למי אכפת מתופעות הלוואי, למי יש זמן, למי יש חשק להתעמק. כולם בטוחים, למשל, שהרשת, דהיינו פייסבוק, מאפשרת הפצת תוכן במהירות מסחררת, ובלי השקעה כספית. ויראליות, קוראים לזה. אבל הדבר היחידי בפייסבוק שמתפשט ככה. באופן אקספוננציאלי, זה פייסבוק עצמו. רק הוא. בדרך, הווירוס הזה משמיד את כל מה שהגדרנו פעם במילים 'דמוקרטיה', 'חופש ביטוי', ו'תחרות חופשית'. אנחנו בעידן ההרס.

מלך העולם, מלך ישראל

'רשת חברתית' הוא מונח מיושן, מימי הבראשית של האינטרנט. כמו 'מרכבה בלי סוסים' שפעם הגדירה את המכונית הראשונה. בפועל, פייסבוק הוא המקום שבו אנחנו מעלים חוכמות והתחכמויות, מחפשים חיזוקים, משתפים, מייחצנים את עצמנו, עכשיו גם בשידורי וידיאו ישירים, מחזרים, עוקבים אחרי האקסים בלי שהם ידעו. שם גם כולם מפרסמים, יחסית בזול, די ביעילות, כי פייסבוק מכיר את המשתמשים שלו טוב יותר מכל אחד אחר ברשת.  קל להציע את הדבר הנכון לאדם המתאים.  ואנחנו עושים שם עוד משהו חשוב. צורכים את רוב המידע על העולם החיצוני.

מכיוון שכולם בפייסבוק, בגלל שאנשים נמצאים פה 20 דקות ביום, ולא שתי דקות שבהן מדפדפים לפעמים באתר חדשות, גם כל יצרני התוכן חייבים להיות בפייסבוק. אתרי התוכן טרפו פעם את עיתוני הנייר, ועכשיו פייסבוק בולע את האתרים. חד גדיא. אתרי התוכן נעלמים והולכים, מצטמצמים ומתכווצים. אין כסף. הפרסום, הדלק היחידי בעידן התוכן החינמי, נגרס במלתעות של שתי ענקיות העידן החדש. 85 סנט מכל דולר פרסום ברשת הולכים לגוגל ולפייסבוק. אתרי התוכן, שנלחמים על השאריות, מוכרחים להופיע בתוך הפידים של פייסבוק. השאלה היא את מי מהם אתה רואה. מה מופיע על הפיד שלך.

מי שמחליט הוא צוקרברג. העמדה הזאת הופכת אותו לאדם המשפיע ביותר על הפלנטה, ואחד המשפיעים בתוך כל אחת ממדינותיה כמעט; לישראל מקום של כבוד (מפוקפק) במדרג הזה. אגב כך, הוא הפך גם לאחד העשירים ביותר. השישי ברשימה, עם 43.6 מיליארד דולר. השישי, והצעיר שבהם. בן 32. איפה אתה ואיפה הוא. איפה העולם ואיפה פייסבוק.

ריקוד החבל

הרבה ננסים עומדים על האדמה, מתבוננים על הענק שהולך מעליהם על החבל, ומחכים לנפילה.  הננסים הם חברות התוכן שמפסידות עשרות ומאות מיליארדים, משרדי אוצר בכל העולם שלא מצליחים לנגוס את המס הראוי, ומנהיגים שיודעים כי היהודי הצעיר שנפלט מהרווארד מנהל להם את החיים. צוקרברג הולך על החבל הזה, מושיט ידיים למטה, חוטף ואוכל, חומס וזולל, וממשיך לרקוד. החבל מתוח בין מגדל החוק, ובין צוק האגו והכסף. לפי החוק, פייסבוק הוא פלטפורמה חופשית, שכל אחד יכול להעלות עליה כל מה שהוא רוצה, והאחריות על המשתמש. מהעבר השני, קיים הרצון של צוקרברג לשנות את העולם. לערוך את התכנים. לקבוע מה תראה, מה תקרא. זה גם מעצב תודעה ומציאות, וגם מכניס הרבה מאוד כסף. הבעיה היא שאם אתה עורך, אתה אחראי.

זה ריקוד החבל של צוקרברג. הוא רוקד, ואוחז במוט איזון שעשוי בצד אחד מתנאי השימוש, ובשני מאלגוריתם. תנאי השימוש הם החוקה של קהילת פייסבוק. אתה מקבל רשות להשתמש, ומתחייב  לא להעלות תכנים פוגעניים, לא חוקיים, ולציית לרוח הקהילה. ה"אדג' ראנק"  מחליט מה תראה על הפיד. זה לא בן אדם. זה מכונה. אלגוריתם.

אדג' ראנק משתנה ומשתכלל כל הזמן. אנשים עובדים עליו, לפי ההנחיות של מארק. הקוד שמור וסודי יותר מהנוסחה של קוקה קולה. התפקיד שלו הוא להחליט איזה פוסטים של החברים שלך יופיעו אצלך, ואיזה ייקברו בתהומות הגלילה. לקבוע איזה מאמר תקרא, ומאיזה אתר, איזה סרטון תראה, ומאיזה ערוץ. את הכתבה מ'פוקס ניוז' שתומכת בטראמפ, או את הלעג של המגישה מ־CBS שמכסחת אותו?

תלוי. המבנה של פייסבוק מאחד אנשים עם תפיסת עולם דומה. החברים של 'הצל' הם לא החברים שלך. גם החומרים החיצוניים שתקבל על הפיד הם אלה שאתה אוהב לצרוך. אם אתה ימין, תקבל ימין. פייסבוק לומד אותך כל הזמן. הוא דואג לשגר לך משהו שתפתח ותראה. זה הכסף של פייסבוק. אם אתה מזוהה אצלו כמתלבט פוליטי, כנראה שתראה על הפיד חדשות וידיעות שיטו אותך לכיוון שצוקרברג רוצה.

אדג' ראנק מאגף ולוכד אותך בחומרים מוכרים, קלים לעיכול, וחוסם מפניך את השאר. אם בעיתון או באתר התוכן לפעמים הסתקרנת מתכנים שבדרך כלל אתה מדלג עליהם, בפייסבוק אין לך אפילו הזדמנות. מארק צוקרברג השתלט על כל הפרסום ברשת (יחד עם גוגל), מחסל את יצרני התוכן, ואדג' ראנק, האלגוריתם שלו, מכווץ לך את המוח. כמו בימי הביניים, העולם שלנו שוב שטוח.

.

צילום: אימג'בנק

.

למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – 49 ש"ח לשלושה חודשים ראשונים – לחצו כאן

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook