fbpx

כשהמרכז הפוליטי שם כיפה // מאת יוסי אליטוב

0

גדעון סער הוא אולי המוצר הכי מהודק שייצרה הפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים.

פוליטיקאי עם מדריך הפעלה ברור, שבמשך שנים הוא לא סטה ממנו. ערמומי עד הגבול המותר, חרוץ מאוד, ובעיקר מאוד מאוד מחושב. כבר בתחילת הדרך סימן לעצמו את המטרה, שלא השתנתה עד היום: לשכת ראש הממשלה. כשחשב שפסק זמן יהיה נכון לקידום המטרה, לא חשב פעמיים. את הפוליטיקה עזב שנה בדיוק לפני הראיון הזה. עד אז היה פוליטיקאי אהוד, מוערך, מלך הפריימריז של הליכוד. דיבורים על קואליציה שתתייצב מאחוריו ותביא אותו אל לשכת ראש הממשלה בתוך שנה–שנתיים, היו הבון־טון באותם ימים. אבל אז, לפתע, הפיל סער את הפצצה. איש לא האמין שבפוליטיקה הישראלית, אדם שנמצא בשיא כוחו, מסוגל לעזוב את הכיסא וללכת אל הלא־נודע. בראיון ראשון שהעניק מאז שפרש מהחיים הפוליטיים לי ולשמעון ברייטקוף ב'משפחה', הציג לנו את סער החדש והלא מוכר. הבית החדש משלים את בניית התדמית החדשה שאימץ סער בשנים האחרונות. משפחה חדשה, ילד חדש, תחומי עניין חדשים. היום הוא איש משפחה שמקדיש את חייו לבית ולערכים יהודיים. כשנשאל אם ההתנהגות החדשה שאימץ אינה נובעת משיקול ציני, שנועד לקדמו אל היעדים הפוליטיים שהציב לעצמו, הוא כמעט נעלב. הוא מוכן שיאשימו אותו בהרבה דברים, לא במכירת ערכיו לצרכים פוליטיים.

את ההתקרבות של סער ליהדות צריך לתפוס בהקשר הנכון. הוא לא חווה התגלות, נהיה מואר וחזר בתשובה. גם מפני שהוא לא שם, אבל בעיקר מפני שהוא מבין, יותר מכולם, שיכולתו היחידה להיות שגריר של ערכי הליבה היהודיים במעוזים התל־אביביים, במושבות שבהן הדת היא כמעט מילה גסה, היא רק אם המסרים האלה יגיעו בצורה נכונה. חלון הראווה שלו מציג ישראליות, ציונות ומסורתיות. בירכתי החלון – אם בכלל – תוכלו למצוא את הדת. המסר שלו לחברה הוא שלא חייבים להיות דתיים כדי להיאבק על חינוך יהודי וערכי לילדים, לא צריך לחזור בתשובה כדי לשמור על הפרהסיה של השבת בישראל. בחודשים האחרונים המסרים העיקריים שהעביר לקהל ברשתות החברתיות הם תמונות של החלות שרעייתו אופה לכבוד השבת. כשראה שהציבור מגיב היטב, החל להרעיף עליו גשם נדבות של צילומי כל מאכלי השבת. אלו המסרים שאיתם הוא מתכתב, בפסק הזמן שנטל, עם החברה הישראלית, שאותה הותיר עם אורן חזן וידידיו.

סער, אולי מבלי משים, לקח על עצמו תפקיד משמעותי בציבוריות הישראלית: להיות הגשר בין הציבורים במדינת ישראל. כשהרב אורי זוהר חזר בתשובה, הוא עזב את העולם הקודם שבו הוא חי, ואיבד את יכולת ההשפעה שלו. וכמוהו סלבריטאים אחרים, שהתקרבו ליהדות ועזבו את כור מחצבתם. סער, להבדיל, נותר נטוע עמוק בשני עברי המתרס. הוא מתעניין בשיעורים השבועיים שלו ברמב"ם ובסוגיות שונות, אבל גם בפוליטיקה ותרבות. איש לא יכול להגחיך את דמותו. מסלול חייו תוכנן עד היום בקפדנות. אם ימשיך אותו, וייכנס לבית ראש הממשלה, יהיה לנו כאן, אחרי הרבה שנים, אחד כזה עם חיבור אמיתי למסורת. לא נשמע יותר על מסעדות שקצים ואורח חיים שמנותק לחלוטין מהתורה והמצוות. סוף סוף נקבל ראש ממשלה יהודי גאה.

מה הסיבה שסער בוחר להתכתב עם הציבור דווקא באמצעות עיתון חרדי? מה מביא את יאיר לפיד להיפגש בחודשים האחרונים עם אין ספור מובילי דעת קהל מהמגזר ולהצטלם בכותל? נראה שתוצאות הבחירות האחרונות לימדו את הנבונים מבין הפוליטקיאים, אלו שיודעים לקרוא מפה, שמדינת תל־אביב על העיתונאים וסמלי הזוהר שלה, שוכנת בסמיכות למדינת ישראל. ושאין הרבה קווים מקבילים בין שתי הארצות. לב העם פועם בימין ובמסורת. מי שרוצה לצבור דקות רייטינג יקרות אצל אמנון אברמוביץ, שינגח בפראות את מותגי הימין והדת. הדרך למשילות בישראל עוברת בתחנות אחרות

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook