fbpx

מבחן השווקים של דונלד טראמפ // הטור של נדב איל, מגזין 'ליברל'

0

הוויכוח הכי גדול והכי יקר בעולם מצוי בעמודים האחוריים של המדורים הפיננסיים. יש בו, אולי היו בו, שני מחנות לוחמים. על הכף היו יוקרה, כוח ובעיקר כל וול סטריט. בשבועיים האחרונים הוויכוח די הוכרע; מי שהכריע אותו היה דונלד טראמפ. בסופו של דבר, הוויכוח היה עליו. התוצאות הן הרות גורל.

השאלה הייתה פשוטה: כיצד תשפיע בחירתו הבלתי צפויה של טראמפ לנשיאות על השווקים. הצדדים הניצים הסתדרו די מהר. משמאל, האקדמאים. הכלכלנים פול קרוגמן, ג'וזף שטיגליץ וחבריהם קראו את הטקסטים של המועמד טראמפ ונחרדו כמובן. הם ראו שהנשיא האמריקאי מתעתד, לפי דבריו שלו, לחסל את העיקרון היסודי ביותר של הכלכלה הפוליטית האמריקאית – מניית היסוד של ארה"ב בגלובליזציה.

העיניים של אלה גלשו מהר על מילים כמו "מכסים" או "חסמים" ו"עבודות אמריקאיות" ו"אמריקה תחילה" ופרצופיהם החווירו. נגד עיניהם חדר פופוליזם למערכת השלטונית האמריקאית. לא "מאפיינים פופוליסטיים", לא "נטייה לפופוליזם". פופוליזם טהור, מגובה במה שסטיב באנון מכנה "לאומנות כלכלית", ובנאומים על איך מדינת הלאום "עודנה המסגרת הטובה ביותר" לחיי אדם. המסקנה הפיננסית של האקדמאים הייתה שמדובר בקטסטרופה מוחלטת, במשמיד העולמות, בסיכון עמוק לגלובליזציה.

הם לא יועצי השקעות, האנשים האלה, אבל הם אמרו לעולם – "תמכור". תממש. הדבר הזה איננו בר־קיימא.

ואז באו הסוחרים וחברות ההשקעה מאחוריהם. טראמפ נבחר, ואילו וול סטריט הגיבה באדישות יחסית. אחר כך החלו עליות. עליות מרשימות, נרחבות, בכל הסקטורים. לא סתם תחושה של סנטימנט חיובי, אלא השקעות לטווחים ארוכים. אמונה אמיתית ולוהטת בנשיאות החדשה של אדם שנשאר ער בשלוש בבוקר בחלוק ומצייץ בטוויטר.

הסוחרים אמרו בערך ככה: אל תתרשמו מהרטוריקה הסוערת של טראמפ. הם אמרו לאקדמאים – תפסיקו להיות כאלה חנונים, לחוצים. טראמפ הוא חלק מהעיר הזו, מניו יורק. הוא ימנה אנשים מתוך המערכת. אתם שומעים את הנאומים, אבל אנחנו הבטנו בתכנית המס שלו. מדובר בבוננזה הגדולה בהיסטוריה לעשירים. הם יצטרכו לשים את הכסף שלהם איפשהו; זה יהיה בבורסה. הימים הטובים לפנינו. מה גם שברק אובמה משאיר רקורד כלכלי כה מוצלח, שגם אם טראמפ לא יעשה שום דבר במשך שנתיים, המשק האמריקאי יראה נתונים מצוינים ומשתפרים. לגבי העניין האחרון, הסוחרים צדקו בהחלט: ממשל אובמה הצליח לדוגמה להגיע לתעסוקה כה קרובה למלאה של המשק האמריקאי, עד שגם השכר הריאלי החל עולה, עניין שלא התרחש בארה"ב שנים רבות.

***************

אז זה היה הוויכוח, ואין ספק מי ניצח בחצי השנה הראשונה: הסוחרים. טראמפ לא הטיל מכסים על אף אחד. היחסים עם הסינים השתפרו פלאים. תכנית "החומה בגבול מקסיקו" נתקעה. בתי המשפט חסמו את החרם על מבקרים מוסלמים. הכל הצטייר כ"פקה־פקה". טראמפ מינה בכיר בגולדמן זאקס לניהול המדיניות הכלכלית שלו, והחל להתניע את רפורמת המס הגדולה. מחנה סטיב באנון נדחק הצידה בבית הלבן לטובת היהודים מניו יורק, בהנהגת ג'ארד קושנר. מי שהלך עם הסוחרים עשה הרבה כסף מאז נובמבר 2016. החיים נראו רייגניסטים וורודים. האקדמאים נראו כנביאי זעם טרחנים.

אבל עכשיו הכל קרס. הקריסה התרחשה במהירות רבה, והחלה כנראה בשימוע האסוני שהעניק ג'יימס קומי כראש ה־FBI בסנאט. השימוע הזה שיגע את טראמפ בגלל האישור שהעניק קומי לחקירה בעניין הקשרים עם רוסיה, וקומי בעצמו לא תרם באגו המנופח הרגיל שלו. חוסר היכולת של טראמפ להבליג חייב אותו להתחיל במתקפת יחסי ציבור – אוקיי, זה ביטוי קצת גדול, בואו נאמר מתקפת ציוצים – בענייני החקירה. סוכנויות המודיעין הותקפו שוב ושוב, והן השיבו. במוחו של הנשיא נשתל הרעיון שקומי חייב לעוף, ושוושינגטון תאפשר לו את זה.

זה היה באמת רעיון מטופש, אולי הכי מטופש שהוצג (אם הוצג) לטראמפ אי פעם. היה ברור לכל משקיף וושינגטוני שאם הנשיא יסלק את ראש ה־FBI שמנהל חקירה נגדו, משרד התובע הכללי ייקלע לפינה שממנה יגיע רק תובע מיוחד, הסיוט הגדול ביותר של כל נשיא מאז ניקסון. כאשר החקירה התנהלה, הסיכוי המקובל בוושינגטון להדחת הנשיא היה קלוש עד אפסי. אבל אז החליט טראמפ לפטר את קומי, והמערכת האמריקאית החלה לסובב את גלגלי השיניים שלה. בסופם הגיע מינויו של רוברט מולר כתובע מיוחד.

ביום שבו זה קרה החלו הסוחרים לקפל את הדגל שלהם. וול סטריט צנחה במאות נקודות, הירידה החדה ביותר זה שמונה חודשים. רפורמת מס? אף אחד לא ידע אם הנשיא הזה יוכל להעביר תקציב.

אבל זו הייתה רק ההתחלה. כי התברר שדווקא ראש המחנה הניו יורקי בבית הלבן, ג'ארד קושנר, מסובך עמוקות באותה חקירה של הקשרים עם רוסיה. את חלקו בפרשייה הדליף לעיתונאים, כך קושנר חושב, סטיב באנון. מלחמת האזרחים בבית הלבן הגיעה לשיא, ואחרי מינוי מולר הגיע הביקור האסוני של טראמפ בחו"ל. בעוד שבמדינות הקליינט המזרח תיכוניות, שבהן מלטפים כל אגו של כל נשיא אמריקאי, הדברים עברו כשורה, הרי שכאשר הגיע טראמפ ליבשת אירופה – הכל התפוצץ. ב־7G ובכינוס נאט"ו התברר שסטיב באנון חזר, ולאחר שטראמפ שב לוושינגטון הוא תקע את המסמרים האחרונים כאשר החליט על פרישה מהסכמי פריז. ג'ארד ואיוונקה טראמפ נעדרו מהטקס בגן הוורדים; זה היה אירוע הניצחון של המחנה היריב, הבאנונים.

מי שעוד חש הקלה אינטלקטואלית (לצד החרדה הקיומית) הם האקדמאים. לרגע קל היה נדמה שהערכותיהם יתבררו כמופרזות, ושהנה טראמפ מסתמן כעוד רייגן. הסוחרים כבר חגגו את ניצחונם בשווקים. אבל טראמפ, כמו טראמפ, לעולם איננו מאכזב את מבקריו הנוקשים ביותר. בדיוק כשהדברים החלו מסתדרים עבורו, הוא לקח את הסמארטפון שלו ופתח את האפליקציה היחידה שמותקנת בו (כן, כן). ואז הוא לחץ: "צייץ".

צילום: Mehmet Ali, Spencer platt, getty images israel

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook