בעולם העסקי זה מקובל. נותנים לחברה הכושלת למות, וקונים את המחלקה הרווחית היחידה שלה. הערוץ הראשון הוא עסק מת, אבל מחלקת החדשות שלו שווה משהו. מחלקת החדשות היא איילה חסון. המנהלת, מגישת 'יומן' והכוח המשמעותי ביותר. יש שם עוד שניים־שלושה שיכולים, אולי, לקבל משרה בערוץ מסחרי. יש טאלנטים מוערכים בציבור האנין, כמו אורן נהרי, עודד גרנות ועודד שחר, אבל זהו. חסון, לעומת זאת, היא מגה סטאר אמיתית. היכולת העיתונאית שלה, האמביציה, נוכחותה על המסך, ואינטליגנציה שמגובה בידע וזיכרון – מהווים מקבץ איכויות נדיר.
פעם, בזמנים עתיקים, האמינו שמהדורת החדשות היא עוגן לכל הלוח. היום כבר מבינים שזה הפוך, תכניות הפריים טיים הגדולות הן הדשן של אולפני החדשות. לכן, אפשר רק להשתאות מההישג של חדשות הערוץ הציבורי. בלי שום תמוכות מהצדדים, כמו ספר שעומד בגפו על המדף. הרייטינג אמנם עלה רק במעט, אבל הן רלוונטיות, ופעמים רבות גם מכתיבות את סדר היום. מה "הן". היא. איילה. גם אם חלק מפעילותה המסכית נראה לעתים לחלק מעמיתיה כאובססיה, שמעלה סימני שאלה מטרידים.
שר התקשורת בנימין נתניהו, בוחש בקידום/אי־קידום הרפורמה ברשות השידור. מה שמעניין אותו שם זה לא תכנית קבלת השבת של דב אלבוים, או שיטפון שידורי העבר הליליים עם עמוס אטינגר ו"עד פופ". במרכז כוונת הצלפים שלו נמצאת המהדורה. איילה חסון, גם בלי שום סיוע של בעלה, הסוכן ואיש העסקים שי נשר, יכולה להרוויח יותר בערוצים המסחריים ולשלש את מספר הצופים שלה. היא לא רוצה. כל זמן שהיא עדיין בערוץ הגוסס, נותרת לו תקווה. בלעדיה, אף אחד לא ירגיש אם הערוץ הזה ייעלם.
- לרשימת המשפיעים המלאה >
- איילה חסון על תקשורת וחוסר פרגון עיתונאי. לראיון המלא >
- מחשבות על צדק, שלעתים לא נעשה // איילה חסון על הסיפור של גל בק
