1. אפשר לדבר על 2015 כשנה שבה הקהל המקומי הפגין אדישות כלפי הקולנוע הישראלי. 30 הסרטים הישראליים שהוקרנו ברחבי הארץ מכרו ביחד כ־900,000 כרטיסים (צניחה של כמעט 50% לעומת 1.7 מיליון הכרטיסים שנמכרו ב־2014). הסרט הישראלי הכי פופולרי היה 'המילים הטובות' של שמי זרחין עם 160,000 כרטיסים, פחות מחצי כמות הכרטיסים שנמכרו ללהיט הגדול של 2014 ('אפס ביחסי אנוש' עם 400,000 כרטיסים). וגם ממוצע הכרטיסים לסרט ירד דרמטית (30,000 ב־2015 לעומת כמעט 70,000 לסרט ב־2014).
בעבר נטען במדור זה כי הקולנוע הישראלי חייב למכור בכל שנה לכל הפחות מיליון כרטיסים לסרטים ישראליים. מיליון כרטיסים, המספר שהפך מאז 2004 לרף העליון של מכירת הכרטיסים בקולנוע הישראלי, חייב להפוך לרף התחתון. תעשיית קולנוע בריאה חייבת להתגאות בסרטים שמעניינים את הקהל הביתי לפני שהיא מתגאה בפרסים בינלאומיים. אבל דווקא 2015, שנה לא מוצלחת במיוחד בקופות, העידה על כך שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה: את היעד אפשר להשיג לאו דווקא בזכות להיטים של חצי מיליון כרטיסים, אלא בזכות ריבוי הסרטים – 30 הסרטים הישראליים שיצאו ב־2015 בבתי הקולנוע, מספר חסר תקדים בשוק הישראלי.
2. עיון ברשימת הסרטים הישראליים הנצפים ביותר של השנה (ר' מסגרת), שליקטנו בשבועות האחרונים מהמפיצים והמפיקים בארץ, מספק כותרת חד משמעית: 2016 היא שנה קולנועית הרבה יותר טובה מ־2015. למעשה, היא שנה מצוינת. זה כבר שנים ככה: שנה חלשה ושנה טובה לסירוגין, זיגזג תמידי שאף אחד בתעשיית הקולנוע הישראלית עוד לא הצליח לתקן. חודש וחצי לפני שהשנה מגיעה לסיומה מספר הכרטיסים לכלל הסרטים הישראליים חצה את רף המיליון וחצי, ואפשר לחזות כי מלבד שני הסרטים המובילים את הרשימה ('ישמח חתני' ו'הלהקה האחרונה בלבנון') יהיו עוד סרט או שניים שימכרו 200,000 כרטיסים כל אחד ('לעבור את הקיר' של רמה בורשטיין, שיצא בנובמבר, ו'החטאים' של אבי נשר, שאמור לצאת בדצמבר), גם אם אף אחד מהם לא יהפוך לסנסציה כדוגמת 'אפס ביחסי אנוש' מ־2014.
המשותף לשלושת הסרטים הבולטים של 2016 (למעט 'הלהקה האחרונה בלבנון', עליו נרחיב בהמשך) – 'ישמח חתני', סרטם המקסים, מחמם הלב והנבון של הבמאי אמיל בן־שמעון והתסריטאית שלומית נחמה, לצד 'לעבור את הקיר' ו'החטאים' – זו העובדה שהם הצליחו לשים בקדרה את שלושת המרכיבים העיקריים למתכון קולנועי מוצלח: איכות, נגישות לקהל ואפקטיביות רגשית.
מבט נוסף ברשימה מגלה כי בזכות ששת הסרטים הראשונים לבדם אנחנו כבר עוברים את מיליון הכרטיסים בשנה – מה שבשנה שעברה, כאמור, לא הצליחו לעשות 30 סרטים גם יחד.
מגמת ריבוי הסרטים לא השתנתה: ב־2016 יצאו להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע כ־30 סרטים. בדומה ל־2015, גם השנה אין להיט היסטרי שמוכר חצי מיליון כרטיסים. הסיבה העיקרית להבדל בין 2016 לאשתקד היא שהשנה הייתה מצד אחד קומוניקטיבית מאוד, ומצד שני חוצה ז'אנרים ומגוונת מבחינה תכנית. ראו את הז'אנרים: למד דרמות וקומדיות יש גם סרט גנגסטרים, סרטי ילדים, להיטי קיץ ואפילו קומדיה רומנטית. והביטו בסיפורי המסגרת: אמונה דתית, טרגדיה קהילתית, להקה צבאית, לקות שכלית ועוד שפע עלילות מקוריות.
3. יש שני טרנדים מפתיעים השנה בבתי הקולנוע. על הראשון כבר דיברנו כאן באחד המדורים הקודמים: הפריחה של הסרטים התיעודיים. ארבעה סרטים תיעודיים הופצו השנה באופן מסחרי בבתי הקולנוע, שניים מהם הפכו ללהיטים של ממש: 'מיסטר גאגא' (מסוף 2015) ו'פרינסס שואו'.
המגמה השנייה שמשנה את פני הקולנוע הישראלי היא עלייתו של "הסרט המסחרי" – אותם סרטים שהופקו על ידי משקיעים פרטיים מתוך מחשבה שיש להם פוטנציאל מסחרי, ללא השתתפות קרנות הקולנוע, כלומר מי שנתן להם אור ירוק הוא מפיק ולא לקטור בקרן. מתוך 15 הסרטים ברשימה שלפנינו יש חמישה סרטים כאלה: 'גאליס קונקט', 'הלהקה האחרונה בלבנון', 'ילד טוב ירושלים', 'ארבע על ארבע' ו'האוצר מעבר לנהר'. יותר מ־600,000 כרטיסים נמכרו במצטבר לסרטים האלה, שמומנו כולם על ידי משה אדרי, המפיק הישראלי היחיד שמוכן לממן סרטים ישראליים מכיסו כרגע (ולא מתוך מחויבות רגולטורית). מנקודת מבטו של הקולנוע הישראלי מדובר במגמה מבורכת: עוד כסף נכנס לתוך שוק הקולנוע הישראלי. והכסף הזה מייצר גיוון: הסרטים האלה מייצגים סוגות שונות של יצירות אשר קרנות הקולנוע טוענות שהן רוצות להפיק, אבל בפועל נדמה שהן לעתים מתנשאות כלפיהן, בעיקר כשמדובר בסרטי ילדים וקומדיות.
אבל הטבלה הזאת גם מציגה את הטוויסט בעלילה: אף אחד מאותם סרטים מסחריים – למעט 'שושנה חלוץ מרכזי' לפני שנתיים – לא באמת הפך ללהיט היסטרי. חלקם עשו עסקים סבירים: 150,000 הצופים של 'גאליס קונקט', למשל, זה יפה, אבל זו אכזבה לעומת 200,000 הצופים של 'גאליס' הראשון. עם השקעה שמוערכת בתעשייה בסביבות 3-2 מיליון שקל לסרט – אדרי ושות' צריכים למכור כ־100,000 כרטיסים רק כדי להימנע מהפסדים.
4. הנתונים האלה גם מלמדים אותנו משהו על קרנות הקולנוע: הסרטים שלהן תמיד יצליחו יותר. וזו תעלומה: איך ייתכן שסרט שנעשה למטרות מסחריות בלבד, שמנסה לענות לטעמו של הקהל ולתת לו בידור, מצליח פחות מסרט שנעשה למטרות אמנות. יש לכך שתי תשובות שנושקות זו לזו: ראשית, בניגוד לדעה הקדומה לגביו, הקהל הישראלי מחפש איכות ולא סתם בידור רגעי. שנית, סרטי הקרנות הם אלה שניכרת בהם השקעה של זמן ושל נשמה. נכון, רוב הסרטים הישראליים זוכים לאלפים בודדים של צופים, אבל המצליחים שבהם הם אלה שישדכו בין קומוניקטיביות, איכות, אינטליגנציה ואפילו עומק.
בזמן שסרטים כמו 'ארבע על ארבע' מופקים בזריזות, דווקא סרט מאתגר יותר כמו 'סופת חול' (זוכה פרס אופיר השנה) הצליח למכור יותר כרטיסים ממנו. לכאורה, זה מנוגד לכל היגיון מסחרי קולנועי, אבל בעצם זה הגיוני לחלוטין – השנים שלקח לבמאית של 'סופת חול' להרים את סרטה, לתחקר את הנושא, ללטש את התסריט, ניכרים בסופו של דבר בסרט, שגם מעניק לצופיו אימפקט רגשי בלתי מבוטל. הארוחה המזינה הזאת גורמת לקהל להגיב ל'סופת חול' יותר מאשר למזנון הג'אנק פוד נטול הערכים התזונתיים שהוא 'ארבע על ארבע'.
אף שלעתים קרובות אנחנו בתקשורת רוצים להיות חתרניים ולמצוא את המקומות שבהם המערכת נכשלת, עיון בטבלת הנתונים הזו היא דווקא הוכחה כי שיטת הקרנות והלקטורים עובדת. הסרטים הכי מצליחים הם סרטים שעברו את התהליך המלא בקרנות ושיוצריהם עמדו מול לקטורים ומנכ"לים, שכנעו אותם וקיבלו מהם פידבקים. ההוכחה הכי טובה לכך היא הסרט 'הלהקה האחרונה בלבנון', סרט שנדחה על ידי כל הקרנות ולבסוף הופק במימון עצמאי של יוצרי הסרט ומשה אדרי. החלום שלי היה לצפות בסרט ולהריע לדון קישוטים, אותם יוצרים שסירבו לשמוע סירובים והלכו ועשו את הסרט בעצמם מתוך אמונה מוחלטת במה שיש להם, אבל למרות שהסרט מצליח לשעשע קהל בלתי מבוטל בדרך להפוך ללהיט נאה, אין מנוס מלהכריז שקרנות הקולנוע צדקו – הסרט הזה מרושל לחלוטין בכתיבתו. אם תפקידן של הקרנות היה רק לייצר להיטים, אז 'הלהקה האחרונה בלבנון' הוא פספוס שלהן. אבל השאיפה האמיתית של כל מפיק – בין אם הוא נסמך על כספי מדינה או מוציא כסף מכיסו הפרטי – צריכה להיות סרט שיצליח בכל החזיתות, המקומית והבינלאומיתֿ, המסחרית והאמנותית. נכון לעכשיו, באופן מכליל, הסרטים שנעשו ללא תמיכת הקרנות הם אלה שחסרה להם חותמת של מכון תקנים, סרטים סוג ב' שנעשו באופן עצמאי כי הם פשוט לא היו מספיק טובים. ופה ושם, כפי שרואים בטבלת סרטי 2016, הקהל הרחב מבחין בזה.
.
הסרטים הישראליים הכי נצפים השנה*
ישמח חתני: 275,000**
הלהקה האחרונה בלבנון: 250,000**
גאליס קונקט: 150,000
אבוללה: 140,000
סופת חול: 120,000**
מיסטר גאגא: 110,000
ארבע על ארבע: 100,000
ילד טוב ירושלים: 70,000
האוצר מעבר לנהר: 65,000
חתונה מנייר: 60,000
אבינו: 50,000**
שבוע ויום: 35,000**
מי יאהב אותי עכשיו: 30,000
ג'נקשן 48: 30,000
פרינסס שואו: 25,000
היורד למעלה: 16,000
ארץ פצועה: 15,000
קמטי צחוק: 14,000
–
* מתחילת נובמבר 2015 עד תחילת נובמבר 2016
** עדיין מציג בבתי הקולנוע
.
למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – שלושה חודשים ראשונים ב-49 ש"ח בלבד – לחצו כאן
