את המהפכות, או לפחות את ראשיתן, נהוג בדרך כלל לחפש ולמצוא בשוליים קיצוניים, שסוחפים אחריהם ציבור שלם. אבל המציאות העכשווית מלמדת שיש גם מהפכות הפוכות. בחלוף זמן ועם שכוך האבק על תוצאות הבחירות האחרונות בצרפת, לנשיאות ולפרלמנט, אפשר להפנים מסר מהן על תהליכים דמוקרטיים בכלל, עם הפנים לעתיד. כי הבחירות האלו ביטאו וסימלו מהפך מחשבתי ופוליטי בעל השלכות בינלאומיות – דווקא מפני שהן מגלמות את ניצחונו המוחץ של המרכז המתון.
מפלגת מרכז – לא ימין ולא שמאל – שקמה לפני כשנה הצליחה לכבוש את נשיאות צרפת ואת רוב המושבים בבית הנבחרים. זה קרה במדינה בעלת מסורת פוליטית ותיקה ומפותחת, שעיצבה במידה רבה את פניהם של השמאל והימין כפי שהם מוכרים במערב. זאת ועוד, זה קרה בתנאים שלא ייאמנו: בתקופה רגישה וסוערת, בארץ שידעה מתקפות טרור המוניות ומאבקים מדממים על רקע דתי וגזעי.
העולם שאנחנו חיים בו השתנה וממשיך להשתנות לנגד עינינו ללא הרף. מהפכת האינטרנט ופלטפורמות הרשתות החברתיות הפקיעו את הבעלות על המידע מידי קבוצות כוח, דוגמת פוליטיקאים, אנשי תקשורת וחברי אליטות שונות, והפכו אותו זמין ונגיש לכל אדם. הידע השופע, שהוא כוח בפני עצמו, העצים את הציבור שאינו חלק ממוקדי הכוח ופקח את עיניו. באמצעות הרשת, ככלי תקשורת המונים ענק ויעיל, השתמשה האוכלוסייה בידע כדי ליטול את המושכות בידיה ולהוביל מהלכים. במקביל החליש התהליך את עוצמתן הבלתי מוגבלת כמעט של קבוצות הכוח. הן איבדו את השליטה הבלעדית על המידע ובכך איבדו חלק נכבד מכוחן בעיצוב דעת הקהל ובניווטה. על רקע זה התרחשו בשנים האחרונות כמה מהפכות עממיות ברחבי תבל – ועל רקע זה מתחילה להתרחש עכשיו מהפכה אחרת. מהפכה מתונה.
סקרים ברוב המדינות המערביות שלהן דמוקרטיה מבוססת, מגלים שכמעט בכל סוגיה מהותית – בדרך כלל רוב הציבור אוחז בעמדות מתונות, יותר או פחות. כשהדמוקרטיה במיטבה, כך גם השאיפה של רוב נתיניה להגיע למרכז מוסכם בעמדות עקרוניות. הווה אומר – הסתייגות מאידיאולוגיות קיצוניות ושאיפה להנהגה פוליטית פרגמטית ומעשית. בדרך זו נבחר עמנואל מקרון לנשיאות צרפת ובדרך זו ניצחה מפלגתו בבחירות לפרלמנט. אזרחי צרפת הכריעו והכריזו שהם בוחרים בחזון חיובי, מכירים במציאות המורכבת, מתנערים מתפיסות של שחור ולבן, ומגרשים את הקולות הקיצוניים מכל הכיוונים.
טענה שעלתה לאחר תוצאות הבחירות בצרפת, לפיה בשל אחוזי הצבעה נמוכים לכאורה אין לייחס משמעות רבה לאותן תוצאות – אינה רצינית. האחוזים לא נפלו משמעותית מאלה שנרשמו בבחירות הקודמות. ראוי, אולי, לקיים דיון בשאלה העקרונית של מעורבות הציבור בבחירות דמוקרטיות, אבל זוהי סוגיה כללית ואין בה כדי להפחית מעוצמתו ומחשיבותו של השינוי שחוללה מהפכת מקרון.
בצד התקווה הגדולה שמעורר השחר המתון החדש קיימים, כמובן, סימני שאלה טבעיים לגבי יכולתה של המפלגה הצעירה להתגבש ולהציג קו אחיד ולגבי סיכוייו של הנשיא חסר הניסיון המהותי למלא את הבטחותיו ולהגשים את חזונו. אלא שהצלחותיהם העתידיות של מקרון ושל מפלגתו אינן העניין המרכזי. ההתפתחות המשמעותית, הבשורה החשובה, היא העובדה שאזרחי הרפובליקה הצרפתית הרימו את נס המרד נגד הקיצוניות וסללו את הדרך למתינות פוליטית. כמנהגם ההיסטורי, ממש כמו בימי המהפכה הצרפתית, הם החלוץ שצועד לפני המחנה. המחנה הזה הוא כולנו, ואת האור כבר אפשר לראות באופק.
