בבואנו לבחון את נושא ההפלות, כמו למעשה כל נושא פוליטי־חברתי, יש להבחין בין המדיניות הממשלתית והפרקטיקות הרלוונטיות ובין דעות הציבור על גוניו השונים. כדאי גם לבחון את שני האספקטים הללו בראייה השוואתית.
כך, למשל, זכו בחודשים האחרונים לתהודה רבה פסיקות בתי המשפט בארה"ב (ביטול "רו נגד ווייד") ובפולין (פסיקה דומה, אשר לצידה הקים השלטון מאגר מידע המאפשר לעקוב אחר נשים בהריון ככלי לאכיפת איסור הפלות). בשתי המדינות הציתו הפסיקות הללו גלי מחאות, וציבור זועם, נשים וגברים כאחד, יצא להפגין בדרישה לבטל אותן.
במקום שבו אנו עומדים
בחינת מדיניות ההפלות בישראל בהשוואה למדינות מערב אירופה מלמדת כי המדיניות הישראלית בנושא ההפלות היא מהליברליות במדינות המערביות. בדומה לחוקי ההפלות הנהוגים במדינות מערב אירופה, גם החוק הישראלי מאפשר לבצע הפסקת הריון בחודשיו הראשונים של ההריון, בכפוף למספר מגבלות.
כמו בדנמרק, בריטניה וצרפת, אישה הרוצה לבצע הפלה בישראל מחויבת לקבל אישור מהוועדה להפסקת הריון. בדומה לנעשה במדינות שצוינו קודם, אישור הוועדה מותנה בקיומן של מגוון עילות כגון טעמים רפואיים, גילה הצעיר או המבוגר של האישה, והעובדה שההריון נובע מיחסים אסורים בחוק.
כפי שניתן לראות בתרשים הראשון, קיים מגוון רב של עילות חוקיות לביצוע הפלות ברחבי האיחוד האירופי, ומדיניות ההפלות בכל מדינה נבחנת בהתאם לתרבות הפוליטית והחברתית הנהוגה בה.
בישראל ובפינלנד, לדוגמה, אין צורך באישור הורים במקרה של הפסקת הריון אצל נערות מתחת לגיל 17, לעומת הנהוג במדינות אחרות כמו דנמרק. נוסף על כך, נראה כי ישראל אף ממשיכה לקדם רפורמות בנושא ההפלות, אשר נועדו להגן ולהקל על תהליך הפסקת ההריון כדוגמת אישורה של רפורמת ההפלות מצד שר הבריאות מחודש יוני האחרון.
רפורמה זו מאפשרת הפלה תרופתית בקופות, הסרת השאלות החודרניות בוועדות וביטול החובה להופיע פיזית בפני הוועדה הרפואית ועובדת סוציאלית, חובה אשר מקבלת ביקורות חוזרות ונשנות מצד נשים על היותה פרקטיקה לא נעימה בלשון המעטה.
ישראל ליברלית
ומה אשר לעמדותיו של הציבור הישראלי בנושא ההפלות? האם גם הציבור הישראלי מכיר בזכותה של האישה להפלה ללא תנאים? האם גברים מתייחסים לנושא בצורה שונה מנשים? ומה לגבי הבדלים בין האוכלוסייה הדתית לחילונית בישראל? הבנת הלך הרוחות בקרב החברה הישראלית בתחומים שונים הינה קריטית לאור השפעתם האפשרית של זרמים שונים בחברה על המדיניות הממשלתית.
בכל הקשור לזכות להפלה, עתידה של הדמוקרטיה הישראלית וחירותן וביטחונן של נשים בישראל בפרט עומדים על הפרק. המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן בחן בחודש האחרון סוגיה חשובה זו, בקרב מדגם מייצג של החברה הישראלית בסקר שכלל 1,538 משיבים (באמצעות חברת iPanel).
מנתוני הסקר (תרשים 2) עולה כי הציבור הישראלי תומך בזכותן של נשים לבצע הפלה כעניין של בחירה אישית: 72% מהציבור הישראלי מסכימים כי לאישה צריכה להיות הזכות לבצע הפלה כעניין של בחירה אישית ללא תלות בנסיבות, לעומת 2.7% החושבים כי הפלות צריכות להיות אסורות בתכלית האיסור. הציבור האמריקאי, לשם השוואה, פחות מלוכד בדעה זו. מסקר דעת קהל שנערך בארה"ב בחודש מאי האחרון עולה כי רק 61% מהנשאלים חושבים שהפלות צריכות להיות חוקיות. 37% מהמשיבים התנגדו ללגליזציה של הפלות.
תמיכה גורפת זו של הישראלים בזכותן של נשים לבצע הפלה כעניין של בחירה אישית נשמרה גם בחלוקה המגדרית, כאשר לא נמצאו הבדלים משמעותיים במידת התמיכה בהפלות בין נשים וגברים. 70% מהגברים ו־76% מהנשים תומכים בזכותה של אישה לבצע הפלה כעניין של בחירה אישית. אחוזי תמיכה זהים בקרב גברים ונשים בכל הקשור לתמיכה בהפלות נרשמו גם במדינות מערב אירופה כמו גרמניה, הולנד, שוודיה, דנמרק, צרפת ואנגליה. לעומת זאת, נתונים עדכניים מסקר דעת קהל אמריקאי מראים כי רק 63% מהנשים האמריקאיות ו־58% מהגברים האמריקאים תומכים בהפלות.
זאת ועוד, בישראל (ובשונה מארה"ב), גם בחלוקה אידיאולוגית לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין אלו המגדירים עצמם כתומכי שמאל, מרכז או ימין; 75% מתומכי השמאל, 80% מתומכי המרכז ו־67% מתומכי הימין ציינו כי הם מסכימים כי לאישה הזכות לבצע הפלה לפי בחירתה האישית. על כן, נראה כי הבדלים אידיאולוגיים בין הגושים הפוליטיים הניכרים בנושאים אחרים כגון ביטחון וכלכלה אינם משחקים תפקיד במידת התמיכה בהפלות.
בין הדתיים לחילונים
לעומת זאת, באופן לא מפתיע עולה מהסקר כי סלע המחלוקת בנושא זה מצוי בחברה הישראלית בחלוקה בין דתיים וחילוניים: 86% מהמשיבים החילוניים ציינו כי הם תומכים בזכותה של אישה להפיל תמיד, לעומת 52% מהמשיבים הדתיים אשר חושבים באופן דומה. 44% מהמשיבים הדתיים סייגו את תמיכתם בהתאם
לנסיבות מסוימות ו/או סכנת חיים, לעומת 12% בלבד בקרב החילוניים. מיעוט קטן בלבד מכלל המשיבים הדתיים (5%) טוען כי הפלה צריכה להיות אסורה תמיד, ללא תלות בנסיבות.
מקבילה לתופעה זו ניתן למצוא בארה"ב בין דתיים אוונגליסטים ובין חילונים. סקר דעת קהל בארה"ב מצא כי 74% מהאוונגליסטים אינם תומכים בלגליזציה של הפלות כמו גם 15% מהקתולים. 15% מהמשיבים, שאינם מגדירים עצמם כחלק מקבוצה דתית מסוימת, מתנגדים אף הם.
נראה כי בישראל, לא כמו בארה"ב, אין שבר פוליטי בדעת הקהל בנושא זה. עם זאת, מאחר שהקבוצות הדתיות היהודיות נוטות להיות מזוהות עם הימין הפוליטי, כמו בארה"ב, ובשל השפעתן הגדולה על גוש הימין, עמדות אלו עלולות להשפיע על המדיניות הממשלתית בנושא.
גברים ממאדים
בכל הקשור לקביעה בחוק אשר לזהות המגדרית של מקבל ההחלטות בנושא ההפלות התקבלה תמונה מעט שונה. 46% בלבד מהמשיבים ציינו כי הם מסכימים שההחלטה האם לאפשר בחוק הפלות צריכה להתבצע על ידי נשים בלבד, משום שרק הן יכולות להיכנס להריון. בחלוקה מגדרית נמצאו הבדלים משמעותיים, כאשר 57% מהנשים ציינו כי הן מסכימות עם ההחלטה, לעומת 34% מהגברים. גם כאן לא נמצאו הבדלים אידיאולוגיים או פערי השכלה, ואף לא הבדלים בין דתיים וחילונים.
לסיכום, מנתוני הסקר עולה כי בדומה למתרחש במדינות אחרות בעולם, גם רוב הציבור הישראלי תומך בהפלות ובזכותן של נשים לבצע הפלה כעניין של בחירה אישית. תמיכה זו חותכת הבדלים מגדריים, אידיאולוגיים ואף רמות השכלה. עם זאת, ניכר הבדל מובהק במידת התמיכה בהפלות בחלוקה לקבוצות על פי מידת דתיות. משיבים שהעידו כי הם שומרים על המסורת הדתית הביעו תמיכה נמוכה יותר בהפלות בהשוואה לאלו שאינם שומרים על המסורת הדתית.
ניתן לקוות שמקבלי ההחלטות בישראל ימשיכו להקשיב לכלל ציבור הבוחרים, המפגין עמדות ליברליות בנושא, ואולי אף נזכה לראות בשנים הבאות את השלב הבא ברפורמת ההפלות – ביטול בחוק של הוועדות להפסקת הריון.
**
גל ביטון היא עוזרת מחקר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן ודוקטורנטית בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב.
