באופן אישי, אבישי בן חיים עשה עסקה מופלאה. כמו אנשי תקשורת רבים, גם הוא הצליח לשלב את העבודה עם לימודים אקדמיים. אבל שלא כמותם, הדוקטור למחשבת ישראל הצליח לקבל ממעסיקיו פלטפורמה לא נגמרת, שממנה הוא מטיף את תוצאות מחקריו. בזמנים אחרים, תיאורטיקן כמו ד"ר בן חיים היה מתראיין אצל הכתב אבישי, ובזה העניין היה מסתיים.
התיאוריה של בן חיים, אגב, מסבירה למה בני עדות המזרח קרועים על ביבי. למה הם לא רואים בו עבריין, למה יש כאלה שמנשקים לו את הידיים והרגליים, וכמה זה מקסים ואותנטי, ולמה המזרחים לא יסכימו שהאשכנזים ידפקו אותם שוב. הקרב הוא לא נגד האשכנזים, בן חיים אומר, אלא נגד ההתנשאות האשכנזית. המוני המזרחים שנמצאים באקדמיה ובאליטות, בעיקר באזורי השמאל, נתפסים בעיניו כמשתכנזים, שוויתרו על הזהות.
בן חיים מדבר בנעימות של מדריך בבני עקיבא. התיאוריות שלו מחוררות, במקרה הטוב, ומופרכות לגמרי במקרה הריאלי יותר. מופרכות מבחינת בסיס הנתונים והמסקנות שהוא גוזר מהם. כל זה לא נורא, כשלעצמו, זה דווקא נחמד שכל מיני אנשים מרעננים את השיח בנקודות תצפית חדשות. האמת, בסופו של דבר, גם אם תיאלץ לצוף על אינספור גלי פייק, לעולם לא תטבע. זו תכונת היסוד שלה.
אבל בן חיים הולך צעד אחד רחוק מדי. הוא לא מתאר את המציאות באופן חדש. לא רק מסביר מה בעצם קורה בקרב הזהויות. וזה לא רק ביבי או קשקושי "האלימות הלגאלית", זו גם השאיפה לחיות כאן באופן מסורתי דתי, כמו שחיו היהודים בגלות צפון אפריקה. תחזרו לחיי הגלות. זו הציונות שלו.
–
- משפיעים 2020 | כל השמות
- משפיעים 2020 | עיתונאי הקורונה | תקשורת משפיעה במיטבה
- הו, פוזיציה // על ההזדהות הפוליטית של עיתונאים // מאת: אליק מרגלית
