קשה לתייג את מנהיג ש"ס הבלתי מעורער כ'לא משפיע'. אבל בקו המדומיין שבין ההשפעה המיתית שהייתה לפוליטיקאי הזה לבין אותותיה של השנה האחרונה שלו בפוליטיקה הישראלית, אפשר בהחלט להציב אותו בעמודים הלא מחמיאים הללו.
אריה דרעי שולט שליטה מלאה במפלגתו. בעידן שאחרי מר"ן, רק על פיו יישק דבר. לא בטוח שהוא שמח על המצב הזה – ש"ס נתפסת כחסרת כובד תורני, וזה פוגע בה; כשמלכתחילה גרעין התמיכה בה הוא גמיש מאוד, לטוב (17 מנדטים ב־1999) ולרע (7 מנדטים ב־2015).
דרעי היה הפוליטיקאי החרדי שהפוליטיקאים החילוניים הכי אוהבים. בשיא כוחו, היה יוצא ונכנס בלשכת ראש הממשלה על בסיס יומי. היו שניבאו שיהיה חובש הכיפה הראשון שיאכלס אותה, ביום מן הימים. פעם, אותם ראשי ממשלה היו תלויים בו; כיום, המצב התהפך: דרעי תלוי יותר בנתניהו מאשר נתניהו תלוי בו. בעיצומו של הגט הזמני ביניהם, בהיסטוריה הרחוקה של 2014, הוא הכתיר את הרצוג כראש הממשלה הבא. מאז עברו הרבה מים בערוץ הימני של נחל הישראליות, וכיום דרעי מסור כל כולו ליושב הקבע של הבית בבלפור.
יומרותיו מהבחירות האחרונות נמחקו. בין אם אלו ההבטחות למע"מ אפס על מוצרי יסוד, ובין אם התחושה שהוא נביא המזרחיות החדשה, שתסחף אחריה גם קבוצות חילוניות. תקופתו במשרד הכלכלה גרמה לו בעיקר סבל, ולא רק בגלל סאגת מתווה הגז. אלי ישי, שמתכוון להתמודד שוב בבחירות הבאות בראשות רשימה נפרדת, עדיין מופיע בסיוטיו. דרעי כבר לא חד פוליטית כבעבר, וגם לא עוצמתי כשהיה. כמו רוב חברי הקואליציה, יש לו אינטרס שזו תוציא את ימיה במועדה החוקי והרחוק; כך, בשבתו במשרד הפנים האהוב עליו, יוכל לחזור ולצבור את העוצמה, שבחלקה אבדה לו.
.
צילום: אליהו הרשקוביץ, הארץ
.
למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – 49 ש"ח לשלושה חודשים ראשונים – לחצו כאן
