אני אוהב לארח, ולא רק בחגים. אל הבית שלי בקריית שמונה הגיעו במהלך 40 השנים שאני גר בעיר אינספור אנשים. רובם, אגב, חילונים לגמרי. יסלחו לי אורחיי היקרים, אבל מי שבאמת מעניין אותי הם הילדים שלהם שבאים יחד איתם, ובניגוד אלינו, המבוגרים, אף פעם לא מתביישים לדבר ולשאול גם על דברים שהם לא מבינים בהם. יהדות, למשל.
לא נביא כאן מונולוג קודר על "מצב הנוער" ו"אובדן הערכים", אבל אם המפקח על לימודי יהדות במשרד החינוך היה נוכח בזמן השיחות האלו – הוא היה מודאג מאוד. המדגם הגדול של בני הנוער והילדים שדיברתי איתם על יהדות, חשף בורות מדהימה בכל הנוגע למושגי היסוד שמרכיבים את הדת והתרבות שלנו. אני לא מדבר על בקיאות במסכתות או שיחות עומק על ספרי המוסר, אלא על דברים כמו עשרת הדיברות וקידוש בערב שבת. נערים ונערות נבונים, עם גישה בלתי מוגבלת למידע ויכולת תפיסה מורכבת, שבשבילם "רמב"ם" זה רק בית חולים ו"ההלכה" – עוד מחלף באיילון.
"הדתה" היא מילת השנה בתקשורת הישראלית. נראה שאין פוליטיקאי, עיתונאי, טוקבקיסט או אפילו תלמיד תיכון שלא התבטא בנושא. וכמו בכל עניין, גם כאן ממשיכה החלוקה הדיכוטומית המתישה בין שמאל לימין. כל פסקה מספר לימוד זוכה לניתוח פוליטי מדוקדק. כל פעילות בעלת אופי מסורתי בבית ספר, נבחנת בעיניים חשדניות. כאילו סוכנים זרים הושתלו כדי להשפיע בזדוניות על הילדים הרכים, ויש לזהותם ולנטרלם במהירות.
בתוך כל הדיון הזה יש גם דברי טעם ומחלוקת ראויה. אבל לפני שמדברים על "מיסיונריות" ו"ניסיונות השתלטות על הזהות החילונית דרך הילדים", צריך להבין שכרגע האלטרנטיבה, לפחות לגבי רוב הילדים, היא בורות. אמר פעם יעקב חזן, המנהיג המיתולוגי של השומר הצעיר, "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות". מצטער, אבל תנועת היהדות החילונית, שבאמת מציעה דיון ומבט מתוך ידע והכרה, היא מיעוט, והנוכחות שלה בלתי מורגשת, למעט בתקשורת, כמובן.
ואם כן הסכמנו שידע הוא חשוב, והכרת המסורת והבסיס היהודיים היא מרכיב מרכזי בזהות האישית והלאומית בישראל, אז אני לא ממש מבין את הרתיעה הגדולה של חילונים רבים מתכנים יהודיים בבתי הספר. אתם, שיודעים לבקר בחריפות את המגזר הדתי על חוסר הפתיחות שלו, חוששים מהמפגש ההפוך? אתם, שלועגים לחרדים על החומות שהם בונים מול השקפות עולם שונות, לא מסוגלים להכיל תכנים מעט אחרים ממה שמוכר וידוע לכם? באמת קשה לי לתפוס כיצד שעה בשבוע עם בת שירות לאומי, נערה בת 18 שבעצמה לא מאוד מגובשת, אבל מלאה במוטיבציה ובכוונות טובות, מהווה איום כל כך גדול על ילדיכם. איפה הליברליות והסובלנות המפורסמות? יכול להיות שכל הדיבורים על "הכרת האחר" ו"רב־תרבותיות" הם טובים כל עוד האחר מדבר בדיוק בשפה שלכם? אם אתם כל כך בטוחים בדרך החינוכית שלכם, אם הילדים שלכם באמת ספגו ערכים של פתיחות וביקורתיות, זה קצת מוזר שכל שיר שנלמד בתיכון בהוד השרון או פוסטר שנתלה בבית ספר יסודי בקריית אתא, מערערים אתכם כל כך.
אני כבר מכיר את התשובה: "מדוע צריך להכניס דתיים לבית ספר חילוני? המורים שלנו יכולים לעשות את זה בעצמם!". ובכן, לא נעים לומר, אבל עד עכשיו זה באמת מה שקרה. את התוצאות אתם מוזמנים לראות בסלון שלי, או אפילו טוב יותר – בסלון שלכם.
–
צילום: מוטי מילרוד, 'הארץ'. למצולמים אין קשר לנאמר
–
