fbpx

מה שהיה הוא שישנו // אברהם דוב גרינבוים על מאבקי החרדים

0

חמש שנים לאחר הכ"ט בנובמבר, געשה ורעשה הארץ. הימים ימי 1953, ושאלת השירות הלאומי לבנות ישראל עומדת על הפרק. גדולי ישראל דאז ובראשם רבי יצחק זאב סולובייצ'יק ("הרב מבריסק") ורבי אברהם ישעיהו קרליץ ("החזון איש") קובעים נחרצות כי אסור להתגייס. בכרוז שפורסם באותם ימים נכתב כי יש למסור את הנפש – "ייהרג ואל יעבור".

המדינה הצעירה כבר הורגלה במחאות, והמוני החרדים יוצאים להפגין. בואש וזרנוקי מים עוד לא היו בידי המשטרה, אבל מקלות ואלות כבר היו. בין העצורים בהפגנה הייתה צעירה חרדית, רחל פקשר־אויערבך.

ובכן, מה מחפשת אישה צעירה – בקושי בת 21 – לעזוב את הבית החם ולצאת למחות ולהיתפס. רחל פקשר נולדה בבית ירושלמי אדוק. האבא, פנחס אליעזר, בחר לבנותיו את עילית בני המשפחות הירושלמיות השורשיות. לבתו ברכה בחר כחתן את בנו של משה פרוש, שהיה סגן ראש העיר בירושלים ואחד מראשי אגודת ישראל בבירה. החתן הפך לימים לח"כ החרדי מהמוכרים ביותר, מנחם פרוש.

לרחל בתו בחר את בנו של הרב שלמה זלמן אויערבך, ראש ישיבת קול תורה ומגדולי פוסקי הדור. החתן הפך ברבות הימים לראש ישיבה בפני עצמו, וכיום למנהיג הפלג הירושלמי הקיצון, היוצא לרחובות להפגין, למחות ולהיתפס, הרב שמואל אויערבך.

האם הזרעים הראשונים להתנגדות הפלג הירושלמי כבר ניטעו אז בהפגנה הידועה? סביר מאוד שכן. מאחורי כל גבר עומדת אישה גדולה.

65 שנים אחרי, ודומה שהכל נותר כשהיה. חוק הגיוס שעומד היום על הפרק, לצד מאבקי השבת, היו שני המאבקים שהובילו החרדים במדינת היהודים מיום בואם לכאן. ראשי המדינה וקברניטיה, שביקשו לממש את חזונו של הרצל, ראו בתקומת מדינת ישראל ערך לאומי, אבל עם זאת ביקשו להידמות לנאורות שבארצות. לבנות ישראל אירופית, נוכרית ומודרנית. הציבור החרדי ראה זאת בעיניים כלות. הוא, שביקש לחזור לארצו כדי לחיות כאן כיהודי טוב יותר, גילה להוותו כי בתוניס ובגרמניה, במרוקו ובליטא – היו החיים היהודיים קלים יותר.

דווקא כאן, בירושלים ובתל אביב, התנכרו למורשת ולמסורת ישראל. שבת נרמסה בראש כל חוצות מיומה הראשון של המדינה, חרף הסטטוס קוו שאליו התחייב בן־גוריון. אחרי ההפגנה נגד הגיוס הלאומי לא היה מנוס, החרדים עזבו את הממשלה לנתק ארוך בן 25 שנים. השמאל הישראלי לא הותיר בידיהם הרבה ברירות. זו הייתה כפייה חילונית מול כפייה דתית.

פרישתו של ליצמן ממשרת שר הבריאות היא בבואה לימי העבר. האדמו"ר מגור, רבו של ליצמן, ממשיך את הקו של קודמי־קודמיו: אסור להיות שותף אקטיבי לממשלה שכזו. זה עדיין לא אומר לפרק את הקואליציה, אבל לא לתת יד לאחריות מיניסטריאלית.

אביו של האדמו"ר הנוכחי, האדמו"ר רבי שמחה בונם אלתר, יחד עם מנהיג הליטאים הרב אליעזר מנחם שך, קבעו עם שובם של החרדים לשולחן הממשלה ב"מהפך" כי אל להם לחברי אגודת ישראל ליטול על עצמם משרת שר, כדי שלא להיות שותף למעשי הממשלה הנוגדים את ערכי ההלכה. הם צדקו, אומרים החרדים, וליצמן עושה את דרכו חזרה אל השטיבל.

צילום: אמיל סלמן, הארץ

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook