אז הוא בחר מפכ"ל, וזכה לכותרות ענק. אם כי רוב השיח אחרי הבחירה בגל הירש היה שלילי. אבל גלעד ארדן אוהב כותרות. זו אחת הסיבות שהוא כה פופולרי בליכוד. במערכות הפריימריס האחרונות נע בעיקשות בין המקום השני והראשון. עם הכוח שצבר, מבקש ארדן לפתוח שורה של חזיתות, גם נגד ראש הממשלה עצמו. כפי שזה קורה לאנשים שמרגישים עודף ביטחון והערכה עצמית מוגזמת, גם הוא נאלץ בסוף להתקפל, להיכנע או להמשיך בקרבות חסרי סיכוי וכך גם לאבד בהדרגה את ההשפעה שהייתה לו עד לא מזמן.
איך הידרדר פוליטיקאי שאפתן, מוכשר וחרוץ כל כך, לעמדת השפעה כה נמוכה? אחרי הבחירות ארדן תבע לעצמו את תיק החוץ, וחידש בכך את מאבק הדמים שלו עם ישראל כ"ץ. האחרון הטיל וטו ונתניהו התקפל. אז ביקש ארדן את תיק הפנים ואת התיק לביטחון פנים ביחד. נתניהו לא נתן. ארדן עשה דוד לוי והלך הביתה, מחכה שיקראו לו ויפצו אותו. בקרב הקצרצר הזה ארדן נלחם כארי ונפל כזבוב. שר המשטרה ועוד שני תיקים פיקטיביים. סה טו. למזלו, לפחות החברות בקבינט לא נלקחה ממנו. ארדן לא למד ולא נרגע. במקום לארגן את כוחותיו ולאמוד מחדש את מעמדו, התעקש לצאת לעוד קרבות אבודים. בסוף יולי ביקש לעכב את עבודות הרכבת הקלה, משאת נפשו של שר התחבורה. הניסיון כשל. כ"ץ, כפי שהתברר, ממוקד ונחוש יותר מארדן. הוא גם שונא להפסיד. ארדן ויתר שוב. בדרך נאלץ לראות איך נתניהו ואופיר אקוניס עושים צחוק מבבת עינו, הרפורמה ברשות השידור, שעליה עבד ארדן במשך שנים ושילם מחיר לא פשוט.
ארדן צריך לחשב מסלול מחדש, להבין כיצד תרגם כוח אלקטורלי ענק, לעמדה כה מוחלשת. ציבורית, יכול להיות שזה עובר בטלטול המשטרה, שתורגם במינוי המפכ"ל המפתיע. אבל את עמדת העוצמה שלו מול נתניהו (שבחש גם במינוי המפכ"ל), יהיה לו קשה הרבה יותר לשקם.
.
צילום: עופר וקנין, 'הארץ'
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את גיליון המשפיעים של ליברל במתנה עד הבית
