אולמי קדמא הגדולים בנווה אילן התפקעו מנוכחותם של המאות הרבות שהוזמנו ב־8 ביוני לחתונתם של תהילה דרעי, בתו של אריה דרעי, עם תלמיד הישיבה והבחור המצוין אהרן אוריאל כמון. בכירי ש"ס, חברי הכנסת, הפעילים המרכזיים, העיתונאים החרדים המובילים ומעריצי דרעי באשר הם גדשו את השולחנות והרחבה. במהלך הערב ניסו רבים מהם לפלס את דרכם לעבר שולחן הכבוד, שם פגשו את יו"ר ש"ס בכבודו ובעצמו, כשהוא מוזג יין משובח לכל מברכיו, מתנועע באושר לצלילי התזמורת החסידית שהעיפה את גג הבית בזמירות אשכנזיות, האהובות על דרעי עוד מימי לימודיו בישיבת חברון הליטאית. החגיגה בקדמא משני עברי המחיצה שהבדילה בין גברים ונשים התפזרה רק עם אור הבוקר. היא נמשכה במפגני כוח נוספים של דרעי, על בסיס יומי, במסגרת אירועי שבע הברכות המסורתיים שאירח בישיבת "נצח ישראל" ברחביה.
שמחת הכלולות בתחילת יוני התערבבה היטב עם חגיגות הבושה שנודעו בשמן הרשמי "בחירת נשיא המדינה". אל האירוע הראשון הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובהמשך הפוליטיקאים שניסו לרקום עם דרעי את הדיל הכושל לבחירתו של מאיר שטרית. באירוע השני כבר הגיע ל"נצח ישראל" הנשיא הנבחר, רובי ריבלין, שיודע היטב כי דרעי וחברו הטוב אריאל אטיאס לא בחרו בו בסיבוב השני. אלי ישי הצליח הפעם לגרור עמו את תשעת חברי הכנסת האחרים לתמיכה בריבלין. "ניצחת 2:9", סיכם זאת בצהלה הפרשן חנן קריסטל באוזני ישי, באחד מהשידורים לאחר מכן. וכך, גם הפעם, כמו תמיד אצל דרעי, השמחה לא הייתה מושלמת. וכמו ב־15 השנים האחרונות, מי שהרס לדרעי את החגיגה היה ישי. דרעי הוא אולי מנהיג ש"ס, אבל ישי הוא קוץ בבשרו. אין לדרעי מנוח ולא מנוחה. אין יום שעובר בתנועה החבוטה הזו מבלי שיתחולל עימות בין השניים הללו, או בין המקורבים להם. לפעמים בעוצמה נמוכה, לעתים ברעש גדול. לפעמים אמיתי, לעתים מבוים. אפילו סביב חטיפת שלושת תלמידי הישיבה, מה שאמור היה לאחד את הכוחות בכל מקום, היה מי שטרח ליצור מחלוקת. התומכים של ישי הפיצו את השמועה כי אחת ממשפחות החטופים קיבלה את ישי ברצון, אבל הסתייגה מביקור של דרעי, שתמך בהסכמי אוסלו.
–
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס
