מארי אנטואנט לא הייתה צריכה לעבוד קשה כדי להוכיח שהיא בת אצולה. במסמכי הלידה שלה נכתב בדיו מלכותי שהיא בתם של הקיסר פרנץ הראשון והקיסרית מריה תרזה; ונישואי בת האצולה האוסטרית למלך צרפת לואי ה־16, נועדו לחזק ציר פוליטי מעורער בין מרכז אירופה למערבה. כותבי ההיסטוריה שאחרי המהפכה הצרפתית נטו להשחיר את דמותה של מי שדווקא ניחנה באישיות נעימה וכריזמטית, ושבליבה קיננה לא מעט רגישות חברתית.
משפחת נתניהו, על שתי השלוחות שמובילות אותה – בנימין ושרה, לא תיתן למהפכנים המרושעים להובילה לגיליוטינה. והיא גם מנסה בעקביות ובגסות לצבוע את ההיסטוריה בגוונים לא לה. פולחן האח השכול, ופולחן האב (הכפול) הם דוגמאות מצוינות לכך. שרה נתניהו, בתו של מחנך מוערך, משכנעת או משוכנעת שהיא בת לאצולה ישראלית, ושהעם הפשוט טרם השכיל להכיר בגדולתה. בנימין נתניהו ירש את גן הנרדפות והקיפוח מאביו, שנטר כל שנותיו לאצולה המפא"יניקית והאקדמית בישראל. הנרדפות, לצד תפיסת המציאות המעוותת, הפרנואידית, מזינה את משפחת השלטון על בסיס יומי. שנים ארוכות בראשות מוקדי הכוח, כמו גם השנים במדבר הפוליטי, רק מיזגו והעצימו את הלך הרוח ההדדי הזה. כעת, על פי הידוע לנו, הוזן בו גם הדור הבא, ההולך ותופס מעורבות בפוליטיקה המשפחתית והלאומית.
בבועה הזו בבית בבלפור, שאותה רבים מדמיינים כמרושעת ודמונית, מתנהלת המדינה. למרות האגואיזם, למרות האינסטרומנטליות ביחס לאנשים, למרות העורמה והאכזריות הפוליטיות, לא מדובר בדמונים. שרה נתניהו אינה מנהלת את המדינה. יאיר נתניהו ודאי שלא. אבל מעורבותם (העדויות מספרות שהבן השני, אבנר, מעדיף להרחיק עצמו מהקלחת המהבילה) מורגשת. בכהונתו הרביעית כראש ממשלה, מתנהג נתניהו כמונרך הלכוד בטעות בדמוקרטיה. הוא מדבר על משילות, אבל מכוון לצנטרליזם. משדר קורבנוּת, אך קוטל קורבנוׁת. בקמפיין הבחירות ב־2015, עת הדיר נתניהו את אנשי הליכוד ונסמך על עצמו, משפחתו וקומץ נאמנים קטן נוסף, חל כנראה המהפך המחשבתי. אני ואפסי עוד. וליתר דיוק: אנחנו ואפסנו עוד.
אין פסול במעורבותם של בני משפחה בחייהם המקצועיים של פוליטיקאים. אם אני לא יכול למנות את אחי בובי לתובע הכללי, אמר ג'ון קנדי, מה הטעם בלהיות נשיא. אנחנו גם סלחנים בהרבה (שלא לומר, מפרגנים), כשאנחנו שומעים על דעתנותה ומעורבותה של מישל אובמה, או בגרסת שנות ה־90, אלו של הילרי קלינטון. אבל הלך הרוח הנושב מבלפור אחר, קודר יותר. הוא מסמן אויבים, ומטה בהתאם את השנאות והפחדים של החברה הישראלית. פעם היו אלה "האליטות" האמורפיות, אחר כך הערבים והשמאל. כעת התקשורת. בהמשך יבוא תורה של המערכת המשפטית.
קשה למדוד באמת את ההשפעה האדירה של שלטון נתניהו עלינו כחברה. ההיסטוריה תראה שהיא הייתה שלילית יותר מחיובית. כי לא מדובר רק בפלגנות ובהסתה, בפסימיות ובהתקרבנות. מדובר, על פי יותר מדי סימנים, במלחמה נגד מה שמאפיין אותנו כחברה דמוקרטית ונאורה. כשאין שלטון מלבדי בלפור, אזי הממלכתיות עצמה הופכת לאויב. או אם תרצו: המלוכה – נגד הממלכה.
.
איור: דניאל גולדפרב
.
רוצים לקבל את גיליון המשפיעים עד הבית? לחצו כאן למבצע אטרקטיבי למצטרפים חדשים
