fbpx

כדורגל של שבת, בייסבול של כיפור // שי גולדן

0

אז בג"ץ דורש מהמדינה להסדיר את נושא משחקי הכדורגל בשבת, ולא – יתערב בעצמו (רמז: ויבטל את המשחקים בשבת).

זו סוגיה מרתקת, כי היא מעמתת קונפליקט בין חופש הדת, זכותו של אדם לבקש לא לחלל שבת, וחופש העיסוק (ע"ע: בחירה של האדם מתי יעסוק בעיסוקו), לצד הפרדת הדת מהמדינה ושמירה על הסטטוס קוו המפורסם, לצד כיבוד זכותם של אנשים ליהנות מטקסי הפנאי שלהם ביום החופש היחיד שלהם: שבת.

אורי מלמיליאן, למשל, אחד מגדולי הכדורגלנים שנעלו כאן נעלי פקקים, היה דתי בילדותו ונאלץ להכריע בנעוריו בין הדת לבין הכדורגל, מהסיבה ששני אלה לא הולכים ביחד. לבסוף הוא בחר בכדורגל, ונאלץ לחלל את השבת ולפגוע באמונתו. חלק לא מבוטל מהשחקנים בליגת העל של ימינו הם שומרי מסורת, ומבקשים להימנע מחילול שבת בפרהסיה. האם זכותם לחופש דת ולחופש עיסוק גוברת על זכות אוהד הכדורגל לצפות במשחק ביום המנוחה שלו?

שאלה מצוינת. אני סבור שהתשובה עליה היא "כן".

משחקי ליגת העל בכדורסל, למשל, משוחקים בימי חול. והליגה מתנהלת כך ומתנהלת לא רע. למעשה, מרבית הליגות הבכירות בישראל משחקות ביום שאינו שבת, אבל כדורגל בשבת הוא הרגל. הוא טקס ספורטיבי וחילוני ארוך שנים לכל דבר ועניין. האם נכון לבטל אותו? נראה שאין ברירה של ממש. בג"ץ רמז לכך בחודש שעבר. זכותו של אדם לעסוק במקצוע הכדורגל וגם לשמור על אמונתו היא ערך יסוד בדמוקרטיה שלנו. הנה מקום מרתק שבו בית המשפט העליון, אולי מעוז הליברליות והחילוניות האחרון, יוצא להגנתם של כדורגלנים שומרי מסורת ושל הדת, ואומר בפשטות: הפרדת דת ממדינה במקום שבו יש אנשים מאמינים היא עניין מורכב ומסובך. אולי בלתי אפשרי בפועל. זה קונפליקט מרתק, והוא שופך אור מאוד מעניין על מורכבותה של המדינה שהיא ישראל.

ונקנח בסיפור ספורט. מארה"ב, דווקא.

סנדי קופקס, הפיצ'ר (מגיש) היהודי של קבוצת לוס אנג'לס דודג'רס, היה הפיצ'ר הגדול ביותר של תקופתו והכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. רצה הגורל והמשחק הראשון של הוורלד סירייס (סדרת הגמר לקביעת הזוכה באליפות הבייסבול) נפל דווקא על יום כיפור. עכשיו, צריך להבין: הוורלד סירייס בשנת 1965 הוא אירוע הספורט החשוב ביותר בארה"ב. בייסבול הוא טקס דתי חילוני לכל דבר, ותואר אלופת העולם הוא התואר שבו חושקת כל קבוצה וכל אוהד שלה. אבל קופקס מודיע למאמן ולחבריו שהוא אינו מתכוון לחלל את יום כיפור והוא לא ישחק במשחק הפתיחה. פיצ'ר משחק רק שלושה משחקים (במקרה הטוב) בתוך סדרה של שבעה; וההחלטה של קופקס לשמור את יום כיפור הדהימה וטלטלה את אמריקה כולה. היהודי בחר בדתו ובמנהגיו על פני אליפות העולם בבייסבול ועל פני המשחק שבמידה רבה מהווה מרכיב משמעותי מזהותה של אמריקה כאומה.

אבל מה שיפה הוא שהאמריקאים, גם אם הזדעזעו ולא ממש הבינו מאיפה צץ להם ה־Yom Kippur ואיך הוא קשור לעובדה שסנדי קופקס לא פותח את הוורלד סירייס על גבעת המגיש, כיבדו את החלטתו. רק כדי לסבר את האוזן: שוו בנפשכם שליאו מסי לא מופיע לסופר קלאסיקו מול ריאל, להכרעת זהות האלופה, מטעמים של דת. זה בערך המקבילה לסיפור שלנו. אבל אמריקה נבנתה על שונות בין השבטים ועל כיבוד זהות ובחירה של כל איש לפי השתייכותו ואמונתו ומנהגיו. הדבק שהדביק אותה אז הוא הדבק הזה: זכותו של כל אדם להיות קודם כל עצמו ורק אחר כך אמריקאי. כי להיות אמריקאי, פירושו להיות נאמן לעצמך. וכך, ממקום שבו הקולקטיב מכבד את זכותו של היחיד להיות עצמו האמיתי, נולדת חברה. חברה גדולה ונאורה באמת. חברה שאנחנו עדיין לא יודעים להיות.

אגב, הדודג'רס זכו באליפות באותה השנה. וקופקס, עד היום, נחשב לגדול השחקנים שלהם בכל הזמנים.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook