לפני זמן־מה ישבתי בארוחת ערב שבה הסבירו חבריי לאורחיהם, אנשי עסקים מחו"ל, כי ישראל נשלטת על ידי כלי התקשורת – כמאמר רבים מהפוליטיקאים בתקופה האחרונה. בביטחון רב הם שטחו בפני האורחים הזרים את התפיסה כי התקשורת בישראל הפכה לקבוצת ההשפעה החזקה ביותר. היא המרוממת, היא המדיחה. זו ודאי לא הייתה הפעם הראשונה שבה שמעתי כי אנשים שנמצאים בקבוצות הכוח החזקות ביותר, היינו "הון־שלטון", חושבים כך. לאחרונה נוצרה תחושה, שדורבנה על ידי בעלי עניין, כאילו בישראל ישנה קבוצה הומוגנית ובה חברים כל אנשי התקשורת המתכנסים יחד תחת אותן אמונות ורצונות ופועלים בתיאום כדי להשיג אותם.
אינני, כמובן, הסניגורית של כלי התקשורת ואני מכירה לחלוטין בכך שיש להם כוח בלתי מבוטל להעלות נושאים לסדר היום הציבורי, לחשוף שחיתויות ואפילו להאדיר או לפגוע בשמו של אדם. אבל נדמה שכיום בישראל, עוד לפני "התקשורת", ניצבת קבוצת השפעה חזקה הרבה יותר והיא "הבייס" הימני. קבוצת בסיס התמיכה הפוליטי החשובה ביותר לרוב חברי הממשלה הנוכחית. בעיניי הפכה הקבוצה הזאת לקבוצת ההשפעה החזקה ביותר בישראל, והיא קובעת את סדר היום האמיתי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובעקבות זאת מעצבת את חיינו בימים אלה.
הבייס, בסיס הבוחרים המדובר של נתניהו, מורכב מקבוצת אנשים שנמצאת מימין למרכז ומשתרעת בין "אין פרטנר" ועד מדיניות סיפוח, עם מעטים שעוד דוגלים בפתרון שתי המדינות, תחת סייגים כבדים ועם מבט רחוק מאוד קדימה. הקבוצה הזאת, המאכלסת כמה עשרות מנדטים פוטנציאליים, הפכה לקבוצה הנחשקת ביותר בישראל הפוליטית כיום – יותר ממה שמוגדר "המרכז הפוליטי". עליה נלחם נתניהו, אותה מצליח לעורר בנט, מחלקהּ הקטן מאוד ניזון כחלון ואותה חומד ליברמן. כל מי שחפץ שלטון יודע שרק דרך המסדרון הפוליטי הזה ניתן להגיע לעמדת כוח משמעותית.
גם המרכז הפוליטי לוטש את עיניו לבייס של נתניהו. סוף־סוף שורה ההבנה שאת השלטון יוכלו להחליף מפלגות המרכז־שמאל רק אם יצליחו לנגוס בבייס הפוליטי הזה. זהו אכן האקס פקטור, זה החלק באוכלוסייה שבלעדיו לא ניתן לנצח בחירות בישראל כיום. כל מי שעורך את הניתוחים הפוליטיים יודע כי הבייס זז עם השנים ימינה, ועמו ההחלטות של מי שרוצה להשפיע על המדיניות בישראל.
רבות מההחלטות המתקבלות על ידי זרועות השלטון השונות, רבים מצעדי הממשלה והצהרות ראש הממשלה, נועדו לרצות את אותה קבוצת אוכלוסייה שהכל חפצים ביקרה. ההנהגה שלנו היום מסתובבת עם כדור ברזל אזוק לרגליה שאינו מאפשר – במקרים רבים – לקבל החלטות המשרתות את כלל הציבור על גווניו השונים. כדור הברזל הזה מרתק יום־יום את נבחרינו לקבל החלטות שירצו את אותו בסיס. זהו המצפן היחיד המורה את הדרך: מהיום שהממשלה יוצאת לדרכה היא כבר מחשבת ימיה לבחירות הבאות. וכדי להצליח בבחירות הבאות, יש לשאת חן בעיני הקבוצה הקובעת.
וכך קורה שהדמוקרטיה שבה ניתנת השליטה לרוב ובה חובה לייצג גם קבוצות מיעוט באוכלוסייה, נשלטת בידי קבוצה שרחוקה מלהוות את הרוב באוכלוסייה אך נמצאת במיקום אסטרטגי המטה את כף השלטון. וזהו אולי העיוות הפוליטי הגדול ביותר: הקבוצה הפוליטית החזקה ביותר מוחקת, הלכה למעשה, צרכים של מרבית האנשים שגרים בישראל. העובדה שהשמאל הובס מזמן בידי הימין והצטמק לכדי כלום, כבר התיישנה. נכון להיום, המפסיד הגדול הוא המרכז הישראלי.
–
צילום: אוליבייה פיטוסי, הארץ
–
אהבתם? רוצים לקרוא "ליברל"? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן
