fbpx

למה לא צריך להיבהל ממינוי איילת שקד לשרת המשפטים // המאמר המלא של דנה ויס

0

מכל התיקים, איכשהו דווקא תיק המשפטים הצליח לפתח סביבו איזה מיתוס. יש יאמרו קללה, או כוח משיכה בלתי מוסבר. כך גם בסבב הנוכחי של הרכבת הממשלה. לאורך כולו התעקש בנימין נתניהו לשמור את התיק בידי הליכוד, עד שזה נסחט כמובן על ידי בנט וצנח לתדהמתו בידיה של איילת שקד.

אבל עוד לפני הטוויסט המפתיע – נזכרנו בתקדים של יעקב נאמן, חיים רמון ודניאל פרידמן, שנתפסים כמי ששילמו מחיר על הניסיון שלהם לטלטל את המערכת. במקרה של פרידמן, תיאוריית הקונספירציה מובילה היישר אל ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. כאילו הרפורמות של פרידמן החדירו בחוקרים ובפרקליטות מוטיבציית יתר לחפש את מי ששם אותו שם ולסגור איתו חשבון. והרי כבר עכשיו צריך להיות ברור שההסבר נמצא במעטפות הכסף שעברו מטלנסקי לאולמרט; לא בחוק הסניורטי וקציבת הקדנציות של נשיאי בתי משפט, שכה הטריד את שר המשפטים פרידמן לקדם. גם הסיפור של רמון מופרך. אף אחד לא אמר לו להתנשק בלשכה עם חיילת צעירה בזמן שהוא מתמנה לשר משפטים חדור מוטיבציה ומלא כוונות לשינוי.

המקרה היחיד שעוד משאיר אחריו סימני שאלה הוא היחס של המערכת לשר המשפטים נאמן בקדנציה הראשונה, שעוד לא הספיק לחמם את הכיסא בלשכה וכבר מצא את עצמו בחקירה על תצהיר כוזב. מצד שני, כשחזר לקדנציה השנייה לא התנקם במערכת כמו שחשבו; וגם לא היא בו. כי בסופו של דבר, על הקו הזה שבין קונספירציה לאספירציה, שרי המשפטים לדורותיהם גילו שאין הרבה קשר בין מה שאומרים על התיק – לבין מה שקורה בפועל כשהם מתיישבים על הכיסא, בקומה השנייה של הבניין המסורג והאפור ברחוב צאלח א־דין במזרח ירושלים. אין כמעט מינויים פוליטיים, אין גם השפעה ממשית על עבודת הפרקליטות. שלא לדבר על תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה.

הכוח העיקרי נעוץ ביכולת להשפיע על מינויי שופטים, כראש הוועדה האמונה על כך, ועל סדר היום של החקיקה הממשלתית, כראש ועדת השרים לענייני חקיקה. לעתים מתמזל המזל ובקדנציה נופל גם מינוי יועץ משפטי לממשלה, אבל לרוב הדובדבן האמיתי הוא החברות בקבינט והסקס אפיל התקשורתי.

אז למה בכל זאת המינוי של איילת שקד לתפקיד מצליח לעורר כל כך הרבה חשש או ציפיות? תלוי, כמובן, מאיזה צד מתבוננים על הסיפור. קודם כל, כי מדובר באישה רצינית וחזקה, שעד עכשיו הצליחה לא רע לקדם את הנושאים שבהם היא מאמינה. ובמקרה הזה, האישה הרצינית מגיעה עם מטען חורג של הצעות חוק, רעיונות והצהרות כוונות לארגון מחדש של מערכת המשפט; וזה עוד לפני שחלמה בכלל על האפשרות שתמצא את עצמה בתפקיד. תוסיפו לזה את הבית הפוליטי – והנה לכאורה מתכון בטוח לאם כל הרפורמות במערכת המשפט. טלטלה במעמד בית המשפט העליון, פגיעה אנושה בדמוקרטיה.

ובכל זאת אני מוכנה להמר שהקדנציה הזו של שקד לא תהיה זו שתכבה את האור במסדרונות בג"ץ. ספק אם תצליח לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים; ולצערנו, גם את משך הזמן שבו שוכבים התיקים במדפים בפרקליטות (שזו, אגב, המשימה החשובה באמת של כל שרי המשפטים, ושבה הם כולם נכשלים באופן סדרתי). גם הפיצול המדובר בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, יוזמה המתגלגלת משר לשר, ימתין כנראה לשר/ה הבאים. איילת שקד אולי תדבר הרבה, תגן מעט, ובעיקר תזכה לשדרוג משמעותי במעמדה הציבורי. אבל את מערכת המשפט -היא תגלה מהר מאוד – קשה באמת לשנות. בטח בקדנציה אחת ובטח עם ממשלה צרה שכחלון בתוכה. מה שנשאר הוא הזדמנות לייצר הרבה רעש וכותרות גדולות שאולי יכניסו את מערכת המשפט למגננה ויעלו את קרנה במרחבים מסוימים. אבל בשורה התחתונה, על הציר הזה שבין קונספירציה לאספירציה, ההילה כנראה תישאר; הקדנציה של שקד תחלוף; ובית המשפט העליון, בעזרת השם, עוד יעמוד במלוא תפארתו.

[ צילום: מיכל פתאל, הארץ ]

רוצים לקרוא עוד מאמרים, ניתוחים, פרשנויות וכתבות של מיטב הכותבים בישראל? הירשמו כאן ותוכלו לקבל במתנה גיליון חדש של 'ליברל' עד הבית!

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook