fbpx

מורשת החלקיקים השמאלניים של הפאוור ריינג'רס // מאת תם אהרון

0

האדם הוא תבנית נוף מולדתו. הוא מעוצב על ידי הדברים שאליהם נחשף בילדות, על ידי הדעות ששמע, הלך הרוח שנשב בסביבתו, החוויות והאנשים שהיו שם ברגעים הקריטיים. לכן, בשבועות האחרונים, כשהתגברה התחושה שהכל אבוד, מצאתי את עצמי באופן טבעי חושב על הפאוור ריינג'רס.

כשהנוצרים נמצאים בבעיה הם פונים לישו. כשהמוסלמים נמצאים בבעיה הם פונים למוחמד. היהודים פונים ישירות לאלוהים (ליהודים יש חוש טבעי לעסקים, הם יודעים לחתוך את המתווך). וילדי הניינטיז – הם פונים לג'ייסון, טריני, קימברלי, בילי וזאק, שידריכו אותם, שיכוונו אותם בדרך שהתווה המנהיג האחד והצודק זורדון, אותו יצור בין־ממדי שכלוא בעיוות זמן ושהאנדרואיד אלפא 5 הוא נביאו.

כששאלתי את עצמי השבוע "מה הפאוור ריינג'רס היו עושים אם המצב היה בקנטים", נזכרתי איך הם ידעו תמיד, גם ברגעים הקשים ביותר, לשמור על תקווה ולהתגייס כדי ליצור יחד את המגה־זורד, אותו רובוט ענק שבעזרת הכוחות המשולבים של חמשת הפאוור ריינג'רס יכול היה להביס גם את הקשוח שבאויבים. זה דרש מיומנות מרשימה: חמשת הרובוטים שינו צורה בו־זמנית, תוך כדי תנועה, בסנכרון מושלם, כדי ליצור רובוט ענק ואימתני שהיה גדול מסך חלקיו.

והכי מרשים היה שאף אחד מהרובוטים, בשום שלב בטרנספורמציה, לא עשה בעיות. הרובוט הצהוב של טריני לא טען שהוא "מעדיף להילחם לבד, כי הוא רואה בעצמו דינוזורד מרכז". הרובוט הכחול של בילי לא סירב לשתף פעולה עם הרובוט האדום של ג'ייסון בטענה שהוא "דינוזורד אנטי־ציוני שרוצה למכור את המדינה לחימרים של הלורד זד". הרובוט השחור של זאק לא סירב להתחבר מתחת לרובוט הצהוב של טריני בטענה ש"זאק הוא זה שצריך להנהיג את המגה־זורד כי הוא הנהיג את המגה־זורד עוד בקום המדינה". שום דבר מזה.

הפאוור ריינג'רס, חמישה תיכוניסטים, ידעו לשים את המחלוקות בצד, להתאחד, להביס את ריטה רפולסה ולחזור הביתה. כי הם ידעו שהם עוד צריכים להספיק לראות טלוויזיה ולאונן, ואין להם זמן להתעסק בחרא.

אני חושב שהמטאפורה די ברורה כבר בשלב הזה (כאמור, גדלתי בניינטיז. כמו שאתם מבינים עד עכשיו, התוכן שצרכנו היה מאוד מפורש, ולכן אף פעם לא למדנו להשתמש במטאפורות כמו שצריך), אז אני פשוט אגיד את זה: תתאחדו, מטומטמים.

מי במדינה הזאת, או בכנסת הזאת, או בשמאל הזה, יודע להגיד מה ההבדלים המהותיים בין יאיר לפיד לזהבה גלאון, בין בוז'י הרצוג לאילן גלאון לעפר שלח לאבי גבאי?

נסו לעשות תרגיל: דמיינו את כל אנשי המפתח של מפלגות השמאל יושבים בחדר ומנסים לגבש מסמך הסכמות עקרוני על מצע משותף, ושאלו את עצמכם אם הם יצליחו להסכים על 90% מהדברים. אם התשובה היא "לא", אז איך לעזאזל אתם חושבים שניתן להגיע לשלום עם הפלסטינים אם השמאל לא מצליח להסכים על ההגדרה של עצמו? ואם התשובה היא "כן", שאלו את עצמכם למה זה לא קורה.

כי הרי, ההשלכות של איחוד כזה – מפלגה אחת שמייצגת את המכנה המשותף של הציבור הליברלי והחילוני בישראל – הן פורצות דרך. מפלגה כזאת תגרום לציבור האדיש והמיואש הזה להרגיש שיש לו ייצוג ברור, תדגיש את המכנה המשותף של אותו ציבור, לא תצבע את המחנה כולו בצבעים כל כך לא לגיטימיים שגורמים גם לציבור עצמו להפנות לעצמו עורף, וכנראה תוציא מהבית הרבה יותר מצביעים. איחוד כזה הוא כנראה הסיוט הכי גדול של ביבי – וזה בנאדם שישן בלילות ליד שרה, רק כדי שתבינו את המשמעות של העניין.

יאיר ובוז'י חושבים שהם יכולים להשיג מצביעים מהימין כשהם משקרים להם שהם "לא שמאל". זה מגוחך, ובעיקר מעיד על זלזול באינטליגנציה של הבוחר. אם יאיר ובוז'י חושבים שהם יכולים "לגנוב" את דעתם של אנשים בכך שהם לא יגלו להם מה הם באמת, הם טועים. אנשים רוצים להיות גאים במנהיגים שלהם, לא להתפשר עליהם. ואתה לא יכול להיות גאה במנהיג שלך כשהוא בורח ממה שהוא.

בוב מארלי אמר פעם: "אתה יכול לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אתה לא יכול לעבוד על כל האנשים כל הזמן". אז אוקיי, אנשים שמקשיבים לבוב מארלי כנראה לא יוצאים להצביע בכל מקרה, אבל זה לא אומר שאי אפשר ללמוד ממנו משהו בכל זאת.

אם אתם, השמאל, רוצים להמשיך לריב ביניכם לבין עצמכם ולהתפלג למיליון זרמים שונים שכל אחד מהם מביע את האישיות המדויקת והייחודית שלו – אין בעיה. תחזרו לתיכון. אולי אפילו תירשמו לבליך ואז יהיה לכם עוד איזשהו סיכוי להשפיע על הבחירות. אבל אם אתם רוצים לחזור לשלטון מתישהו במיליון השנים הקרובות, כדאי שתשאלו את עצמכם "מה הפאוור ריינג'רס היו עושים" – ותתאחדו. זה מה שחיים סבן ניסה להגיד לכם כל הזמן הזה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook