fbpx

זמן אמת // בין דוקו מתחכם לתיווך אקטואליה // הטור של פיני אסקל

0

מה מלמדת אותנו הטכניקה התיעודית ב'הילרי', 'הריקוד האחרון' וסדרות נוספות, ואיך זה מתחבר לפרקטיקה האקטואלית בערוצים הישראליים?

סקס אסור בכיכובו של נשיא אמריקאי אחד ב־1998, עלול להכתיר נשיא אחר ב־2016. זו יכלה להיות אחלה קומדיית טעויות הוליוודית, אלמלא הקורבן של שני חלקי המשוואה הייתה אותה האישה; זו שנבגדה והושפלה ב־1998 על ידי ביל קלינטון, היא גם זו שהובסה והושפלה ב־2016 על ידי דונלד טראמפ. בסוף הפיץ' – המעמד שבו ניסה היוצר לשכנע את חברת ההפקות להשקיע בסרטו הקומי – המתין המפיק כמה שניות בנימוס אחרי צאת היוצר מהחדר ורק אז גלגל עיניו ופסק: זה אכזרי מדי לקומדיה.

הפרק הטרגי של הילרי קלינטון בהיסטוריה הפוליטית האמריקאית נחתם סופית בסדרה בת ארבעה חלקים בשם 'הילרי'. זו הצליחה לשרטט דמות של אישה חזקה, חשובה וראויה, גם אם היא אפרורית ומאותגרת בממד הכריזמטי. זו סדרה שעושה חסד עם קלינטון, גם כי זה המחיר לנגישות יוצאת הדופן שניתנה ליוצרת נאנט בורשטיין וגם בזכות ההחלטה האמנותית להשתמש בציר הזמן כבסיס למגדל קלפים דטרמיניסטי; לא רק בהקשר של בעיית התנועה שבה היא נדרסת תחת גלגלי רכבת שיוצאת מנשיא א' לנשיא ב'. מצד אחד זו טרגדיה של סיבה ותוצאה, מביל לדונלד. סיפור שמתחיל בגבר שחושב מהפין, ונגמר בגבר שאוחז בפות; ומצד שני זה סיפור גבורה של לוחמת פמיניסטית קשוחה, שהשפיעה על חיי נשים רבות כבר בצעירותה, דרך קריירה משפטית ופוליטית ארוכה ועד המרוץ לנשיאות ארה"ב.

אמנם הסגנון הזה משמש יצירות בדיוניות ותיעודיות מאז ומתמיד, אבל בשנתיים האחרונות הוא חלק מטרנד אמנותי ששולט בעיקר בז'אנר הדוקומנטרי, וניכר כי היוצרים התאהבו בו קצת יותר מדי. מלבד 'הילרי', הטרנד הזה כולל בתוכו סדרות כמו 'מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון', 'ג'פרי אפסטין: עושר מחריד' ו'רוצח נעלם בחשיכה'. זה לא סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, אלא תנועה תמידית קדימה ואחורה. אתה לא רץ מרתון, אתה עושה פילאטיס. בסדרות האלה, הדפדוף בין השנים מדגיש את מניעי הגיבור (או הנבל), מעמיק ומעגל את הדמויות ומטיל את משקל האחריות באופן שווה בין עבר והווה. זו שיטה טובה לספר סיפור, אבל יש בה גם כמה פגמים: היא קלה מדי ומסוכנת. קלה, כי אפשר לחבר כמעט כל דבר לכמעט כל דבר. מסוכנת, כי הדגדוג בין האצבעות עלול לגרום לנרטיב לכפות עצמו על נקודות דמיוניות, שננעצו כמו המלצות למסעדות מעניינות או אטרקציות לילדים על המסלול המתפתל בין אז לעכשיו.

כאשר הזמן פרוש לרגליך בשלמותו, מנקודת התחלה מובהקת לנקודת סיום ברורה, אפשר לבחון תקופה שלמה בפרספקטיבה נכונה. הבעיה מתחילה כשעומד לידך זוג עיניים נוסף, כשצץ מידע חדש, כשאתה מסתובב טיפה הצידה ומגלה שדרכת בטעות על עוד שטיחון של אותו הזמן רק בצבע ובמרקם שונים. הרי היום אין לנו אדם אחד שכותב את ההיסטוריה ומתמצת אותה למען הדורות הבאים, יש מיליארדים שמצייצים אותה בטוויטר. והנה הזמן, הפעם הוא עומד במלוא הדרו על דוכן העדים לטובת היצירה הדוקומנטרית, ועדיין בלתי אפשרי לקבל את החלטת המושבעים פה אחד: הילרי קלינטון היא אייקון פמיניסטי או קורבן של דיכוי פטריארכלי? מייקל ג'ורדן הוא גיבור אלוהי או נבל פסיכופת?

אם מלאכת הפירוק וההרכבה בז'אנר שאמור לשקף את המציאות בצורה המדויקת ביותר נראית מסובכת, באה סדרת דרמת המתח הגרמנית המשובחת 'דארק' והציגה לאורך שלוש עונותיה שלל עולמות מקבילים, דמויות כפולות ומשולשות, קווי עלילה שמשפיעים זה על זה בין עבר, הווה ועתיד וחוזר חלילה בתוך כאוס מוחלט שכולל חורים שחורים, לולאות זמן והרבה פרדוקסים. 'דארק' היא ערימה של כבלי חשמל שהסתבכו זה בזה בתוך הארגז הייעודי שלהם בעת מעבר דירה: היית חכם, ליפפת מדבקות משני קצות כל כבל – זה שייך לממיר וזה לטלוויזיה וזה לרמקולים וזה לסטרימר וזה לראוטר וזה ללפטופ וזה HDMI וזה USB – והיית בטוח שניצחת את השיטה. עברת דירה, הגיעו המובילים, הארגז של הכבלים נחת בשלום, הכבלים לא זזו בתוכו ולו מילימטר, ובכל זאת מצאת את עצמך מקפיץ את גיסך כדי שיסדר בדחיפות את כל מערכות הבידור בסלון.

אפשר להתייחס לזמן כדבר ליניארי, אפשר להיכנע לתפיסה של סיבה ותוצאה, אפשר לעשות מאמץ ובזוויות מסוימות לחבב את הילרי, אפשר להוריד את ג'ורדן מגדולתו בשל היותו אדם בלתי נסבל, אפשר לרוץ מרתון במסלול ייעודי, אפשר להמשיך לצפות במהדורת 'חדשות 12'. וזו בדיוק הדרך למות משעמום. לא חייבים לחיות על הקצה, אבל בהחלט מומלץ לאתגר את עצמנו. אפשר להתחיל בלהקשיב טוב יותר ליצירות הדוקומנטריות והעלילתיות שמשתעשעות בזמן. הן, למעשה, מאמינות כי ההתחלה היא הסוף והסוף הוא ההתחלה. יותר מזה: הן טוענות כי לא רק מה שקרה בעבר משפיע על העתיד אלא כל מה שקרה בעבר מושפע מהעתיד. במובן העמוק יותר, הזמן הוא חומר אלסטי. אם גילינו בעתיד משהו שקשור לעבר, הוא ישפיע בין היתר גם על האופן שבו נספר מעתה את אותו העבר, ומכאן – אנחנו עדיין ממשיכים להשפיע באופן ישיר על העבר. כלומר, העתיד משפיע על העבר.

התפיסה הזו באה לידי ביטוי במהדורות החדשות בישראל. כשאתה נובר בזמן, אתה רוצה בדרך כלל לראות את הרגעים שבהם היית הכי יפה. 'חדשות 2' היו הכי יפים אחרי רצח רבין. הנעימה של באך הפכה לפסקול מדמם, הקלוז־אפים התמקדו באופן מושלם על עיניהם הדומעות של נוער הנרות, המעגל של דן שילון אירח עשרות ששדרגו את 'המנוח ואני' לכדי אמנות. הרגש של הערוץ המסחרי ניצח את הממלכתיות של הערוץ הציבורי, ולא הביט מאז לאחור. למען האמת, הרגע האחרון שבו מישהו במהדורת החדשות הנכנסת של ישראל נזקק להתייחס למושגים כמו זמן, פרספקטיבה ויחסיות, היה כאשר יעקב אילון הציץ בשעונו כדי לעדכן על שעת מותו של רבין. מאותו רגע איש לא נאלץ להתמודד עם נזקי הזמן בנווה אילן.

חשוב לזכור כי אנחנו יודעים לספר את ההיסטוריה של 'חדשות 2' כי אנחנו הם האנשים החכמים שבאו מהעתיד. בעולם מקביל שבו הרגש לא היה עובד על הצופים, לא היינו מזכירים כאן את באך, שילון ורבין. אבל מה לעשות, זה עבד. המאבק על ההגמוניה החדשותית אמור היה להתחיל לפני כעשור עם 'חדשות 10', שהפכו בינתיים ל'חדשות 13'; אבל למרות חומר אנושי לא פחות טוב ולמרות ניסיון לייצר פינות ממותגות וסדרות כתבות – הם נשארו חיקוי חיוור של הדבר האמיתי.

ועכשיו אנחנו האנשים הפחות חכמים שמגיעים מההווה. אף אחד לא האמין שהבשורה תגיע דווקא מהערוץ הציבורי. ההוא מפעם, שקיבל שם חדש. אבל כשמפסיקים להסתכל על הזמן במבט צר ומתחילים למתוח את קיפוליו לכל הצדדים, אפשר ביום בהיר לזהות את העתיד של החדשות בישראל. העתיד הזה, שהתגבש וצבר תאוצה בימי הקורונה, מכיל אקספליינרים כלכליים ('חיות כיס'), מלחמה בפייק ניוז ('מהצד השני'), מבט מעמיק אקדמי/תרבותי על אקטואליה של יום חולין ('העולם היום'), ומפלרטט תמידית עם חוקי ותנאי היקום הדיגיטלי ומהדהד אותם. אין שם תחקירי צרכנות פופוליסטיים, אובססיית פרסום ראשון, הבעות אוטומטיות חמורות סבר, כתבים שמדבררים גופי ביטחון ומלחמות אגו בין טאלנטים. יש שם שאלות עיתונאיות, שליחות ציבורית ורצון אמיתי לשינוי. וכמה יפה הוא העתיד הזה; יפה כפעימות הלב המרגשות והנחושות של העובדות הסוציאליות, יפה כמו ההתבטאויות הנבונות והשפויות של המפגינים הצעירים בבלפור, יפה כמו הפנים הצעירות של קמטי הזמן.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook