fbpx

כשהפוליטיקאים נטשו את דנקנר // עמליה דואק

0

בואו נריץ לרגע את הזמן עשר שנים אחורה. אם המשפט של נוחי דנקנר היה מתנהל אז, טרום המחאה החברתית, כשהוא האדם החזק במשק; אין פוליטיקאי, איש ציבור או מנהל גדול שלא היה מתייצב לצדו. כל בית חולים, עמותה או עירייה רצו להיות כמה שיותר קרובים לצלחת; והצלחת של אי.די.בי, הקונצרן הגדול במשק בניצוחו של דנקנר, הייתה גדושה בכספי ציבור מוכנים לחלוקה. מאות מיליונים מהכספים הללו הועברו לתרומה, כשדנקנר תמיד בפרונט, גוזר את הסרטים האדומים.

בהליך כירורגי, שכואב מאוד לחולה והרופא מבצע במיומנות באבחת סכין, כמעט כולם התנתקו מדנקנר ברגע שירד מכס המלכות של המשק. מצעד עדי האופי בשלב הטיעונים לעונש במשפטו לאחרונה היה סופו של אותו הליך חד. הוא היה מעין אקורד פרידה אחרון מהמשק הישראלי הישן.

אבי הכלכלה המודרנית, אדם סמית, כתב בספרו עושר העמים כי "כמעט תמיד אנשים עוזרים זה לזה, אך לא מתוך טוב לב בלבד". מתוך 62 מכתבי האופי שהוגשו לשופט חאלד כבוב, כמעט כולם חייבים חוב אדיר לדנקנר, שהעביר לכותבים אישית או לגופים מטעמם, תרומות של עשרות מיליונים. המכתבים הללו מתארים היטב כיצד במקום שבו המדינה כושלת, נכנסים בעלי ההון. לאורך השנים, זנחה המדינה רשויות מקומיות, בתי חולים וגם אנשים פרטיים, והם בתורם קיבלו בשמחה את תרומות הטייקונים, שביקשו לעזור לחברה ועל הדרך להאדיר את שמם ו/או למרק את מצפונם.

מתוך הכספים שדנקנר תרם, 410 מיליון שקלים היו מאי.די.בי שנסחרה בבורסה, כלומר מכספי ציבור, ו־37 מיליון מכיסו שלו. הררי מילים נכתבו על אם ראוי או לא להשתמש בכספי ציבור לתרומות, כאשר בעל השליטה הוא שזוכה בקרדיט. כך או כך, בתקופה האחרונה למקטרגים יש פחות ממה לדאוג.

התבשיל של משפט דנקנר, עם כף גדושה של מחאה חברתית וקורט שנאת עשירים, הוביל לכך שאנשי עסקים ירדו אל מתחת לרדאר. חלקם הרוויחו את השנאה ביושר, חלקם רק משלמים את מחיר הזחיחות של חבריהם למעמד הגבוה. התוצאה היא שרואים פחות ופחות תרומות גרנדיוזיות, וגם אם כאלה ניתנות, הטייקון לא יתייצב מול המצלמות לגזור את הסרט האדום.

הרגע החריג ביותר בשלב הטיעונים לעונש של דנקנר, היה הקרנת סרט באורך 15 דקות שהכוכב המרכזי בו היה הנשיא המנוח שמעון פרס. שבוע וחצי בלבד לפני שאושפז בבית החולים עוד הספיק פרס לחתום על מכתב תמיכה בדנקנר, שהועבר לשופט. הקשרים בין פוליטיקאים לאנשי הון לא נולדו במשק הישראלי, אבל הם תפסו חלק נכבד במדינה קטנה שבה הפוליטיקאים ניזונים מתרומות ומחפשים את הג'וב בתום הקדנציה. הסרט שהוקרן באולם בית המשפט צולם עוד בתקופתו של דנקנר באי.די.בי, ובחישוב פשוט, פרס השתתף בסרט כשעוד ישב בבית הנשיא. אפשר רק לדמיין את כמות הביקורת שהייתה נשמעת היום אילו שר בכיר או נשיא המדינה היה מצטלם לסרט עבור בעל שליטה בחברת ענק.

כשהשופט כבוב יסגור את ספר המכתבים שאסף דנקנר, תיסגר יחד איתו אחת הפרשיות שאיפשרו לנו הצצה אל הסודות הכמוסים במשק, שגורמים רבים קיוו שלעולם לא יתגלו. היום, ראשי התאגידים לא מתראיינים, מתרחקים מגזירת סרטים כמו מאש וכבר לא תורמים בצורה נרחבת. ועכשיו הם בבעיה – לא רק שאין להם איך למרק את המצפון, גם אין כבר כמעט מי שיגן עליהם אם יגיעו אל ספסל הנאשמים.

.

צילום: ניר קידר, הארץ

.

למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – שלושה חודשים ראשונים ב-49 ש"ח בלבד – לחצו כאן

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook