"כל חייל חייב לשאוף להיות רמטכ"ל, וגם כל פוליטיקאי רוצה לעמוד בסופו של דבר בראש המערכת. אין לי אובססיה לזה, אבל זאת המטרה". כך השיב אביגדור ליברמן, כשנשאל לפני כמה שנים אם הוא מכוון לראשות הממשלה.
שנתיים לאחר מכן נשאל נפתלי בנט אותה שאלה, ובאופן מחשיד בחר במילים דומות: "אין לי אובססיה להיות ראש ממשלה. אני רוצה להיות בעמדת השפעה, להוביל חזון של מדינה חזקה…". איש לא שאל או חשד שיש להם אובססיה, רק לאן הם שואפים. היום כבר שניהם אומרים בגלוי שזו מטרתם – להגיע לראשות הממשלה, ורצוי כבר בקדנציה הקרובה. ליברמן עבר מאז לתפקיד שר הביטחון, בנט מתבשם בסקר של רפי סמית (ל'ג'רוזלם פוסט') שמראה שבקרב מצביעי הליכוד הוא המועמד המוביל לראשות הממשלה. משה כחלון אמנם אומר שהוא מסתפק בתפקיד שר האוצר, אבל כמו שאמר ליברמן, כל פוליטיקאי מוביל רוצה לעמוד בסוף בראש המערכת.
באופן אירוני, שלושה מראשי המפלגות שמרכיבות היום את הקואליציה של נתניהו צמחו בליכוד ועזבו אותו במידה רבה בגללו. ליברמן היה מנכ"ל המפלגה, בנט היה ראש המטה של נתניהו לפני שעזב לבית היהודי, וכחלון היה הפוליטיקאי הפופולרי בתנועה. במידה ונתניהו יעזוב, הם יהיו הראשונים לחפש את הדרך חזרה, מתוך הבנה שלראשות הממשלה לא מגיעים ממפלגות לוויין שהפוטנציאל המקסימלי שלהן הוא 15 מנדטים, ביום מדהים.
אז מוטיבציה יש (חלילה לא אובססיה), אבל גם מכשול קטן בדרך ליעד: חוקת הליכוד, שקובעת כי כדי להתמודד בתנועה צריך להיות חבר במפלגה לפחות שנתיים – כשכל תכלית הסעיף הזה היא למנוע מאנשים שעזבו את הליכוד לחזור עם מצנח זהב ישירות לפסגה. תסמכו על ישראל כ"ץ, יו"ר המזכירות בליכוד, ומי שהצהיר מזמן שהוא לא מתכוון לעצור במשרד התחבורה, שלא יעשה בעניין הזה הנחות לאף אחד.
אז איך בכל זאת חופרים מנהרה ללב מפלגת השלטון? ההערכה היא שביום שאחרי נתניהו, בנט וליברמן (כיום אויבים מרים, בעתיד – לכו תדעו) וכחלון ינסו לקדם את מה שהם מכנים 'המפלגה הרפובליקנית הישראלית' – איחוד מפלגות ימין שיותיר בחוץ רק את הפלג הקיצוני של הבית היהודי, ומטרתו המוצהרת למנוע מיאיר לפיד להגיע לראשות הממשלה. אם הליכוד יהיה חלש יחסית, המלאכה שלהם תהיה קלה יחסית. איחוד שכזה נועד לתת להם כרטיס כניסה לליכוד, כשהם ינסו לחתור לפריימריז פתוחים בין כל המתמודדים, ואם לא יצליחו – ייאלצו להמתין לסיבוב הבא. ליברמן, מזכיר גורם בכיר במערכת הפוליטית, כבר ניסה לעשות זאת כשהוביל לאיחוד רשימות עם נתניהו בשנת 2013 תחת השם 'הליכוד ביתנו', אך נתניהו לא עמד במילתו ולא הוביל לאחר הבחירות למיזוג מוחלט של המפלגות. ליברמן הבין את הלקח, והפעם, אם ילך על מהלך כזה כבר יידע לדרוש מראש את הנדוניה הרצויה. לליכוד לא צריכה להיות בעיה להביא אותם במחיר נמוך; מספיק שאחד מהם יחשוד שהשני מצטרף, והוא לא יוכל להישאר בחוץ עוד רגע אחד.
מכאן, כשמדברים על היום שאחרי נתניהו, צריך להוסיף עוד כמה שמות לרשימה – אם לא די בסער, כ"ץ, ארדן, אדלשטיין ואחרים מתוך המפלגה שטוענים לכתר. גם שלושת המנהיגים של מפלגות הלוויין חזק בתמונה. זו גם הסיבה שליברמן ובנט כל כך נזהרים בימים אלה בכבודו של נתניהו. הם לא רוצים להצטייר כמי שמפילים את שלטון הליכוד, אותה מפלגה שהם עצמם רוצים להנהיג, ביום שאחרי.
–
