fbpx

כך נראית מבפנים המציאות של הרצוג ומפלגת העבודה

0

בשיחת טלפון מארה"ב, אראל מרגלית נשמע מתוח משהו. "הופתעתי מעוצמת ההתקפה של הרצוג עליי. נתתי גיבוי וקיבלתי שיסוי. הרצוג יודע שאין לי שום גישה לשום חומרים. זו לא דרך הפעולה שלי, ומי שיאמר אחרת יקבל ממני תביעת דיבה. לא אהבתי את ההתקפה עליי אבל אני ממשיך לתת לו גיבוי מפני שזה מה שהמפלגה צריכה עכשיו. אם יורשה לי לתת עצה להרצוג, הוא צריך להוכיח עכשיו שהוא אדם ישר, וכל השאר זה 'בובע מייסעס' וספינים ותדרוכים שהוא מקבל מאחורי הקלעים. אני מאמין שהוא אדם ישר. החקירה היא לא הנושא המרכזי במפלגה, אלא מועד הפריימריז".

דבר לא הכין את מפלגת העבודה לתסריט הזה. היו"ר יצחק הרצוג נחשד בעבירה על חוקי מימון מפלגות (בעת ירידת הגיליון לדפוס עוד מדובר ב"בדיקה" ולא ב"חקירה"), והמאבק שהתנהל בדרך כלל בחדרי חדרים, יוצא בחלקו החוצה. כולל מנהיג שתכניות הסאטירה נוהגות לאזכר את הדובון בסלונו ואת הרגלי השינה שלו, ופתאום מתנהג כאריה החושף שיניים מול אויביו.

יותר מכולם חשש הרצוג מתגובתה של יחימוביץ'. ואכן, האופוזיציונרית הבולטת ביותר בקדנציה הזו (שוב) לא מנעה מעצמה שתיקה, כמובן. היא הלכה לאולפני טלוויזיה ורדיו, ותחת הקלישאות של "לא נוח לי לדבר על הנושא, מאחר שהוא נוגע בי" (הבדיקה היא לגבי קמפיין נגד יחימוביץ' שנוהל לכאורה ב־2013), כמעט אפשר היה לראות חיוך מונה־ליזאי מבצבץ בצדי פיה. עמר בר־לב, עוד טוען לכתר, ניסה לצאת מענטש וגיבה. מיקי רוזנטל, שהוא נגד כל מה שאפשר להיות נגדו, התלהם כצפוי. ואראל מרגלית, שנחשד ברמיזה עבה על ידי הרצוג ב"הנדוס" העניין, נקלע לעין הסערה.

כחודשיים תרנו את מפלגת העבודה. מאות שיחות עם חברי כנסת, פעילים, חברי מפלגה. בסניפים, בכנסת, בוועידה. איפה שלא תזרקו במפלגה אבן, תפגעו במריבה כלשהי. כולם רבים עם כולם, אם כי הרצוג סופג את רוב הזעם. "הוא פאקינג יו"ר האופוזיציה, הוא לא מבין? מתי הוא יבין שהוא ראש מחנה גדול?", אמר המזכ"ל ח"כ חיליק בר על יצחק הרצוג. הרצוג בעצמו, על פי רביב דרוקר, אמר לחברת הכנסת מיכל בירן אל מול דרישה שהעלתה, ש"תקבל זין בעין". בסביבת הרצוג אמנם הכחישו את האמירה, אבל קשה להכחיש את היצרים. שנה אחרי ההישג המרשים של רשימת המחנה הציוני (24 מנדטים), המספרים מאבדים גובה כמו צנחן ללא מצנח. 15 מנדטים בלבד לפי הסקרים האחרונים. הדינמיקה הפנימית אינה של התחדשות ושל אופוזיציה מגובשת, אלא של תסיסה לא בריאה. סממן מוכר כשמדברים על מפלגת העבודה של אחרי בחירות, כמעט בכל מערכה בארבעת העשורים האחרונים.

"אין לי מספיק תמיכה מחברי הכנסת", אומר הרצוג ל'ליברל', "זה מתסכל. אתה לא יכול להיות לבד. זה נראה רע, זה מזיק. מה הם רוצים? תשאלי את חברי הכנסת אם הם רוצים בחירות. אני מתאר לעצמי שלא, אז שיעבדו. אם רק היינו מפרגנים לעצמנו, הכול היה נראה אחרת".

– יכול להיות שהבעיה נטועה במנהיגותך?

"מצפים ממני להיות יותר כוחני ובוטה, מצפים ממני לתת לחברי הכנסת סטירות, אבל אני חושב שלעתים מלחמות מיותרות גורמות נזק נורא. אני מעדיף לתמרן ולהתפשר. אני מאמין במנהיגות משתפת. קל להשפיל ולגרום לבכי תמרורים. אני מעדיף לעבוד אחרת, וכל השאר זה הבל היופי ושקר החן".

מערערים על המנהיג

אין הרבה יופי בסניף המפלגה בירושלים. בערב חורפי חמים התכנסו כ־40 חברים כדי להאזין לשלושה פעילים, אבנר בן זקן מכפר סבא, יחיאל מלכה מאשדוד ויורם צברי מקריית אתא. זה כמה שבועות הם מסתובבים בסניפי המפלגה ברחבי הארץ ומנסים לשכנע את צירי הוועידה להשיב את המחוזות למפלגה. בעבר שוריינו בפריימריז מקומות למחוזות, היום המקומות הריאליים הם לרשימה הארצית בלבד, מלבד מספר שריונים (מושבים, קיבוצים, ערבים, נשים), מה שהופך את הסיכויים של מנהיגים מקומיים להגיע לכנסת לאפסיים כמעט.

ותיקי הסניף הירושלמי עוד זוכרים את ימיו הגדולים ברחוב יפו, על יד כלבו מעיין שטוב המיתולוגי, ואיך התנועה ברחוב נעצרה כשגולדה מאיר או יצחק רבין הגיעו לביקור. אחרי כמה מעברים וטלטלות, הסניף שוכן בדירה קטנה ברחביה. השכונה אמנם יוקרתית, הדירה הרבה פחות, עם ויכוחים תמידיים עם בעל הדירה על שיפוצים מזעריים. הסיד מתקלף, בקירות חורים. שולחן ישיבות רעוע עם שלט עליו: השולחן שבור, בבקשה לא להזיז אותו. על גזרים חתוכים וכריכי גבינה מדברים השלושה בלהט רב. הם רוצים "לזעזע פעם אחת ולתמיד את אמות הספים". משוכנעים שתכניתם תהפוך את המפלגה לאטרקטיבית. "היום אנחנו לא במשחק", אומר בן זקן לקומץ הפעילים, רובם מבוגרים, "המפלגה מסרבת להכיר בתמורות הדמוגרפיות. אפילו הילדים שלכם לא רוצים להצביע למפלגת העבודה, שנתפסת בעיניהם ארכאית. הקיבוצניקים המבוגרים מתים, הרוסים והמזרחים לא יצביעו למפלגת העבודה. הדרך היחידה בה מפלגת העבודה תוכל להמציא את עצמה מחדש היא רק על ידי מתן הזדמנות לכולם לבחור ולהיבחר. תעשו פריימריז פתוחים ותראו איך נטרוף את הליכוד".

הקהל הקטן מתעורר לחיים. "בוז'י לא רוצה להקשיב לאף אחד!", קורא אחד הנוכחים. אחר תוהה מדוע ראשי המפלגה דוחים את הרעיון: "בלי הפריפריה אין תקומה למפלגה הזאת". אחד מוותיקי החברים מנסה להשוות בין מפלגות. "הקטר בליכוד זה המנהיג. אנחנו צריכים קטר רציני, מזה צריך להתחיל". אחת הנוכחות קוראת: "הרצוג מפחד מהצל של עצמו". מישהי אחרת זועקת שהמפלגה בתהליך של התפוררות.

בן זקן, בעבר מתומכיו המובהקים של עמיר פרץ, נזהר בכבודו של הרצוג. "אנחנו לא צריכים קטר. רק מהפכה מלמטה תציל את מפלגת העבודה". בבית קפה סמוך, על כוס קפה פושר, הם אומרים שאינם פועלים מטעמו של פרץ ומבטיחים לכבוש את מוקדי הכוח במפלגה לאט ובנחישות.

בשני העשורים האחרונים שורדים ראשי המפלגה על כיסאם לתקופה ממוצעת של שנה וחצי עד שנתיים. הרצוג שובר את הסטטיסטיקה. כבר שנתיים וחצי בתפקיד. תנו לשור להמשיך לדוש והוא יגיע ל־30 מנדטים, מבטיחים בסביבתו, ומשוכנעים גם שענן השחיתות יעבור כלא היה ושהרצוג יצא מהעניין מחוזק.

בלשכתו בכנסת, בצל תצלומים גדולים של דוד בן־גוריון וחיים הרצוג, אומר היו"ר שהוא המנהיג הראוי, גם למפלגה וגם למדינה. "אני נהנה מאהדה כבן אדם. אני עומד בראש המפלגה תקופה ארוכה יותר מכל יו"ר אחר בשנים האחרונות, כנראה אני לא לגמרי נעבעך כמו שרביב דרוקר חושב. הסקרים לא מעניינים אותי. ברק קרא לזה גמל דו־דבשתי, עולים, יורדים, עולים, יורדים. אחרי 'צוק איתן' הגענו באחד הסקרים לעשרה מנדטים, ועובדה שבבחירות הוכחתי שזה לא אמיתי. סקר מראה על חניה ברגע מסוים במקום מסוים. אולי אנשים כועסים על מפלגת העבודה, אולי הם רואים שהמפלגה שלי לא מתייצבת מאחוריי. היו תקופות שירדנו בסקרים עד לארבעה מנדטים, ועובדה שהשתקמנו והגענו ל־24".

נכון לעכשיו, להרצוג אין כמעט "חיילים". גם כמעט כל מי שלא רואה עצמו כמועמד ראוי מולו להנהגה (ויש יותר כאלה מכפי שתיארתם לעצמכם) לא מפגין נאמנות. הרצוג מתלונן בלי סוף על סיעתו בכנסת, אומר שבניגוד לכולנו של כחלון וליש עתיד של לפיד, מפלגות צנטרליסטיות ולא דמוקרטיות, הוא נאלץ להתמודד עם מפלגה שבה איש הישר בעיניו עושה, כדי לשפר את עמדתו האישית. אדם המקורב אליו מכנה את הסיעה "תככנית ומרושעת, לרובם אין אחריות אמיתית ביד, הם מבולבלים, משליכים חצים. קבוצת דורבנים לא יכולה לעבוד ביחד מפני שזה דוקר נורא". וזה נכון, עוד לפני העננה הנוכחית, הרצוג חטף לאורך כל השנה האחרונה – מאז הבחירות – דקירות קוצניות מרוב חברי הכנסת הבולטים שלו.

מפת האויבים של הרצוג

חלק ממתנגדיו של הרצוג בוטים. אראל מרגלית כינה אותו דיקטטור. "המלך עירום", אומר מרגלית ל'ליברל', "כולם רואים שהמפלגה שלנו מתרסקת. אז איך יכול להיות שרק אני מדבר והאחרים שותקים? רוב חברי הכנסת אומרים שצריך לעשות למפלגה 'ריפרש'. יש לנו ח"כים מהשורה הראשונה, אבל אין לנו מנצח על התזמורת".

לא כולם שותקים. סתיו שפיר תקפה אותו בחריפות, מאז שלא שובצה כחברה קבועה בוועדת הכספים. זוהיר בהלול הטיח בהרצוג שהוא מגלה חוסר רגישות כלפי הציבור הערבי. אתה מביא תרבות קלוקלת, זעם כלפיו יוסי יונה וכינה אותו חצוף, ואילו מיקי רוזנטל טען שהרצוג מתנהל בחוסר שקיפות ותקף אותו בעניין אי־קביעת המועד לפריימריז ("רמיסה בוטה של הדמוקרטיה. הוא לא מנהיג").

בכיר נוסף שחזר לזירה הוא עמיר פרץ, שסיים את האפיזודה שלו ב'התנועה' של לבני. היחסים של הרצוג ופרץ ידעו עליות ומורדות. פרץ מנסה להכשיר את השטח להתמודדות נוספת שלו. מקטרגיו אומרים שאדם שעזב את המפלגה שלוש פעמים יכול רק לפנטז על תסריט כזה. אבל לפרץ אין כוונה לנוח בצל היו"ר הנוכחי. בינתיים יש מי שטורחים להזכיר שבבחירות האחרונות קיבל המחנה הציוני בעירו, שדרות, רק 7% לעומת 43% של הליכוד.

בניסיון לפייס, פרץ הוזמן להתלוות להרצוג לסיור ביטחוני. גם עמר בר־לב הוזמן לאותו סיור. בר־לב נחשב לח"כ רגוע, כזה שאינו יוצא נגד היו"ר. אבל גם הוא, בבוא העת, מתכוון לנסות להתמודד על תפקידו של הרצוג. טרם החליט סופית. כרגע הוא בעיקר מתגאה שהרצוג אימץ "כמעט במלואה" את תכניתו המדינית. "אפילו את השם של התכנית, 'היפרדות', הוא לקח ממני".

יחימוביץ', כרגיל, אורבת מעבר לפינה, אבל בינתיים נזהרת שלא לפוצץ את המשחק. מפעם לפעם היא זורקת פצצה, כמו בבחירות על ראשות קק"ל, כשתקפה את מועמדו של הרצוג דני עטר ותמכה במיכאל ביטון. דווקא היא, שקרצה לימין כשעמדה בעצמה בראשות המפלגה, תקפה את הרצוג שהודיע שהעת לא כשרה לפתרון שתי מדינות ("הוא פוזל לימין"). הרצוג חושש מכל צעד ואמירה שלה, ונותן לה להתנהל כאופוזיציה של אישה אחת, מבודדת מהמפלגה. בינתיים הוא מתנחם בעובדה שליחימוביץ' אין, הלכה למעשה, נאמנים בצמרת המפלגה.

מערכת היחסים של היו"ר הרצוג עם מזכ"ל המפלגה חיליק בר עגומה. לאחרונה התערער המאזן הזה עוד יותר, עם ביקורת של בר על אמירתו של הרצוג בעניין פתרון שתי המדינות. "הרצוג רוצה להיות חיקוי עלוב של נתניהו? אמרתו מיותרת, מסכנת והזויה", אמר בר בשיחה עם פעיל מפלגה, "אם לא הייתי המזכ"ל, הייתי נכנס בבוז'י פי עשרה ממה ששלי עשתה". מאז מנסה בר ליישר את ההדורים. די היה לשמוע אותו בכנס של 'חוג הארבעה בנובמבר' כדי להבין עד כמה דחוף לו להחזיר את המצב לקדמותו. "תמשיך בדרכך האמיצה, אני אוהב אותך, אתה פועל למען העתיד שלנו והעתיד של הילדים שלנו", קרא להרצוג. הרצוג החווה חזרה במינוריות ל"חברי הטוב, חיליק בר". חברים טובים הם לא, להרצוג יש בטן מלאה על בר, והוא מחפש כנראה מועמד מועדף שיחליף אותו בתפקידו.

האדם החזק ביותר במפלגה שהרצוג עדיין סומך עליו, הוא איתן כבל. בכל הזדמנות הרצוג שב ומביע את הערכתו לכבל, ומנסה לתחזק את הברית ביניהם. אולם גם כבל עצמו כבר לא מחויב אליו, כמו בימי ההתמודדות מול יחימוביץ', למשל. בכל פעם שעלתה על הפרק הצטרפות לקואליציה, כבל תקף את הרצוג. בהתחלה בשיחות ביניהם, אחר כך גם בפומבי. "בבוא העת אני רואה את עצמי מתמודד על תפקיד יו"ר המפלגה", אומר לנו כבל. "כל דבר בעתו. גם אם עושים משהו, עושים אותו מכובד. בינתיים אני רוצה לראות אותנו יותר חזקים. העובדה שלהרצוג היו מחשבות להיכנס לקואליציה שיתקה אותנו. אנחנו צריכים לעבור בתוכנו סערה ולהסתער כאופוזיציה בכל הכוח על העם. אני רוצה לקוות שהוא יכול לעשות את זה. הוא יצטרך לשכנע גם אותי שהוא מסוגל".

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook