הוליווד לא תיצור יותר את 'הקוסם מארץ עוץ', גם לא את 'קזבלנקה', או אפילו את 'פורסט גאמפ', 'חומות של תקווה', ו'הבלתי משוחדים'. היא תסתפק בלזכות אותנו מדי כמה סרטים בסצנות מרהיבות שיצולמו בפורמטים חדים ובוהקים, אולי גם נחזה בשיאי משחק של שחקנים בודדים, אבל יצירה קולנועית שלמה – שנשארת איתך לאורך שנים וגורמת לך להתגאות בפני נכדיך ש"ראיתי את הסרט הזה, הקהל השתגע!" בצורה שתגרום להם להבין על מה אתה מדבר כיוון שהסרט עמד במבחן הזמן – כבר לא תצא משערי האולפנים הגדולים. הוליווד – והכוונה לכוח הפעיל, היוקרתי, המפלצתי והמשפיע מכל הכוחות הקולנועיים בעולם – ויתרה על הקהל האיכותי.
זו מגמה שאנו עדים לה ב־20 השנה האחרונות. התהליך היה ארוך, מחלחל, ללא כוונת מכוון וקרוב לוודאי שהראשון שזרק את האבן כלל לא ידע שזו תהיה התוצאה הסופית, אבל הנתונים שתומכים בה כל כך ברורים בסיומה של שנה זו, עד כדי כך שאפשר להכריז עכשיו בוודאות שזו עובדה: הוליווד רצחה את האמנות השביעית.
האינדיקציות לשקיעתה של הוליווד רבות ומגוונות, אבל מספיק להתבונן בעובדה הלכאורה־אנקדוטלית שבכל רשימה המתפרסמת תחת הכותרת "100 הסרטים הטובים בכל הזמנים" לא תמצאו כמעט אף פעם יצירה קולנועית משני העשורים האחרונים, כדי להבין את עומק התופעה. הסרטים המוקדמים ביותר שמצליחים להשתחל בין קלאסיקות כמו 'האזרח קיין', 'חלף עם הרוח', 'ורטיגו' ונוספים, הם בעיקר כאלה שנוצרו בשנות ה־90 של המאה שעברה: 'שתיקת הכבשים', 'השור הזועם', 'חומות של תקווה' ו'ספרות זולה'. ומה לגבי סרטי האלף השלישי? ובכן, בין 50 הסרטים הטובים בכל הזמנים על פי מגזין 'אמפייר' זכו להיכלל רק שני סרטים משנת 2000 והלאה (שניים מתוך שלושת סרטי 'שר הטבעות'), ואילו ברשימה המקבילה של 'הוליווד ריפורטר' תמצאו את הנציגות הבכירה ביותר מהמילניום הנוכחי רק אי שם במקום ה־56 ('שמש נצחית בראש צלול'). וזהו.
גואל פינטו מביא את הסיבות והמספרים שעומדים מאחורי קריסתה האמנותית של הוליווד תחת שלטון הטלוויזיה וממלכת גיבורי העל.
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.
–
- על פנתרים ונשים: הרגע שבו הוליווד הבינה שגברים לבנים זה לא מספיק
- עשרה סרטים ששינו מציאות // מאת רון פוגל
- זהירות, מצלמים // כך נראתה תעשיית הטלוויזיה בשנה שבצל הקורונה // מאת רותה קופפר
