אם זה היה תלוי ברב אלוף גדי איזנקוט, כניראה שכותרת הטקסט הזה, המנסה לתאר את חצי השנה הראשונה שלו בתפקיד וכדמות המשפיעה בתחום הביטחון במדינת ישראל, הייתה משהו כמו "הרפורמטור". אופציות נוספות: "בא לעבוד", "בא לשנות", וכל מה שייתן נופך של ענייניות, שינויים, והתאמות של צבא ההגנה לישראל לאתגרי 2015, בואכה אתגרי 2025.
באמצע החודש הקודם ציין איזנקוט כאמור שישה חודשים בתפקיד ראש המטה הכללי. בניגוד לפילוסופיות ניהול אמריקאיות אופנתיות, הטוענות ששינויים שלא תעשה בימים הראשונים בתפקיד כבר לא יקרו, הוא נשבע שכאן זה לא הסיפור. אלא שששת החודשים שלו בקומה ה־14 בבניין המזדקר מעל הקרייה מראים אחרת: הקמת זרוע הסייבר, הקמת חטיבת הקומנדו, סגירת הגדוד הדרוזי, קיצוץ ארבעה אלופים במטכ"ל, והצגת תכנית "גדעון"; הם רק חלק מהמהלכים המאותתים דבר אחד: איזנקוט בא לעבוד.
לפני כמה שבועות סיפר אחד האלופים במטכ"ל בדיחה לאיזנקוט: "שני קניבלים רעבים הולכים בג'ונגל. לפתע הם רואים תייר מערבי, לוקחים את הבחור ושמים אותו על שיפוד. הקניבלים מכינים אבנים ועצים ומנסים להבעיר אש. אחרי שעתיים־שלוש ללא הצלחה הם נשברים, מניחים את האבנים בצד, מלקטים שורשים, קצת פירות יער ומכינים ארוחה. תוך כדי הארוחה הם קוראים גם לתייר, מושיבים אותו לאכול איתם יחד והוא מרגיש חלק מהחבר'ה. אלא שאז הוא נשכב על התרמיל, מוציא סיגריה ומדליק אותה עם המצית. המפגש נגמר בארוחה בשרית". איזנקוט מבין את הנמשל. הוא מעולם לא הדליק סיגריה, ואין לו שום כוונה להיות על הגריל של אף אחד.
הדוקטרינות שלמד, ואלה שרקח
הוא מגיע כל יום בשש למשרד. בשש וחצי, ישיבת בוקר ראשונה. אחרי פתיחה מקרטעת של איחורים בדיונים הוא נזף במאחרים בפומבי. מאז הם מגיעים לדיונים חמש דקות קודם. עם כניסתו הודיע לאנשי לשכתו, שכל נסיעה שאפשר לעשות בלוח זמנים סביר ברכב ולא במסוק ייסע ברכב, למשל לעזה. יש כאן מסר למפקדים שתחתיו: בצבא צנוע, כמו שצה"ל במודל החדש אמור להיות, מסוקי הבלאק הוק של חיל האוויר אינם שירות מוניות VIP של הרמטכ"ל.
מאחורי הגב קוראים לו אנשיו "ההיסטוריון", על שום אהבתו להיסטוריה, לביוגרפיות, כמובן בדגש על היסטוריה צבאית, מלחמת העולם השנייה, ואיך לא, צה"ל והציונות. "עשיתי בשכל שלמדתי היסטוריה ולא כלכלה", סיפר איזנקוט בדיונים הארוכים על דו"ח לוקר. "זה מאפשר לראות את התמונה הכוללת ולא רק את המספרים". בכלל, איזנקוט פותח רבים מדיוני הבוקר, שבהם מדברים על הכל – החל באיראן, תמונת המודיעין העדכנית, וכלה בפעילות לילית של יחידות מיוחדות מעבר לגבול – בהערה היסטורית, ציטוט של הספר שאיתו נרדם בלילה. כאשר קרא ספר ובו מחקר חדש על מלחמת ויטנאם, הטריד אותו ציטוט אחד של לוחם וייטקונג צפון וייטנאמי: "אנחנו צריכים לפגוע לאמריקאים גם בכיס, שהמלחמה תהיה יקרה להם מדי". "הוא מסוג הקצינים החושבים. לפעמים זה יכול להטריף אותך. באמצע דיון על חיזבאללה, מתחילים לדבר על בליץ קריג בעד ונגד", מתאר בחיוך קצין בכיר המשתתף בדיונים של איזנקוט.
איזנקוט, בכל מקרה, לקח את האמירה הוייטנאמית הזו אלינו: גם בהקשר העזתי, גם הלבנוני, בוודאי הפלסטיני, תפקידו של צה"ל הוא לדאוג לזה שמחיר המלחמה יהיה נסבל לחברה הישראלית, לכלכלה הישראלית.
קצינים שמשתתפים יום־יום בדיונים שמוביל איזנקוט, מעידים שהוא מחייב שבכל דיון תילקח החלטה. איזנקוט רואה בהחלטות בדיונים רק חצי דרך. החצי השני זה לוודא שהן מתממשות, אפילו כשמדובר בגוף היררכי שפועל על פי פקודות כמו צבא ההגנה לישראל. קחו למשל אירוע יחסית זניח של סגירת גדוד 'חרב', גדוד 299 הדרוזי. עשר שנים מדברים על זה בצה"ל. הדרוזים כבר השתלבו ביחידות אחרות בצבא; ונשמעה הטענה בקרב הדרוזים שהגדוד רק ממדר אותם מהיטמעות מלאה, ואז איזנקוט חתך: לסגור.
באחד הימים של מלחמת לבנון השנייה, שבה שימש איזנקוט כראש אגף המבצעים במטכ"ל, הלך לרמטכ"ל דני חלוץ והציע לו הצעה: "תבטל את כל הלו"ז שלך באחד הימים, סע לשטח ותראה אם ההחלטות שלך קורות. בחיל האוויר מפקד חיל האוויר שולח מטוס נייר עם פקודה לבסיס נבטים והוא מגיע וזה מתבצע. בצה"ל הגדול אתה שולח רכב לנבטים, בדרך יש פקקים, יש חיכוך. דברים קורים בדרך בין ההחלטה לבין ביצועה". תשע שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, איזנקוט ממשיך לדבר על החיכוך הזה עם פקודיו: "בצבא היבשה, כאשר מתקדמים, יש חיכוך. רק מטוס של חיל האויר טס למטרה בלי חיכוך". לכן, למשל, הוא מברר בכל שבועיים עם ראש מחלקת הסגל באגף כוח אדם, תא"ל מיכל בן מובחר, כיצד מתקדמת תכנית הפיטורים של אנשי הקבע שעליה הוחלט בתכנית 'גדעון'; כדי לוודא שמה שהוחלט יבוצע. בניגוד לדו"ח מבקר המדינה שמתח ביקורת קשה על צה"ל ש"מרח" אותו, ובעוד שהצהיר על התייעלות במספר אנשי הקבע – בעצם העלה את מספרם.
ב־16 בפברואר, סמוך לכניסתו לתפקיד, נאם על הצורך להצעיר את הצבא. כעבור חודש הדהים את בכירי אכ"א, כאשר לקח רשימה של מפקדי העתיד שאמורים היו לצאת ללימודים במכללה לפיקוד ומטה, ומחק שם אחרי שם, בנימוק שהם מבוגרים מדי. המסר עבר מיד – צריך להצעיר את הצבא. עיקרי אותה תכנית שהציג מלווים אותו בראשו וברשימותיו כבר יותר מעשור וחצי. דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה וביקר את צה"ל על התנהלותו בסוגיית תקציב הביטחון, גילה שכבר בדצמבר 2014, כשאיזנקוט התייצב לעדות בפני אנשי המבקר, עוד כסגן רמטכ"ל, הוא הציג בפניהם את השינויים שעל צה"ל לעבור, במה שהפך למעשה לתר"ש (תכנית רב שנתית) "גדעון". את אותם הקווים של התכנית הציג גם כשהעיד בפני ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, סמוך לאותו המועד.
בין אסטרטגיה צבאית לטקטיקה תקשורתית
איזנקוט רואה ביחסיו עם החברה הישראלית חוזה. הוא שואף שכל ילד וכל אזרח יבינו מה זו מלחמה ב־2015, מה צה"ל יכול לעשות ומה הוא אינו יכול לעשות. לכן פרסם את מסמך אסטרטגיית צה"ל, שהוא יותר מהכול – מסמך אסטרטגיית איזנקוט. את המסמך הורה לפרסם באתר צה"ל, כשהוא מצהיר שיש לו אמונה בשקיפות ובהידברות מתמדת; וכיול ציפיות עם החברה הישראלית. אף שאין בו סודות צבאיים, היו גורמי ביטחון שטענו כי הרמטכ"ל, בשם השקיפות, מעניק כאן גם מתנות יקרות ערך לחיזבאללה, לחמאס ולאיראנים; באשר ליכולתם לקרוא את המהלכים הישראלים.
אתר הימין 'מידה' האשים את איזנקוט כי ביומרתו לשרטט אסטרטגיה, הוא פולש לתחומו של הדרג המדיני וחורג מסמכותו, תוך ניצול הוואקום המנהיגותי והפוליטי בישראל. תחת הכותרת "ההכלה של איזנקוט", נטען שם כי מסמך האסטרטגיה של צה"ל לא מכיל בשורה גדולה, וכי הוא ממשיכם של יעלון, חלוץ וגנץ, שהפכו את צה"ל לצבא לא רלוונטי לאתגרים העומדים בפניו.
גם חוקר יחסי הצבא–חברה, פרופ' יגיל לוי, תקף את המסמך – הפעם משמאל, במאמר ב'הארץ' תחת הכותרת "ההתרסה של איזנקוט". גם לוי טען כי הרמטכ"ל חדר לתחומים לא לו השייכים לדרג המדיני, וכי איזנקוט מכתיב למעשה את האסטרטגיה הישראלית למפקדת שלו, ממשלת ישראל.
הבדיחות, ממרחבי הרשת ועד אולפן 'גב האומה', על דמותו העגלגלה וחזותו הלא רמטכ"לית בעליל, מצחיקות אותו. לפני כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל, ניסה להוריד במשקל אבל לא ממש הצליח, והניח לזה. הוא משחק לפעמים בסופי שבוע רגועים סקווש בהרצליה, ועושה הליכות, אבל זה לא ממש משפיע. ובכלל, למד להשתמש בחזותו הלא מאיימת כנשק. "הוא מת על זה. על לשחק אותה כאילו הוא לא מבין בתקשורת למשל, אבל הוא מבין בזה יופי", מעיד קצין בצה"ל, "שם לב להכול גם כשחושבים כולם מסביבו שלא. הוא רוצה שתחשוב שהוא לא קלט ולא היה עירני, אבל אז הוא מפתיע אותך בזיכרון שלו למספרים ונתונים".
איזנקוט נהנה בחצי השנה האחרונה בסך הכול מתקשורת מפנקת. זו השמורה אוטומטית לנושא בתפקיד מפקד צבא העם. גם בתא הכתבים הצבאיים, המיקרוקוסמוס הספציפי לצורך העניין, הוא קונצנזוס כמעט מלא. בוודאי עיתונאים המשתייכים ל"מחנה אשכנזי", אבל גם רבים מקרב העיתונאים המשתייכים ל"מחנה ברק", רואים בו האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. זאת למרות קמפיין מסוים שניסה להכתים אותו במסגרת פרשת הרפז, כאילו שינה מהותית את עדויותיו במשטרה בסאגה המקוללת והבלתי נגמרת הזו, שפירות הביאושים שלה ממשיכים להיות נוכחים במערכת הביטחון גם חמש שנים אחרי בואה לעולם. בינתיים, גם מתנגדיו ברובם המכריע מסכימים עם האמירה הבאה: גדי איזנקוט בא בשל לתפקיד הרמטכ"ל.
–
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.
