fbpx

משפיעים 2015 > משפט > הילה גרסטל

0

אין גוף שאוהב ביקורת; ודאי שלא גוף ממסדי; ודאי שלא עורכי הדין העובדים בפרקליטות ומשוכנעים תמיד בצדיקותם המופלגת. כוונותיהם מצוינות, הם לוחמים ללא חת בשחיתות, טובעים בעומס בלתי נתפס. וכל זאת, כמובן, בשכר צנוע בהרבה ממה שיכלו להשיג – לדעת רובם – במגזר הפרטי. זהו, מכל מקום, הדנ"א של אנשי הפרקליטות. אלה ערכי הבסיס שלהם. ולכן, הם כולם מתקשים להתמודד עם הביקורת המקצועית והאישית כלפיהם. כל ביקורת, גם כשזו נחוצה, וגם כשהיא עשויה להיטיב עמם ועם המערכת. זהו הרקע לאתגר שעמד ועודנו עומד בפתחה של השופטת הילה גרסטל, נציבת הביקורת על הפרקליטות.   

גרסטל היא ראשת הנציבות הראשונה, המייסדת. היא הובאה לתפקיד לפני כשנה וחצי, בזכות היותה "בולדוזר" עם קבלות. פוליטיקאית מחודדת, בעלת חושים תקשורתיים, חרוצה ובעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה. וגם – חיבורים מצוינים לרבים מהמושכים בחוטים. גרסטל הייתה מועמדת לבית המשפט העליון וגם לניהול מערכת בתי המשפט. בסוף נוחמה במינוי להקמת בית משפט מחוזי חדש – במחוז המרכז, שהייתה נשיאתו. ואז גם זכתה לתשואות. היא אחת השחקניות הערמומיות והמתוחכמות בציר שבין משפט לפוליטיקה, והיא גם שאפתנית בצורה יוצאת דופן.

הסכמתה להקים ולנהל את הנציבות החדשה עוררה תהייה. הרי היה ברור, מראש, שתבוקר על ידי כל העולם. הפרקליטים – יזעמו; הפוליטיקאים – ילחצו; העיתונאים – יתנדנדו בין שני הצדדים. והיא, מה יהיה עליה? האם תוכל לספק את הסחורה? וחשוב מכך, האם תצליח להפוך גם את התפקיד הזה למקפצת קריירה לשני חלומותיה – תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ו/או שופטת בית המשפט העליון?

במהלך השנה האחרונה גרסטל עבדה במהירות. הנציבות שאך הקימה קרמה עור וגידים. היא השיגה לה תקציבים שאחרים יכולים רק לחלום עליהם. וכבר עתה יש לה כמה עשרות תקנים מקצועיים. אלה כבר החלו להפציץ את הפרקליטות ואנשיה בתלונות שהתקבלו בגינם. תלונות מערכתיות, וגם אישיות. במקום לעבוד על ההווה והעתיד – טענו הפרקליטים, ועודם טוענים – הם נאלצים להשקיע את זמנם בתלונות שגרסטל מזרימה אליהם. איך אפשר לעבוד כך? אין בעולם אפילו מערכת משפטית אחת שהושתה עליה ביקורת כזו. הרי הפרקליטות מבוקרת במקביל גם על ידי מבקר המדינה.

וכך התלקחה זירת קרב בלתי נמנעת. הפרקליטים ניהלו השנה סוג של "שביתה" נגדה. חלק מהפוליטיקאים עלזו על כך. אבל המערכת רתחה, ושרת המשפטים איילת שקד מיהרה להתערב. הביקורות האישיות הוקפאו. נותרה רק הביקורת הארגונית. וגם היא, איך לומר, על מי מנוחות. במקביל, שקד הטילה על מבקר המדינה לשעבר אליעזר גולדברג, לבחון את העניין למענה. "השביתה" הופסקה. מסקנות גולדברג מתעכבות. וזאת, בשנה שבה התפוצצה פרשת הפרקליטה הבכירה לשעבר רות דוד.

גרסטל סבלנית, וגם יודעת לברור את הקרבות שלה. היא לא תגרום לאפיזודה הזו להיות בעוכריה במרוץ לתפקיד מחליפתו של יהודה וינשטיין. וינשטיין עצמו, ידיד ותיק שלה, מתלבט בעצמו כנראה בשאלת יורשו/יורשתו. מצד אחד גרסטל, מצד שני שי ניצן, פרקליט המדינה ומי שיצא למלחמה חזיתית בגרסטל. ראש הממשלה נתניהו, ככל הנראה, תומך בכלל באביחי מנדלבליט; וראש ועדת האיתור, השופט גרוניס, שומר את הקלפים כיאות קרוב לחזה. אומרים שגרסטל אינה חביבה עליו (בלשון המעטה). ההערכה הגורפת על כן היא שגרסטל תישאר בנציבות. קרי: תיוותר עם הקרבות הלוהטים מול הפרקליטות ואנשיה. הביקורת שלה תעמיק, הזעם יגבר, העיתונות אולי תפרגן. לאן כל זה יוביל אותה? אפשרות: בעוד כשנתיים יתפנה מקום בעליון. מי יודע, אולי הפוליטיקאים, השמחים בהקמת הנציבות המבקרת את הפרקליטות, יבקשו למנותה לשם.

.

צילום: אוליבייה פיטוסי

.

לחצו כאן ותוכלו לקבל את גיליון המשפיעים של ליברל במתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook