מי שלא רואה שיעצום עיניים.
אנחנו חיים בתחרות ריאליטי ענקית. אנשים סופרים לייקים, סופרים עוקבים, רצים אל המיליון, נלחמים להשיג עוד, להשיג את השני, רק להיות ראשונים. כי הכי חשוב להיות ראשונים. אבל בעולם הזה יש אנשים שהמציאות שלהם היא אחרת. אנשים שבשבילם גם להיות אחרונים זה הישג ענק. כי בעולם שבו הרבה אנשים לא מקשיבים וצועקים, יש מי שנלחמים לשמוע ושישמעו אותם, כי אין להם קול. בעולם שבו אנשים לא רואים את האחר – יש מי שהיו מאושרים לראות אפילו רק לרגע אחד.
אנשים עסוקים במה ובכמה מגיע להם, בעוד שיש כאלו שמנסים רק להגיע לצד השני של הכביש, או לקומה הראשונה, כי אין רמפה או מעלית. במציאות שבה אנשים משתמטים מאחריות – יש מי שנלחמים על זכותם לתרום ולעבוד.
ובתוך העולם הזה, שרץ וממהר, שמתקדם ולא מביט לאחור, ישנם ילדים שצריך לעצור ולחכות להם. ומבוגרים שצריך לפנות להם דרך. ואנשים שצריכים שיושיטו להם יד ושעבורם זה כל ההבדל כולו. שבשבילם עצם ההשתתפות היא ניצחון. אני מנסה להסביר כאן במילים עד כמה חשוב לתת מקום לאנשים שעבורם המציאות אחרת. מילים שהן מה שאין לבת שלי.
פעם ילדה אחת שאלה אותי איך אני מבינה אותה אם היא לא מדברת. אמרתי לילדה הזו שאני מקשיבה טוב־טוב. זה לוקח זמן, זה דורש סבלנות, אבל לפעמים בסוף, אפשר לשמוע מילים גם כשהן לא נאמרות. כמו שאפשר להתקדם גם בלי לצעוד. ואפשר לדמיין גם בלי לראות.
ולתוך מבול הריאליטי והתחרויות באה להקה אחרת. הם הופיעו בערך באותו זמן שבו פורסם סקר של החברה למתנ"סים, שבו התברר כי 89% מההורים אמרו שהם מעדיפים שבחוג של הילד שלהם לא יהיה ילד עם מוגבלות. והמסך עלה והכרנו אותם. את להקת שלוה.
הם לא רצו למיליון והם לא נינג'ות. הם באו עם הכישרון שלהם. אף אחד לא עשה להם הנחות ואף אחד לא עשה להם טובה. והם עלו שלב אחר שלב.
בשנה שבה הנכים נשכבו על הכבישים כדי שהממשלה תראה אותם, והיא לא ראתה, באה חבורה מופלאה של אנשים מוכשרים, עם שתי זמרות עיוורות – שפתחו לכל עם ישראל את העיניים.
וכאילו זה לא הספיק, הם גם החליטו לכבד את השבת ולפרוש מהתחרות. והזכירו לנו שלא רק הניצחון חשוב. ולא רק מקום ראשון זה מקום. גם ההשתתפות היא לפעמים שבירת תקרת הזכוכית. וזו הזכוכית שהכי כיף שהתנפצה השנה – וחברי להקת שלוה עשו את זה. הם שברו את הזכוכית של הדעות הקדומות והביאו את האנשים המיוחדים לכל סלון בישראל.
שלוה הם הדוז־פואה האמיתיים שלי השנה. הם גרמו לכל מי שלא רואה את האחר לעצום לרגע עיניים כדי לראות.
אגודה עם להקה
אגודת שלוה, שארגנה את הלהקה ועל שמה היא נקראת, היא האגודה הישראלית לטיפול באנשים עם מוגבלויות ושילובם בחברה
