מדינת ישראל נמצאת כיום בנקודת זמן קוטבית, מתמודדת עם שני קצוות רחוקים זה מזה. מצד אחד, מאז 1980 לא ספגה מהלומה בינלאומית שכזו נגד מפעל ההתיישבות. מהצד השני, ממשל טראמפ הנכנס צפוי להיות כנראה אחד הטובים ביותר מבחינת היחס לישראל. ימין מהסוג שנפתלי בנט ואיילת שקד עלולים להיראות כשמאל קיצוני לעומתו. כשהתברר שג'ייסון גרינבלט הוא הדניס רוס החדש של טראמפ – בסביבת נתניהו כבר חשבו שמדובר בחלום מתמשך. מי שרוצה להבין מי זה גרינבלט, כדאי שיסכית אל הסיפור הבא: לפני כחודשיים הגיע האיש לארץ – מלווה בבנו ובבתו. כמו יהודי טוב הוא הלך לחפש להם מוסדות חינוך ראויים כדי שיישארו ללמוד בארץ הקודש. במשך שבוע סרק מוסדות שונים, השתתף בשיעורים ובחן רמות לימוד – עד שהחליט שהמוסדות שראויים לחנך את ילדיו הם מדרשת הרובע היהודי עבור בתו, וישיבת גוש עציון עבור בנו.
על פי החלטת האו"ם, שני ילדיו של שליח ארה"ב למו"מ בין ישראל לפלסטינים לומדים בשטחים הכבושים, שבהם מחזיקה ישראל בניגוד לחוק הבינלאומי. והשגריר הבא לישראל דיוויד פרידמן גם הוא עמוק בימין. מהטקסטים שמנפקים השניים עולה כי ארה"ב של טראמפ שוקלת ברצינות לפרושׂ מטרייה ולתמוך בסיפוח גושי ההתיישבות למדינת ישראל. יהודים שמתגוררים באפרת ובבית"ר עילית יקומו בוקר אחד ויגלו שהערך של דירתם זינק בכ־200%. אז נכון שאיבדנו את העולם, אבל המינויים בממשל טראמפ הם חסרי תקדים. ועוד לא דיברנו על בתו העוצמתית של הנשיא – גברת יעל קושניר, יהודייה אורתודוקסית, שעם בעלה ג'ארד תמשוך בחוטים בבית הלבן. סביר להניח שההחלטות הנוגעות לישראל ייפלו בפורום המצומצם הזה של גרינבלט, פרידמן והזוג קושניר. די אם נכתוב בזהירות שנתניהו מזיע מול הרוח הסופר־ימנית שנושבת מוושינגטון. רק זה חסר לו, שהימין הישראלי יראה בו שמאלן מולם.
כשהתברר עומק הברוֹך – חזית אחידה של העולם נגד ישראל – נתניהו התפרע כפי שאף ראש ממשלה לא התפרע מעולם. איומים על מדינות, זימוני שגרירים לשיחות נזיפה, ביטולי ביקורים, פגישות וסיועים. נתניהו החדש רואה את עצמו בן דמותו של טראמפ. הוא האיש החזק, ומי שיעמוד בדרכו יחטוף ללא חשבון. כך הוא מתייחס לעצמו, וכך הוא מצפה שיתייחסו אליו במדינות העולם.
בגדול, נתניהו החליט לצעוד לעברו של משחק סכום אפס, שאפשר לצאת ממנו הווינר של העולם, אבל אפשר גם לסיימו בריסוק ידיים ורגליים. התזה החדשה שלו אומרת: ישראל היא לא עוד מדינה של קבצנים בין הים לירדן. הפכנו לסוג של מעצמה. יש לנו סייבר והיי־טק, לוויינים וחקלאות מתקדמת – והעיקר, יש לנו את טראמפ. זה ייגמר או בהצלחה מזהירה, או בבכי גדול.
ומילה על דונלד טראמפ – התקווה הלבנה של נתניהו: לא צריך להיות מגיד עתידות כדי להבין שהסיפור עם הנשיא הקפריזי המיועד טומן צרות יותר מאשר בשורות, וזאת מהסיבה הפשוטה: לטראמפ אין שום מניעה לעשות סיבוב פרסה של 180 מעלות. אם תעלה חמתו, הוא עשוי להפוך את פרידמן ואת גרינבלט לקישוט ויאמץ סדר יום שמאלני. מדובר באדם לא צפוי, שאינו מחויב לקבוצות ואינו נשען על מנגנונים מפלגתיים. אם יחליט לכפות שלום במזרח התיכון, זה ייעשה בדרך דורסנית, כולל איומים בסנקציות על ישראל. נתניהו מודע לסיכון הזה, אבל הוא אומר למקורביו: כל עוד מסגרות האשראי פתוחות וטראמפ בצד שלנו – למה שלא ננצל זאת עד הסוף? בינתיים, כל עוד טראמפ נותר בגרסה הנוכחית, לנתניהו צפויה תקופה שקטה בזירה המבעבעת הזו.
–
- עקומת וושינגטון // התמודדות הנשיא טראמפ עם משבר הקורונה // מאת חיים איסרוביץ
- טראמפוורלד // הטראמפיזם של 2020 // הטור של נדב איל
