איך הצליחה ציפי לבני להשתדרג חזרה, האם היא תצליח לאחד בין דמויות
בולטות נגד נתניהו, ומה היא אומרת על היוזמה להציב אותה בראש המחנה הציוני
ציפי לבני טרם הספיקה לומר מילה אחת בישיבה השבועית של סיעת המחנה הציוני בכנסת, שהוקדשה לזכרו של יצחק רבין, ושלי יחימוביץ' כבר מיהרה לעזוב את החדר. לעיני העיתונאים ואחדים מחברי הכנסת של הסיעה. לא כולם טרחו להגיע לישיבה. יחימוביץ' התנצלה בקול רפה והלכה לדרכה. איש מהנוכחים לא הרים גבה. בין אם הסיטואציה קשורה לעניין ובין לאו, הסלידה בין לבני ליחימוביץ' ארוכה. היא התגברה כאשר לפני ארבעה חודשים החליט אבי גבאי למנות את לבני לראשת האופוזיציה, על פני יחימוביץ' שרצתה בתפקיד. עד כדי כך התגברה שיחימוביץ' הציעה ללבני באבירות לפנות את מקומה כמספר שתיים במחנה הציוני למען בני גנץ ("אני בטוחה שציפי לבני תפנה לו את המקום השני ברשימה").
איך שגלגל מסתובב. רק לפני שנה ורבע, עם בחירתו של גבאי ליו"ר מפלגת העבודה, היו כבר מי שהספידו את הקריירה הפוליטית של לבני. במפלגת העבודה רבים היו בטוחים שגבאי ימהר להיפרד ממנה. לא שוררת ולא שררה ביניהם אהבה רבה. הידיעה שהיא קיבלה הצעה לתפקיד נחשק של תת־מזכ"ל באו"ם לא הכתה איש בתדהמה. רבים דיברו על רצונה בתפקיד משמעותי בחוץ. כולם הכירו את רשת קשריה הענפה בעולם הדיפלומטי. הנה נמצא לה מוצא של כבוד מחוץ לכנסת. אבל הג'וב הנחשק ההוא בסופו של דבר לא התממש. "מישהו טרפד לי את ההצעה", אומרת לבני ל'ליברל'.
מי? נתניהו?
"לא אומר".
בכל מקרה, הן מי שטרפד את ההצעה והן מי שהיה בטוח שלבני סיימה את דרכה הפוליטית, הימרו מאוד לא נכון לגבי כושר הישרדותה, נחישותה וגם לגבי המניה שלה בשוק הפוליטי. נכון לעכשיו היא חידשה את מחויבותה להתארגנות שנודעה כ'מחנה הציוני', וגם אומרת בפומבי ובשיחות פרטיות שהיא כאן כדי להישאר, וחיבורים אם יהיו – צריכים להיות במסגרת הזו, שבה מפלגת העבודה היא השותף העיקרי.
אבל לבני לא תישאר איתנו עד הסוף המר, אומרים רבים בעבודה. ברגע שהסקרים של מפלגת העבודה יצללו עוד יותר מעכשיו, היא תמצא פרטנרים אטרקטיביים יותר או ג'וב מתגמל. מזכירים שהיא נדדה בין שלוש מפלגות ועוד איחוד מפלגות אחד; ואולי לא תתקשה לעבור להתארגנות פוליטית נוספת. לבני עצמה אומרת שהיא מושקעת כולה כדי להביא ניצחון בבחירות למחנה הציוני, "אני חיה מיום ליום, שמחה על כל מה שקורה מדי יום".
בינתיים ביומיום היא מנהלת מגעים עם כל מי שאפשר. נפגשה עם בני גנץ, מתווכים נעים מאז בין השניים. כך גם עם גבי אשכנזי ומשה (בוגי) יעלון. אהוד ברק, בעבר יריב ("לבני לא בנויה להחלטות בנושא הביטחוני"), הפך לשותף ראוי. הם נפגשים ומשוחחים. מנסים לרקוח רעיונות לגוש חוסם מול נתניהו. התנועה של לבני, סיעה בעלת חמישה חברי כנסת, מביאה איתה מימון מפלגות נאה, מה שהופך את השותפות לאטרקטיבית.
"אני מעריך אותה מאוד", אומר ברק ל'ליברל'. "מחלוקות העבר בינינו לא היו כל כך קשות".
אין חברים בעבודה
זה שנים לבני מדברת על גוש מרכז־שמאל. בכל הזדמנות היא שבה ואומרת כי בראשו יעמוד מי שיימצא ראוי. היא לא תדרוך על גוויות כדי לטפס לראש רשימה מאוחדת שתכלול גם את יאיר לפיד ואחרים; אם כי אין ספק שלמרות האלטרואיזם – לבני מן הסתם חושבת שהיא המועמדת הראויה לראשות הממשלה. כאן ראוי להזכיר שמבין כולם (למעט ברק) היא הייתה הכי קרובה לכך, כשקדימה הייתה המפלגה הגדולה ביותר בבחירות 2009, בהנהגתה. "עם חיבורים נוספים שיצרו מותג חדש נצליח בבחירות", היא אומרת בתמצות.
הרעיון תפס בעבודה. כמה פעילים מנסים לקדם הקמה של גוש חדש, פנים־מפלגתי, מושך יותר מרשימת העבודה הנוכחית. שמותיהם של עמיר פרץ, ציפי לבני, אהוד ברק, שלי יחימוביץ' ואבי גבאי עולים בהקשר הזה. על פי יוזמה של קבוצת פעילים במפלגה, החמישה יתמודדו בפריימריז על המקומות הראשונים ומנגד כל השריונים יבוטלו. שאר המועמדים ייבחרו בבחירות אזוריות פתוחות. "פעם ראשונה נדע כמה לבני שווה. היא יכולה להיות חלק מהמחנה הציוני, אבל לעבור הליך של פריימריז בלי שריונים. אם השריונים של ציפי לבני כל כך טובים, מדוע אנחנו יורדים בסקרים? מפלגה איננה סידור עבודה למשוריינים", אומר עו"ד יורם צברי מקריית אתא, ממובילי היוזמה.
קשה לראות את החמישה חיים ביחד. כמעט כולם חוששים מחזרתו של ברק ולמעשה די מתעבים אותו. גם פרץ וגבאי לא מאוהבים, הרבה דם רע זרם בנהר שביניהם. לאחרונה הם מפגינים אחדות, ופרץ שינה את הטון מול היו"ר. מים עכורים רבים ישנם גם בבריכת לבני־פרץ. פרץ, כזכור, הצטרף לתנועה של לבני – נבחר מטעמה לכנסת, אבל מעולם לא עזב באמת את מפלגת העבודה. בזמן שהיה בתנועה, אנשיו עוד היו בעבודה, ואחרי שלוש שנים הוא חזר רשמית למפלגתו הקודמת וגם התמודד על ראשותה.
גם יחימוביץ', אומרים במפלגה, תעדיף לנטוש את הזירה הפוליטית ובלבד שלא תמצא את עצמה במפלגה שלבני עומדת בראשה. אחדים מחברי הכנסת של העבודה הביעו בגלוי את מורת רוחם כבר בעבר מהצטרפותה של לבני למפלגה. מיקי רוזנטל לא התלהב, כך גם יוסי יונה. עם אחרים, כמרב מיכאלי ואיילת נחמיאס ורבין, לבני בקשרים סבירים. היא מעולם לא ניסתה או חשבה על לבנות במפלגת האחות – העבודה – מחנה משלה. היא דמות עצמאית, מסגרתה היא 'התנועה', ושאיפתה היא הרחבת המחנה הציוני. "אני לא רואה איך מישהו כאן יבצע למענה מהפכה", אומר בכיר במפלגת העבודה. אבל מנגד, גם חברי כנסת וגם פעילים בולטים בעבודה מריצים זה זמן־מה את הרעיון של הצבת לבני בראש המחנה הציוני במקום גבאי. חלקם אף נפגשו ודיברו איתה על כך.
להצניח את ציפי
בחודשים האחרונים שבה לבני אל מרכז הזירה. תפקיד ראשת האופוזיציה שאליו חזרה בקיץ מביא אותה לחשיפה תקשורתית גבוהה יותר מבשנתיים הקודמות. הנאומים בכנסת לאחר ראש הממשלה. המעמד הממלכתי, מכונית השרד, המאבטחים. וגם נושאים "גבוהים", כמו המצב בעזה, לצד "נמוכים", כמו היריבויות האינסופיות במפלגת העבודה ובאופוזיציה בכלל – משחקים לידיה תקשורתית.
לא צריך להתבלבל, החיבור בין לבני למפלגת העבודה מושתת על אינטרסים פוליטיים, אומרים במפלגה. לא מדברים אצלנו על איזושהי אהבה או אטרקטיביות, אלא על שאלה אחת – מי יכול לעצור את ההידרדרות בסקרים, שעלולה להגיע לנתון חד־ספרתי של מנדטים. "אם בעבר תהינו אם לבני היא נטל על המפלגה, היום מפלגת העבודה היא כולה נטל, אי אפשר להמשיך לטעון שדווקא לבני היא הנטל", אומר פעיל מרכזי במפלגת העבודה.
המסע להכתרתה כבר החל. חגי מירום, ח"כ בכיר של העבודה בעבר, כתב לאחרונה ב'מקור ראשון' שלבני היא המועמדת הראויה להחליף את גבאי. "טוב יותר להעביר את השרביט ללבני ולהימנע מקרבות פנימיים מיותרים. אין כאן הדחה, יש כאן הצרחה. לבני נהנית ממעמד, הערכה ציבורית ואהדה במרכז המפה הפוליטית עשרות מונים יותר מאשר גבאי. ניסיונה המדיני והמיניסטריאלי אינו מוטל בספק. ודאי כי מועמדותה כמנהיגת המחנה במרכז ובשמאל טובה משל גבאי".
לבני, שבעבר התרחקה ממפלגת העבודה, מתחילה לגלות סימני אהדה לדינוזאור העבר. זה שרק לפני ארבע שנים התחברה אליו, אבל טרחה להדגיש את עצמאותה. יואל חסון, מרכז האופוזיציה, הפוליטיקאי המקורב ביותר לציפי לבני ואיש המבצעים שלה, נחשב במפלגת העבודה כ"שלושת רבעי שלנו". הגם שיש שמזכירים את העובדה שכמו לבני, הוא צמח בליכוד. בינתיים התנועה קיימת בעיקר בכנסת וכמותג פוליטי. פחות בשטח. בבחירות המקומיות, למשל, ייחסו כמה מהלכים קטנים ללבני ולחסון. פה תמיכה, שם מועמד. אבל לבני עצמה אומרת שלא היה לה כל קשר לבחירות המקומיות.
את הגלוי לא ניתן להסתיר. לאחרונה היא נפגשת מעת לעת עם פעילי מפלגת העבודה. גם מוזמנת לאירועים שונים. לבני מעולם לא הייתה מפוקדי כל בר מצווה וחתונה, גם בליכוד, אבל אנשים מרכזיים במפלגת העבודה כוללים אותה ברשימת המוזמנים. ישראל זיו, מזכיר סניף מפלגת העבודה באשקלון, הזמין את לבני לאחרונה לחתונת בנו. לבני לא יכלה להיענות להזמנה. אבל לעיתים היא מגיעה. חברי מפלגה רבים שמחו לראות אותה בהרמת כוסית של 'העבודה' לכבוד ראש השנה. זיו מכנה את עצמו חבר קרוב של לבני, אף הפציר בה להצטרף לעבודה כדי שתוכל להתמודד על ראשות המפלגה. "אבל היא לא ענתה לי", מדגיש.
ים השיבולים ומסורת יהודית
לבני טורחת להדגיש שהיא מתרחקת מהביצה הפוליטית. "בשביל מה זה טוב? מה זה ייתן לי? אני לא אוהבת את העיסוקים הפוליטיים. הפוליטיקה מורכבת מאנשים שאוהבים פוליטיקה, זאת לא הסיבה שאני בפוליטיקה. אני לא נהנית מזה, אני לא צריכה את האינטריגות בתוך הסניף של המפלגה. הכוח אצלי נובע מהערכה שיצרתי. בעיניי הפוליטיקה היא פלטפורמה, זה הכורח, אם כי היום אני הרבה יותר פתוחה ומתנהלת בעולם הפוליטי הרבה יותר בקלות. בעבר הייתי הרבה יותר סגורה. הייתי צריכה להכריח את עצמי לעשות את זה. משום־מה אצל נשים פתיחות והבעת רגשות נחשבות לחולשה. היום צברתי מספיק כוח כדי שאוכל לגלות רגשות".
זו, כמובן, אולי תפיסה אותנטית שלה את עצמה. אבל לבני תמיד הייתה פוליטיקאית, וידעה קרבות אכזריים. גם מול שותפיה. תשאלו את שני ראשי קדימה מלבדה ומלבד שרון המנוח – שאול מופז ("איפה הבושה והמוסר שלה") ואהוד אולמרט ("לבני נעדרת יכולת החלטה וכושר מנהיגות. היה פער ניכר בין יכולותיה לבין שאפתנותה, ובשום שלב לא היוותה איום") – עד כמה לבני לא אוהבת את העיסוקים הפוליטיים.
בכל מקרה, עם אהבה או בלי, היא תמיד תיגרר בעל כורחה אל הביצה הפוליטית. אם התסריט שבו היא עומדת בראש המחנה הציוני קיים, נסיכת הליכוד תיאלץ להפשיל שרוולים ולהילחם על מקומה. זה לא יקרה, בכל מקרה, בתרחיש שבו היא נכנסת למפלגה האחות. "מפלגת העבודה היא מותג לא טוב, כאוטי. הציעו לי להתמודד על ראשות העבודה וסירבתי. אני לא רוצה להיכנס לאנרגיות כאלה. אני לא רוצה להיות חברה במפלגה. אני לא שותפה להיסטוריה של מפלגת העבודה", היא אומרת. "באתי מבית חרותניקי וגדלתי במקום שבו הקיבוצים נחשבו לצד השני. בסדר פסח הראשון שלי בכפר חרוב, שם גרה אחותו של נפתלי בן זוגי, אבי השתגע, הוא חשב שיהיה שם אוכל לא כשר. באתי מבית מסורתי, ההגדה הקיבוצית מדברת על האביב, על החקלאות. אבל אחרי הרבה שנים ישבתי שם ופתאום קלטתי שהיריבות בין הציונים לרביזיוניסטים שייכת לעבר, והמחנה הציוני הוא שילוב של ים השיבולים ושל המסורת היהודית. רצינו, עם המחנה הציוני, לייצר אירוע חדש והצלחנו. 24 המנדטים הם ההוכחה".
השילוב בינה לבין מפלגת העבודה, שהחליק בטבעיות עם יצחק (בוז'י) הרצוג, הפך מאתגר יותר בלעדיו. הקשר עם היו"ר הקודם נרקם אחרי שנים ארוכות של ידידות אישית ויחסי אמון. הוא נתפס כחדשני, מסקרן. הם היו מתואמים עד אחרון הנימים. נפגשו לעיתים קרובות, הכל היה גלוי על השולחן, בלי הפתעות. אדם המכיר היטב את שניהם אומר שהרצוג מעורר אמון ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, וידע כיצד לפורר את החשדנות של לבני. בטרם נפרד מהמחנה הציוני אף הודיע שלבני היא שצריכה להחליפו בתפקיד יו"ר האופוזיציה.
געגועים לבוז'י
המהפך בעבודה היה דרמטי עבור לבני. היא אמנם לא הופתעה מעזיבתו של הרצוג לסוכנות היהודית, הוא עדכן אותה על מהלכיו בזמן אמת וממילא כבר לא היה יו"ר המפלגה אלא רק יו"ר האופוזיציה, "אבל זה היה הרגע שבו הייתי צריכה להחליט אם אני נפרדת מהמחנה הציוני ויוצאת לדרך עצמאית, שפירושה האפשרות לעשות חיבורים עם מי שאני רוצה", היא אומרת.
לפני כארבעה חודשים סגרה הסכם, כזכור, עם גבאי. בהסכם קיבלה את תפקיד יו"ר האופוזיציה, עם ארבעה שריונים ברשימת המחנה הציוני, ביניהם המקום השני, אחרי גבאי, עבורה. היא לא אוהבת את המילה שריונים. "אני לא מקבלת שריונים ממפלגת העבודה, אנחנו בעלי מניות בחברה משותפת".
ההתלבטות הייתה קשה. לבני אמנם נחשבת לישות פוליטית עצמאית, אבל לא ברור אם הייתה מצליחה לשרוד עם התנועה, מפלגה קטנה שהוקמה לפני שש שנים. גבאי טען שהיא עוברת בקושי את אחוז החסימה, אם בכלל. בתנועה החזיקו סקרים שהביאו אותה לאזור השמונה מנדטים, לדבריהם. ובכל זאת החליטה להישאר. "אני מניחה שגם לאבי גבאי זו הייתה נקודת החלטה לא פשוטה", היא אומרת. "אני הבנתי שמחנה גדול יכול לקרות רק אם נלך ביחד".
גבאי ניהל את המשא ומתן הזה תחת איומי אקדח. לבני הבהירה שאם לא תקבל את התפקיד – היא בחוץ. הוא חשש מפירוק המחנה הציוני. לבני אומרת שהיא לא לחצה על ההדק, להפך, הייתה נדיבה וניאותה לוותר על הרוטציה שעליה דובר בהסכם המקורי עם הרצוג. מקורב לגבאי אומר שלא רק שלבני ויתרה על הרוטציה, אלא ש"העידן הדו־ראשי הסתיים". כן, ניואנסים צורמים.
התסיסה נגד גבאי במפלגה מעלה שמות, בפורומים שונים, כחלופות להנהגת המחנה המשותף. לבני היא הבולטת שבהם לצד בני גנץ. היא השם הטבעי להובלה, ולו רק מעצם עובדת היותה מספר שתיים במחנה הציוני, אומרים פעילים במפלגה. ח"כים בולטים בעבודה מכנים אותה "המבוגר האחראי", מקווים שהיא תבלום את ההתרסקות. בסביבת גבאי משדרים שאננות. גבאי נבחר על ידי חברי המפלגה, עסקנים לא יוכלו לשנות זאת, אומר מקורב אליו.
לבני שבה ואומרת בכל פורום אפשרי שהיא איננה מתכוונת לרשת את גבאי, זה גם היה הסיכום ביניהם. היא ראשת האופוזיציה, הוא ראש הגוף המשותף. אבל בסביבת גבאי עוקבים בחשדנות. יש מי שתהה בקול רם למה בנאומה בפתיחת כנס החורף של הכנסת היא לא הזכירה את גבאי. לבני, לעדות מקורביה, כותבת את נאומיה בעצמה. אי אפשר להטיל את האשמה על איש.
היחסים בינה לבין גבאי נפיצים. אין הרבה אהבה, בלשון המעטה. בסביבת השניים מדברים על זלזול הדדי, על חשדנות. על אינטרסים של לית ברירה. את מקום הרעננות של 2015 תופסים ב־2018 עייפות ותסכול. וכעת הם גם שני אופוזיציונרים, שותפים, שזקוקים למיצוב ולמעמד כל אחד בנפרד. בתקופה שבה כמעט כל הנפח התקשורתי־פוליטי הוא נתניהו ונתניהו. השאר פירורים. כך שלבני וגבאי מתחרים על בכורה, על תשומת לב, על דקות שידור. וכל אלה, מבלי להזכיר את העובדה שהם מעולם לא דיברו וליבנו אידיאולוגיה משותפת. לבני נדהמה מהצהרות המיצוב הימניות של גבאי בשעתן.
מדוע לא צירפת את לבני לפגישתך עם עבדאללה מלך ירדן, שאל עיתונאי את גבאי בישיבת הסיעה בכנסת. גבאי ניצל עם תשובה עניינית. עם פרסום הפגישה, אגב, מיהרו להדגיש בסביבת לבני שהיא הייתה שם ראשונה, כבר לפני שנתיים. "שמחתי על הפגישה של גבאי עם המלך", לבני אומרת, "חשוב ליצור קשרים וחשוב שבעולם ידעו שיש כאן אנשים שדעתם שונה".
בחזרה לקדמת הבמה
בעוד מפלגת העבודה תוססת ממאבקים ומחרדות, התנועה הרבה יותר שקטה ונסתרת. לבני נפגשת עם חברי הכנסת שלה אחת לכמה שבועות. בדרך כלל במשרדים בתל אביב, רוב המסרים מועברים במיילים. מלבד יואל חסון, רובם או כולם ייפרדו מהכנסת אחרי הבחירות הבאות. וזאת גם אם המחנה הציוני יקום לתחייה איכשהו, ויביא 20 מנדטים ומעלה. קסניה סבטלובה, יעל כהן פארן וכפי הנראה גם אייל בן ראובן לא יהיו שם יותר. לבני תנסה לשבץ במקומות המשוריינים, לצידה ולצד חסון, דמויות פופולריות יותר. זה לא חדש. בכנסת הקודמת היו לתנועה שישה נציגים. כולם הוחלפו בכנסת הנוכחית. לבני מסרבת לנקוב בשמות, מתעקשת שהתנועה חיה וקיימת, "אנחנו עובדים יפה ביחד, הם נאמנים", היא אומרת. גם הח"כים של התנועה מזכירים את הנאמנות השבטית. אצלנו, שלא כמו במפלגת העבודה, אין הדלפות, הם אומרים. חבל שנאמנות איננה מביאה קולות בקלפי.
בינתיים לבני צוברת תאוצה. היא נכנסה ללשכת יו"ר האופוזיציה עם קומץ עוזרים, ביניהם יועצת התקשורת החיצונית מירב פרסי־צדוק שעבדה בעבר עם אהוד ברק. מעת לעת גם נערכים עבורה סקרים. בעלה, נפתלי שפיצר, פרסומאי ומומחה מיתוג, לא נראה בסביבה. במהלך מערכת הבחירות האחרונה השתתף בחלק מישיבות מטה הבחירות. עכשיו הוא נראה פחות. אם כי במפגשים אינטימיים יותר עם פוליטיקאים ושאר דמויות משפיעות הוא מצטרף לעיתים, כדי לייצר אווירה נינוחה ובלתי פורמלית.
במפלגה אומרים שהג'וב של יו"ר האופוזיציה נפל לה לידיים בדיוק ברגע המתאים. היא תנסה להאריך עד קצה הגבול את ימיה בתפקיד, כדי לצבור כמה שיותר נקודות. כל יום נוסף כראשת האופוזיציה גורם לה להצטייר בעיני חלק מהציבור כמי שעומדת בראש המחנה הציוני בעוד גבאי נשרך אחריה, אומר פעיל בולט בעבודה. "היא עושה את העבודה בצורה יוצאת דופן", מחמיא לה אהוד ברק. וח"כ מהעבודה שמעדיף להישאר בעילום שם אומר: "היא משתדלת שתהיה לה נוכחות, רואים שהיא יוצאת מגדרה לעשות את זה טוב, היא תוקפת, רואים אותה יותר, חבל שזה לא משפיע על הסקרים. זה נותן לה נקודות אבל לא נותן הרבה לגבאי או למחנה הציוני. ההשפעה הציבורית של הופעותיה היא בינתיים אפס".
גבאי היסס לא מעט לפני שהעניק ללבני את התפקיד. חשש בצדק, שכראשת האופוזיציה היא תאפיל עליו. הוא אינו חבר כנסת ונאלץ לצפות בעימותים הפרלמנטריים מיציע המוזמנים. תצלום שלו מתעמת עם ראש הממשלה במליאה שווה זהב. עד אחרי הבחירות הבאות, הוא לא יוכל לקבל אותו. אם כי גם הוא וגם לבני מתלוננים בצורה דומה על התקשורת, הרדודה, הנוהה אחרי שרים ועסוקה בעיקר בנתניהו, ומתעלמת יותר מדי משניהם. התקשורת, לדברי לבני, מסקרת בעיקר את הקואליציה ואת ראש הממשלה, לאופוזיציה נשארים פירורים. אבל כעת היא יכולה להיות מרוצה יותר. היא מתראיינת כמעט כל יום. ולא רק בארץ. על פי 'יפעת מחקרי מדיה', לבני היא בין חמשת הפוליטיקאים שזינקו לאחרונה בתקשורת, ותופסת מקום שלישי גם ברשתות החברתיות. לבני: "אני לא שמה על עצמי מגבלות במה שאני אומרת, אני לא מקבלת עצות מיועצים מה צריך להגיד, אני אומרת את מה שיש לי להגיד וזה עובד. אנשים מרגישים אם אתה מדבר בצורה אמיתית או לא. הקול שלי נשמע, אני רואה תגובות בכל מקום".
הנשק: מגילת העצמאות
המתחרים על משבצת "ההנהגה האופוזיציונית" לא עושים ללבני חיים קלים. היחסים שלה עם יאיר לפיד קרירים. קשה למצוא ביניהם הסכמות. לבני נאבקת בחוק הלאום, לפיד סבור שיש לחוקקו אם כי במתכונת שונה. לפיד תמך בחוק הגיוס, לבני התנגדה. "יאיר תוקף שמאלה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשתף פעולה עם דה־לגיטימציה של דעות", היא אומרת. הוא הציע לה את המקום השני ב'יש עתיד' לפני הבחירות הקודמות. לבני סירבה. ניסיונה להקים גוש חוסם ביבי ב־2013 יחד עם יחימוביץ' ולפיד נתקל בסירוב של השניים. לבני מתקשה לשכוח ולסלוח. "אם שלושתנו היינו באים לביבי ביחד זו הייתה ממשלה אחרת, אבל יאיר בחר לעשות גוש חוסם עם נפתלי בנט".
תמר זנדברג, שכינתה את לפיד ואת לבני "מרכז קיצוני", אינה חביבת המחנה הציוני. גם זנדברג וגם לפיד עלולים לשתות קולות רבים מהמחנה הציוני. לבני מבינה את המשחק. היחס אליהם חשדני אבל קורקטי. במרצ מתייחסים ללבני בחשדנות דומה. במפלגה שמספר המנדטים שלה זהה לזה של התנועה, לא מתרשמים מהתואר של לבני. "בשנת בחירות העיניים נשואות לבחירות ולא למלחמות אופוזיציה בפרלמנט", אומרים שם.
"אין לי ציפייה שאנשים שהגיעו לפרלמנט יצטטו דף מסרים", אומרת לבני. "אני מקווה שהם כן מרגישים שבגדול אני מייצגת אותם, במסר הכללי, בביקורת על הממשלה. גם אם אני לא מסכימה, אני צריכה להגן על זכויותיהם של אלה שנמצאים היום באופוזיציה. יש באופוזיציה אינטרסים סותרים אבל אשתדל לייצר מהלכים פרלמנטריים משותפים. אין בינינו הסכמים, המטרה המשותפת שלנו היא להפיל את הממשלה. כדי להעביר את המסר שלי אני לא תלויה בפוליטיקאים אחרים, אם כי אני קוראת להם להצטרף לגוש אחד". לבני מזכירה גם שבעבר הלא רחוק, גם אביגדור ליברמן היה באופוזיציה, אותו ליברמן שזנדברג לא שללה ישיבה משותפת איתו בקואליציה. אותו ליברמן שלקח תפקיד חלומות של לבני, שכבר הייתה שרת חוץ (מלבד ראשות ממשלה): תיק הביטחון.
בניסיון לאחד את האופוזיציה, שאפילו מקורבה יואל חסון כינה "רופפת", לבני משתדלת, לדבריה, לא לרדת לפרטים שיוצרים מחלוקת. כך החלה בהעברת מסר הנקרא 'חוזרים למגילת העצמאות'. "על מגילת העצמאות אין מחלוקת, אנחנו צריכים להיות שותפים למשהו בסיסי. סגרתי עם התנועה הקיבוצית שישימו שלטים גדולים בשדות: 'חוזרים למגילת העצמאות'. זה לא מפלגתי. חילקנו סטיקרים למכוניות: 'מדינה יהודית ודמוקרטית'. אנחנו צריכים ליצור הזדהות, לא רק להיות נגד".
פתיחת מושב החורף של הכנסת הייתה הזדמנות טובה להעברת מסרים. המליאה מלאה, יציע העיתונאים צפוף, ימים ספורים אחרי שיאיר נתניהו כינה את אמנון אברמוביץ' "פח אשפה, טיפש, תעמולן סובייטי", עיני עיתונאים וח"כים נישאות אל אברמוביץ' שנכנס אל היציע. ח"כים בדימוס זולגים למקומותיהם בקצה האולם. התחושה חגיגית, אך גם מעורבת בהרגשה של סוף קורס. לבני, שנואמת אחרי הנשיא וראש הממשלה, מנסה להעצים את התחושה. "אני מקווה שזה המושב האחרון של נתניהו כראש ממשלה, אני מניחה כתב אישום ציבורי נגדו", היא אומרת. "חסר היום לישראל מנהיג שיירד לעוטף עזה", נוקבות המילים את ראש הממשלה, המפגין זלזול וחוסר קשב, כרגיל במעמד זה. כשעה לפני כן התכוננה לקראת הנאום בלשכתה. על המדף, ספרו של גלעד שרון על אביו. החיבה בינה לבין שרון הייתה מן המפורסמות. על השולחן לפניה, ספר של נתניהו על הטרור. לבני תוקפת אותו בבטן הרכה, להוכיח שמר טרור הוא מר לא־כלום ("ביטחון לא עושים בדיבורים, לא במסעות לכל העולם").
שרה על הכוונת
נתניהו, שהפגין התעלמות, נראה קשוב יותר שישה ימים אחר כך. זה קורה בנאום שלה בכנסת לזכרו של יצחק רבין. ראש הממשלה כבר הרבה יותר קשוב, נראה נבוך, סערת הנאום של נעה רוטמן, נכדתו של רבין, ערערה לו את סדר היום באותו יום. "שילמנו מחיר נוראי על התפיסה המעוותת שמי שאינו חושב כמוך הוא בוגד", היא מטיחה בנתניהו שמתכווץ בכיסאו. לבני מבחינה בתגובה החריגה של נתניהו. "אני רואה שזה מפריע לך מה שאני אומרת, אז בוא תניח לחוקי הנאמנות. אחים אנחנו עם מחלוקת קשה". גבי אשכנזי ביציע, "אח" פוטנציאלי של לבני, מאזין בתשומת לב. מחיאות כפיים ספונטניות מהוסות על ידי יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. אלה אסורות. אבל כך או כך לבני זכתה בנקודות שנמנעות מגבאי. הוא יושב במליאה כאורח ונאלץ לצפות בלבני סוחפת את האולם.
נאומים טובים ככל שיהיו, אינם מרככים את הביקורת על אוזלת ידה של האופוזיציה. שידורים שרובם בערוץ 99 לא בדיוק מוציאים אנשים לרחובות. "קשה להוציא אנשים לרחובות, אבל אני תוקפת את נתניהו בכל הכוח", היא אומרת. היא מדגישה את הפילוג לעומת האיחוד. נושא שמשרת היטב אותה, את גבאי ואת האחרים בסקרים, לעומת נתניהו (אך עדיין לא מיתרגם למנדטים). נתניהו מספק פילוג בכמויות, ולבני יוצאת באמירות קשות, כמו: "בראש המדינה עומד זוג שמבהיר שישראל נחלקת למי שבעדו ומי שלא בעדו", שעוררה סערה זוטא. שרבובה של שרה לקלחת זה עניין חדש אצל לבני. "אני מדברת מנהמת לבי, אני אומרת שנתניהו מושחת. בעיניי זו שחיתות כאשר בן אדם מקבל מתנות מאנשי עסקים", היא אומרת.
מאז שהתמנתה ליו"ר האופוזיציה, לבני מנסה להמשיך לצאת מתחומי הכנסת, לפגוש קהלים רחבים. ביומה הראשון בתפקיד נפגשה עם ארגונים אזרחיים. בהמשך קיימה עוד פגישות כאלה, גם עם אבי גבאי לצידה. בסביבתה סבורים שהפגישות האלה מהוות פריצת דרך משמעותית בקשר בין הפרלמנט לרחוב. חלק מהמשתתפים הרבה פחות התלהבו, ראו בהן ניסיון למשוך קולות אל לבני או אל המחנה הציוני, לא הבינו מדוע לא הוזמנו אליהן שאר מפלגות האופוזיציה.
לוח הזמנים של לבני עמוס בפגישות כאלה. נציגי החברה הערבית והדרוזית, ניחום אבלים אצל משפחות של נפגעי טרור, פגישה עם ארגוני איכות סביבה, ביקור במדרשה בכפר אדומים. פגישה בכנסת עם נציגי התנועה הרפורמית מארה"ב, שלהם מילים קשות מאוד על נתניהו וממשלתו.
והנה לבני בהפגנה נגד רצח נשים. למרות החום הלוהט כיכר דיזנגוף גדושה במפגינות, ביניהן כמה חברות כנסת. לבני מגיעה באיחור, לפני כן השתתפה בפגישה בשגרירות בריטניה ברמת גן. הצלמים עטים עליה, אולם המארגנות אינן מתירות לפוליטיקאיות לנאום. רגע של מבוכה, לבני מצטלמת עם אחדות מהמפגינות וממשיכה הלאה, לפגישה בצלב האדום.
בין הזירה הדיפלומטית לביצה המפלגתית
חלק נכבד מהפגישות שלה בארץ ובעולם מדיניות. לאחרונה נפגשה עם ניקולאי מלאדנוב, נציג האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון, עם אבו מאזן בניו יורק ועם מנהיגים ערבים שמדינותיהם אינן מנהלות יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בהיותה שרת החוץ יצרה קשרים, שחלקם נשמרים עד היום, עם בכירים בסעודיה ובנסיכויות המפרץ. בתחילת השנה נפגשה בדאבוס עם הנסיך הסעודי טורקי אל־פייסל. בעבר נפגשה עם מלך ירדן, עם אמיר קטאר לשעבר חמד בן ח'ליפה א־תאני ואחרים. "הקשרים האלה יהיו חשובים כשנהיה בשלטון", היא אומרת. גם באו"ם יש לה קשרים ענפים.
היא שבה ומדגישה שהצטרפה לפוליטיקה כדי לקדם נושאים מדיניים. נושאים חברתיים, כך נראה, פחות מעניינים אותה. מצע התנועה, כפי שרשום ברשם התאגידים, מדבר בצורה כללית על צמצום פערים בחברה הישראלית. לבני, שעברה שינוי אידיאולוגי מהימין למרכז, מתנגדת להסדר עם חמאס בעזה ומציעה פירוז של האזור במעטפת בינלאומית. "בלי שלום והיפרדות מהפלסטינים, לא יהיה כאן רוב יהודי ואז לא נהיה מדינה יהודית או דמוקרטיה. לוקחים אותנו לארץ ישראל השלמה, לרוב ערבי, למדינה לא דמוקרטית, לכן תוקפים את בית המשפט העליון עד כדי כך ששופטים יתחילו לשפוט על פי מה שמצופה מהם. כשהייתי שרת משפטים אפשר היה להביע דעה שונה. היום יש מקלות וגזרים כל יום־יומיים".
*********
נסיים בדבריו של פעיל מרכזי במפלגת העבודה, אדם שבאמת כבר ראה הכל, ולא רק לצורך הקלישאה. בעבר היה במחנה של עמיר פרץ, היום הוא אינו מגדיר את עצמו כאיש מחנה זה או אחר.
"תמונה אחת חקוקה בזיכרוני מהזמן האחרון. כמה דקות לפני הרמת הכוסית לכבוד ראש השנה ניגש חבר כנסת של העבודה לפרץ וטען באוזניו שאבי גבאי הרס את הסוציאל־דמוקרטיה הישראלית. פרץ הגיב במהירות. 'אתה ושלי יחימוביץ' תקפתם בלי סוף את ניר גלעד (מנכ"ל החברה לישראל לשעבר, של"ד) ואז הבאתם משהו דומה לראשות המפלגה. תאשימו את עצמכם', זאת הייתה התשובה של פרץ.
"מי שלא חי במפלגת העבודה, לא מבין עד כמה התסיסה בה גדולה. עד כמה מתקשים להבין את ההתבטאות של גבאי שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים. עד כמה מאוכזבים שהוא לא מאתגר את נתניהו בחריפות. ההתנגדות לשריונים שלו חוצה את כל המחנות במפלגה. אנשים בולטים מהמחנה של שלי יחימוביץ' מנסים לפעול בעניין. והם לא היחידים. אפילו המקורבים לגבאי מתחילים לדבר על החייאה של המפלגה. כולם מתכננים פיצולים, מחפשים דרכי מילוט. קבוצת חברי כנסת דנה בהצטרפות לאהוד ברק, אם יקים מפלגה. מצד אחד הם יהיו אטרקטיביים, הם יביאו איתם תקציב ענק – מצד שני, מי יבחר בהם.
"התחושה היא שבסופו של דבר, אחרי שהמחנה הציוני יקבל בבחירות מספר חד־ספרתי של מנדטים, גבאי יצטרף לממשלתו של נתניהו כשר חברתי כלשהו, ובני גנץ, אולי מתוך התארגנות חיצונית, יהיה שר הביטחון של נתניהו. וזהו. סיימנו את הסיפור של מפלגת העבודה המפוארת שהפכה לגופה מבותרת. הכל שם קרוע, לא הוגן, מפלגה שכל אחד מושך בה למטרותיו האישיות, זו פסאדה של מפלגה, זרוקה שם איכשהו. במקום לגדל איילת שקד כזאת, גידלנו חברי כנסת שהם עובדים סוציאליים. אני הגעתי למצב של ייאוש גמור, ואני לא לבד. אני חושש לא רק לנו אלא למדינה. את מקומה של מפלגת העבודה יתפסו שברי מפלגות לא דמוקרטיות, יש עתיד, המפלגה של אורלי לוי־אבקסיס, מפלגה של גנץ, מפלגה של אהוד ברק עם ציפי לבני – ברק יזדקק לה, היא אישה וקול דמוקרטי חשוב. זה מצב שמעורר בי צמרמורת. בסופו של דבר רק הליכוד יהיה דמוקרטי ואנחנו, כמדינה, נשלם מחיר יקר מאוד.
"בתוך הכאוס הזה עולה ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה. לפני שהתמנתה לתפקיד היו מי שיעצו לגבאי למנות את עמיר פרץ או את סתיו שפיר. גבאי הבין שאין לו ברירה והלך על לבני, הנסיכה של השבט הלבן. אבל לפחות היא מדברת בעקביות, וזה די נדיר. היא אידיאולוגית, מתעמתת עם איילת שקד על חוק הלאום, היא הפכה לקול המוביל, תופסת פוזיציה, גבאי נשרך אחריה. אני חולם על מסיבת עיתונאים בהשתתפות אהוד ברק, עמיר פרץ, דן מרידור, בוגי יעלון, שיכריזו שהמדינה במצב חירום ויתלכדו לגוש אחד שייאבק בנתניהו. זה כנראה לא עומד לקרות. אנחנו נישאר עם ציפי לבני".
.
.
איור: דניאל גולדפארב
