'משפחה מודרנית' היא תוצר טלוויזיוני שמתכתב עם התקופה שבה נולד: ממשל אובמה. הסדרה עלתה לאוויר ב-2009, השנה הראשונה לשלטון הנשיא השחור הראשון של ארה"ב. עבור ליברלים רבים שם זו הייתה אחרית הימים. עידן חדש התחיל: עידן שבו לצבע, למוצא, לנטייה המינית, אין עוד השפעה שלילית. 'קץ ההיסטוריה' 2.0, או לפחות – קץ הפוליטיקה האמריקאית כפי שהכרנו אותה. מעתה דמוקרטיה ליברלית וערכים ליברלים יהיו טריוויאליים כמו פנקייק בסירופ מייפל. בהשקפה הזו החזיקו רבים וחזקים יותר מכפי שנדמה לכם. די לומר שזו הייתה הנחת העבודה בסיליקון ואלי – מהנהלת פייסבוק במנלו פארק ועד שולחנות המתכנתים הזוטרים במאונטיין ויו.
'משפחה מודרנית' מתרחשת שלא במקרה בקליפורניה ומתרגמת את ההשקפה הזו אל המסך (כמו, אגב, 'האישה הטובה', אבל זה נושא לטור אחר). הנה סדרה שבמרכזה משפחה בהרכב "אלטרנטיבי" ו"לא שגרתי": זוג הומואים שמאמץ ילדה וייטנאמית (וייטנאמית! לא סתם אצבע משולשת בפניהם של האוונגליסטים – הם מאמצים את צאצאי האויב האכזר לשעבר), והפטריארך שמתחתן עם מהגרת לטינית (קולומביאנית! ויווה פבלו אסקובר!); שלא לדבר על האירוניה והמשמעות הסימבולית של הפיכת אד אוניל, מי שגילם את אל בנדי ב'נשואים פלוס', לדובי ליברלי חביב.
אלא שבינינו, 'משפחה מודרנית' אינה בעיטה חזקה מדי בישבנו של הממסד: זוג הומואים זה כבר לא כזה חריג; הפטריארך העשיר, הלבן והזקן עדיין נשוי לפצצת מימן שצעירה ממנו ב-25 שנה; וכמובן המשפחה השלישית– הדנפי'ז– היא האמצע של המיינסטרים: אבא, אמא ושלושה ילדים. יתרה מכך, 'משפחה מודרנית' מקדשת ערכים שמרניים למדי, ובראשם חשיבותה העליונה של המשפחה. איך לומר, 'סיינפלד' זה לא. אין סיבה לחשוב שהעניין הזה מקרי: אחרי הכל מדובר בסדרת נטוורק (ABC) בפריים טיים. המספרים שלה בהתאם: יותר מ-10 מיליון צופים לפרק בימי השיא שלה.
אפשר, אם כך, לומר ש'משפחה מודרנית' היא סדרה של המיינסטרים הליברלי בארה"ב. וכיוון שסדרות מיינסטרים מכוונות לטעמו של הקהל, אפשר להניח שההשקפה שלה תואמת את השקפתם של צופיה. למשל, ילדי מהגרים לטינים הם חכמים, רהוטים, מנומסים וחנונים. או במילים אחרות: איפה מני דלגדו ואיפה "האנסים והגנבים" של טראמפ.
ואם כבר הזכרנו את ארנסט המינגוויי של הטוויטר, בל נשכח ש'קץ ההיסטוריה' הגיע לקיצו באופן מפתיע ב-2016. קשה לחשוב על מהלומה גדולה יותר לליברלים מטראמפ. לכן, במיוחד לאור העובדה שהסדרה עדיין משודרת, מעניין לחשוב מה היא אומרת – ובהתאם, מה אומרים צופיה – על בוחרי טראמפ, והדרך הטובה ביותר להבין זאת היא באמצעות אחת הדמויות: קאם.
קאם הוא בעלו ההומו הנשי, הצ'אבי והדרמטי של מיטשל פריצ'ט. אבל יש לו צד נוסף: הוא נולד במיזורי, האמ-אמא של המיד-ווסט. במילים אחרות: טראמפלנד. השורשים שלו הם מקור בלתי פוסק ללעג, לבושה ולבדיחות (בכל זאת, מדובר בסיטקום). די ברור שעם נטייתו המינית לא היה לו שום סיכוי לחיים נורמליים במקום שממנו הוא בא. ההומואיות, וכמובן משפחת פריצ'ט הליברלית, הצילו אותו.
מיזורי ל'משפחה מודרנית' היא כמו תימן לממשלת ישראל בשנות ה-50: מקום שממנו מצילים נשמות תועות. גיהינום שכולם רק רוצים לנוס ממנו. בעונה התשיעית (ששידורה הסתיים השנה) אחותו של קאם מתארחת אצלו ואצל מיטשל כמה חודשים. היא אם חד-הורית שהרתה לעבריין כלוא. כשהוא בא לבקר אותה היא נופלת בקסמו בעקבות מבטו כחול העיניים השובה, בעוד הבחורה שהוא איתה כרגע מחכה לו באוטו. רק התערבותם של קאם ומיטשל מונעת ממנה להיסחף אחרי יצריה כמו פרה באחו. המסר ברור: זה היה גורלו של קאם. לולא חיבתו לבני מינו, לולא יושבי החופים הליברלים, הוא היה נשכח בתהום הנשייה של המיד-ווסט והופך ל"דפלורבל", אם נשתמש באוצר המילים של הילרי קלינטון.
אבל גם כשהתינוק שנשבה ההפוך הזה מגיע לחיים הטובים בלוס אנג'לס, הוא אינו כבני משפחתו: הוא משכיל פחות מהם ("מיזורי זה במרכז אמריקה [Central America]", הוא אומר בפרק אחד), מרוויח פחות מהם ונוטה יותר לדרמטיות ולהתנהגות לא רציונלית.
–
עכשיו, תגידו, מדובר בסיטקום. זה ניתוח קשה ורציני מדי. הרי זה מה שסיטקום עושה: מקצין את הסטריאוטיפ. אבל 'משפחה מודרנית' בוחרת בהיפוכו של הנרטיב כשמדובר במני או בלילי, ובסטריאוטיפ עצמו כשמדובר בזבל לבן. אפילו כשמדובר בקאם עצמו היא מתייחסת באופן שונה לשני ההיבטים באישיותו: ההומואיות ומקום הולדתו. בעונות האחרונות הוא מאמן פוטבול – פוזיציה קומית ומשעשעת עבור הומו, אבל מתבקשת וסטריאוטיפית עבור בן המיד-ווסט.
אי אפשר שלא להסיק את המסקנה: בדיחות על זבל לבן משעשעות את 'משפחה מודרנית', ובהתאם – את הצופים שלה. נו, אתם יודעים, כמו שבדיחות על פרענקים משעשעות אשכנזים גזענים, או שבדיחות על נשים מצחיקות שוביניסטים. כי בכל צחוק, כמאמר הקלישאה, יש שמץ של אמת. והאמת הפשוטה היא שדמותו של קאם לא נולדה כמענה לבחירתו של טראמפ – אלא הרבה לפניה. כך – לא משכילים, לא רציונליים, חסרי יכולת השתכרות, שנושעים רק על ידי ליברלים – רואים הליברלים, כצופי טלוויזיה, את הרפובליקנים מסנטרל אמריקה. "דפלורבלס".
ביקום מקביל, בתחנת טלוויזיה מקבילה, משודר סיטקום מקביל, שבו קאם לא עובר לקליפורניה. הוא נשאר במיזורי, מאבד את עבודתו למפעל בסין, שני חברים שלו מתמכרים לאופיואידים ובבחירות לנשיאות הוא מצביע עבור דונלד טראמפ – להפתעת הצופים בבית.
–
פיל דנפי | יש עתיד לליברלים
לליברלים הקשים האויב הגדול ביותר הוא פיל דנפי.
אם קאם הוא מצביע טראמפ מומר, אדם שניצל והגיע אל הנחלה, פיל דנפי הוא אוויל חסר תקנה. בשדה האסוציאציות הישראלי, אם קאם הוא הומו מעיירת פיתוח שהגיע לתל אביב – פיל דנפי הוא סחי בלטה שגר בגבעתיים. פיל דנפי הוא מצביע יש עתיד. הוא חילוני שעושה כבוד למסורת. הוא האיש שעושה סיורי סגוויי לאורך הטיילת. הוא האיש ששולח לכם סרטונים של שנה טובה בווטסאפ. הוא יוצא לנופש באילת. או בפראג. מחק את המיותר.
אין שום דבר רע לומר על פיל דנפי, כמו שאין שום דבר טוב לומר עליו. הוא הבחור הכי נחמד שהכי פחות הייתם רוצים לאכול איתו צהריים.
פיל דנפי הוא עבור ליברלים מראה לראות בה את כישלונם שלהם, כי בלי פיל דנפי, בלי מצביעי יש עתיד, בלי תושבי הפרברים – אין שלטון. צחקתם על פיל דנפי – קיבלתם את דונלד טראמפ, בנימין נתניהו והברקזיט.
–
- על הקרינה // על ואלרי לגאסוב ב'צ'רנוביל' // מאת גדי להב
- מחייך השפה העברית // גדי להב על ראובן מ'ארץ נהדרת'
- שלום, קוסם // מה דמבלדור היה אומר לכם אם היה רואה אתכם עכשיו? // הטור של תם אהרון
