fbpx

זכרונות מרים ויפים מהאולפן הישן // הטור המלא של אמנון לוי

0

בבוקר התכנית קיבלתי טלפון נרגש מנעמי שמר. "השתגעת? להזמין אותי לאותה תכנית יחד עם ג'וליאנו מר? הוא יהרוג אותי". שמר הייתה היסטרית. הניסיונות שלי לבטל את חששותיה נענו בזעם. היא רצתה לדחות את השתתפותה לשבוע אחר. אמרתי לה שמקליטים עוד כמה שעות ואי אפשר לדחות. אם כך אני מבטלת, לא דוחה, אמרה לי. התחננתי שלא תבטל. הבטחתי שאני אטפל בזה. מרגע זה את יכולה להיות רגועה. יהיה בסדר. סגרתי את הטלפון וקיללתי. איך הייתי כל כך אידיוט לשבץ באותה תכנית את נעמי שמר, אשת התנועה לארץ ישראל השלמה, עם ג'וליאנו מר, איש השמאל הקיצוני ואדם חמום מוח בזכות עצמו?

נזכרתי בפרשה לפני כמה שבועות. העיתונים ציינו ארבע שנים להירצחו של מר, איש מרתק ושחקן גדול, ואין שום סימן שמישהו יעמוד לדין על המעשה הברוטלי הזה. גם שמר הלכה מזמן לעולמה. לא הכרתי היטב אף אחד מהם, אבל הייתי שם כששני האנשים האלה, שמייצגים הפכים בחברה הישראלית, נפגשו בתכנית האירוח שלי. בדרך כלל אני לא אוהב להיזכר בימיי כמנחה התכנית הזו. בלילות שבת עדיין משדרים אותה בשידורים חוזרים בערוץ הראשון, באישון לילה. פעם צפיתי דקה וכיביתי בזעקות, כאילו ראיתי הוצאה להורג של דאעש.

גם בזמן אמת, רוב הזמן שנאתי את העבודה בתכנית אירוח. תמיד היו משברים. רוב האורחים לא סבלו אחד את השני. רוב הזמרים התעקשו לשיר את השירים הכי משעממים שלהם. רוב הסטנדאפיסטים התעקשו לנבל את הפה בגסויות הכי דוחות שלהם. כשהייתי מגיע לאולפן הייתי רואה בדרך כלל מפיקה עייפה שאומרת לי, "אמנון, יש בעיות קשות, זה לא מסכים לשבת ליד זה, זו חושבת שהתאורה לא מחמיאה לה, וההוא הכין קטע סטנד־אפ שכולל יחסי מין בין גמד לשרה בממשלה. הוא חושב שזה מצחיק. דבר איתם".

פעם שיגרה אותי המפיקה בדחיפות לחיים משה, "הוא לא מסכים לשיר את 'הקולות של פיראוס'. הוא רוצה לשיר שיר שאף אחד לא מכיר". "אני לא יודע אפילו איך הוא נראה", ניסיתי להתחמק, "איך אשכנע אותו?". "בחביבות אין קץ", ענתה המפיקה. הלכתי עם מנהל הלהקה לחדר האמנים, המנהל הראה לי אותו מרחוק וברח. ניגשתי בצעדים כושלים, לא היה לי מושג מה להגיד, אז חיבקתי אותו, נישקתי אותו על שתי לחייו ואמרתי, "שהחייני וקיימני והגיעני לעמוד מול חיים משה הגדול". איש עוד לא קיבל סטירה על חנופה, וזה עבד. הוא שר מה שביקשתי. אבל פה הייתה בעיה גדולה יותר, וסתם חנופה לא תעזור. מה עושים?

צעד ראשון, כדי להרגיע את עצמי, זימנתי למשרדי את התחקירנית וצרחתי עליה. איך היא לא ראתה את הבעייתיות (שגם אני כמובן לא ראיתי)? זה לא עזר בכלל, אבל שחרר אצלי לחצים. צעד שני היה לזמן את ג'וליאנו מר מוקדם יותר לאולפן, כדי שנדבר. ג'וליאנו הגיע לתכנית כדי לקדם את ההצגה 'אותלו' בתיאטרון חיפה, בה שיחק בתפקיד ראשי. ישבתי מולו ואמרתי לו שנעמי שמר, דאגנית שכמותה, משום מה מפחדת ממנו. ג'וליאנו הקשיב בנחת והגיב בחמש מילים מקפיאות דם: "הנאצית הזקנה מפחדת ממני? בצדק".

נרעדתי. ג'וליאנו נחשב למי שמסוגל לכל. הסברתי לו שהוא יפגע בעצמו, שאיאלץ להוריד אותו מהליין־אפ אם לא יתחייב להיות בסדר. הוא אמר שהוא מוכן לוותר על התענוג של מכות לשמר אם אאפשר לו לבצע בתכנית קטע ממופע רחוב שיש לו. את הקטע הזה הוא ניסה לדחוף לתכנית כל השבוע וסירבנו. עכשיו זיהה הזדמנות.

כאילו שהייתה לי ברירה. דרשתי בתמורה שעכשיו, עוד לפני התכנית, ייגש לשמר וירגיע אותה.

"בוא אחריי", ענה ג'וליאנו. אחרי רגע מצאנו אותה בחדר האיפור. ג'וליאנו עומד בפתח החדר, מסתכל סביב ואומר בקול גדול שכולם ישמעו, "הו, הנה נעמי שמר, אישה עם טעם טוב. נעמי, תגידי, החולצה שאני לובש מתאימה לטלוויזיה?".

נעמי נמסה, אני כמעט בכיתי. בשידור הוא היה מקסים אליה, והיא ממש התאהבה בו. בסוף התכנית, על הרולר, שניהם רקדו טנגו. ביני לבין עצמי גיניתי את החרדתיות שלי שגרמה לי להיכנע כל כך מהר לג'וליאנו. מה כבר היה יכול לעשות לה מול קהל? יומיים לאחר מכן פתחתי עיתון וגיליתי שג'וליאנו הודח מ'אותלו' אחרי שחנק על הבמה בכוח, כמעט עד מוות, את מי ששיחקה את דסדמונה. כששאלו למה, התברר שהיא הרגיזה אותו.

.

רוצים לקבל את הגיליון החדש במתנה עד הבית? הירשמו כאן

.

איור: נעם וינד

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook