יש ביטויים בשיח הפוליטי־ביטחוני שלנו, שנטמעים כל כך חזק עד שהם הופכים לעובדה מוגמרת, גם אם לא תמיד המציאות מתאימה את עצמה אליהם. "ירושלים המאוחדת", "משבר הדיור" ו"הכפייה הדתית" הם דוגמאות טובות למקרים שבהם מטבע לשון מתאר בצורה פשטנית תופעות הרבה יותר מורכבות. החל ממבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014 אפשר להוסיף עוד ביטוי לרשימה: "מחדל המנהרות".
שרים בכירים התקוטטו בנושא, האופוזיציה כמובן תקפה, בצה"ל מיהרו לגבש אליבי ואפילו מבקר המדינה כבר חקר – אין ספק, יש פה מחדל. למה? כי ככה כולם אומרים. היו אף שהגדילו עם השוואות למלחמת יום הכיפורים ו"קריסת הקונספציה". לא פחות.
בסיפור הזה מתערבבות להן כמה שאלות, ואם רוצים לבחון אותו מעבר לרמת ה"מי צריך להתפטר", רצוי לעשות בהן סדר: ראשית, האם צה"ל והממשלה ידעו על המנהרות האלה? שנית, האם הייתה תכנית להתמודדות עם המנהרות בזמן אמת? ולבסוף, מדוע לא הרסו את המנהרות עוד לפני המבצע?
התשובה לראשונה היא חיובית, אף אחד הרי לא הופתע מהעובדה שיש לחמאס מנהרות התקפיות. גם לשאלה השנייה אפשר לענות ב"כן", אמנם קצת מסויג, אבל ראינו שצה"ל ידע להשמיד למעלה מ־30 מנהרות בזמן די קצר. נשארנו עם השאלה השלישית, שהפכה לטענה המרכזית נגד הדרג המדיני: איך זה שידעתם על המנהרות ולא השמדתם אותן מיד? איזו מין הנהגה מפקירה כך את חייליה ואזרחיה?
בואו ניסע כמה מאות קילומטרים צפונה, בואכה דרום לבנון. זוכרים את מלחמת לבנון השנייה? שילמנו שם מחיר גבוה יותר בנפש, וספגנו אלפי טילים שהגיעו עד למרכז הארץ. 15 אלף טילים היו בידי החזבאללה ערב המלחמה הזו. היום, אם שאלתם, על פי ההערכות כמות הטילים שנמצאת כרגע בידי נסראללה גדולה פי עשרה מהמספר הזה, והטווח שלהם כבר מכסה את כל המדינה. תוסיפו לזה את המנהרות שעליהן מדווחים תושבי גבול הצפון, את הנשק האסטרטגי שזלג מהמלחמה בסוריה ואת הקשר הקרוב מדי עם רוסיה של פוטין, ותקבלו איום אסטרטגי הרבה יותר רציני מאשר זה שיש לנו בדרום.
למרות שהנתונים האלה ידועים, ולא צריך שום ועדת חקירה או תמלילים מהקבינט כדי להבין את האיום, אני לא שומע אף אחד שאומר: "בואו נקדים תרופה למכה ונחסל את איום החזבאללה". הרי ברור לכל שמדובר בצעד בעל משמעויות הרסניות, מבחינה צבאית ומדינית. איפה כל אותם פרשנים צבאיים שידברו על "מחדל הטילים הבליסטיים" או "כישלון ההבלגה בצפון"? מדוע אלו שממהרים לתקוף את הממשלה הקודמת על "התעלמות מאיום המנהרות" לא עושים את האנלוגיה המתבקשת וקוראים לתקוף עכשיו בדרום לבנון ו"לא להתעורר מאוחר מדי"? אולי מפני שהביקורת שלהם היא קצת פחות מקצועית וקצת יותר פוליטית?
אז מה כן צריך לעשות? ביממה הראשונה של מלחמת לבנון השנייה יצא חיל האוויר למבצע 'משקל סגולי': בתוך קצת יותר מחצי שעה הושמדו עשרות משגרים של טילים ארוכי טווח, והיכולת של חזבאללה לאיים על מרכז הארץ נפגעה קשות. שילוב של מודיעין מדויק, ביצוע חד ובעיקר תזמון נכון הפך את המבצע הזה להישג שאנחנו צריכים לשאוף לשחזר בעימותים הבאים. מה לעשות, במציאות שלנו אנחנו צריכים להיות גם חכמים, גם צודקים וגם מנצחים.
ואת כל ההתכתשויות המיותרות בין הפוליטיקאים והספקולציות התקשורתיות, אפשר לשמור לוועדת החקירה הבאה.
–
