fbpx

התיאוריה פורצת הדרך של חומסקי | מאת רוביק רוזנטל

0

נועם חומסקי קנה את פרסומו בזכות תיאוריה בלשנית שהשפיעה השפעה עצומה על חקר הלשון: הדקדוק הגנרטיבי. התיאוריה מתמקדת בתחביר. עד להופעתה היה התחביר תחום חקר שולי, שכמעט לא תפס מקום בספרות הבלשנית. כאשר נחקר הוא עסק בדרך שבה בונים משפטים בלשונות שונות, ועמד בדרך כלל על השוני בין השפות. כך המשפט הגרמני בנוי במקרים רבים באופן כזה שהנושא והנשוא באים בסופו, במשפט העברי המודרני שיש בו פועל הנושא יבוא תחילה (דוד הלך הביתה), במשפט המקראי – הנשוא (וילך דוד לביתו). ייצוג הזמנים שונה מאוד בין השפות השונות, ומעיד על תפיסות זמן שונות מתרבות לתרבות.

חומסקי טען שהגוונים האלה הם תלויי תרבות והיסטוריה, אבל מייצגים מערכת משותפת, שהיא הדקדוק האוניברסלי (Universal Grammar), ולמעשה יש תחביר אחד, שאותו יש לתאר ולפענח. חומסקי הבחין בין "מבנה העומק", שהוא מבנה מופשט וחסר צורה תחבירית, לבין "מבנה השטח" של משפט או של צירוף תחבירי ספציפי, הבנוי לפי כללי התחביר של שפה מסוימת. הוא ליווה את הבחנתו בטענה מתוך הפסיכולוגיה הקוגניטיבית: ברך הנולד טבוע הידע לייצר משפטים, כלומר, הוא מכיל במוחו את התחביר האוניברסלי, בעוד שאת המבנים המיוחדים לכל שפה הוא לומד מסביבתו.

כצפוי קמו לתיאוריה הזו מתנגדים רבים, שטענו כי השוני בין המבנים התחביריים שבשפות נבדלות הוא מהותי. כמו כן טענו שאין הוכחה לקיומו של מבנה העומק במוחו של הרך הנולד, כלומר, גם המבנה האוניברסלי הוא מבנה נלמד. הטענה השנייה התקבלה גם על ידי חלק מן הבלשנים הגנרטיביים. בעקבות חומסקי החל להתפתח חקר הדקדוק הגנרטיבי. נושאי הדגל של התיאוריה החדשה היו צריכים לענות על מגוון עצום של שאלות תיאורטיות ומעשיות, בהתייחסות למבנים תחביריים שונים, ולהכניס אותם לסד הדקדוק האוניברסלי. במהלך השנים עברה הבלשנות החומסקיאנית תהליכים של בדיקה עצמית ושינוי, אך רעיונות היסוד שלה נשמרו.

הטענות העיקריות אינן נגד חומסקי אלא נגד התנועה החומסקיאנית בבלשנות. טוענים נגד חסידיה, במקרים רבים בצדק, שהם נוטים לראות בדקדוק הגנרטיבי את חזות הכול. המאמץ להציג תמונה אוניברסלית של התחביר יצר תיאוריה מורכבת ומופשטת שהתרחקה מהאופי הדינמי והמאתגר של השפה החיה. החומסקיאנים הטילו צל על תחומים חשובים לא פחות בבלשנות, ובמקרים לא מעטים נוצרה בדיון הבלשני אווירה של היררכיה במקום שבו נדרשת דמוקרטיה מחשבתית. במפגשים (הלא רבים) שלי עם חסידי חומסקי עלתה התחושה הלא נוחה שהתיאוריה וההגנה עליה חשובות להם מן השפה החיה, והם נוטים לבוז למי שעוסק במילים ובשימושיהן.

עם זאת, התיאוריה החומסקיאנית שינתה את דרך החשיבה על השפה בכלל, ולא רק על התחביר. לב לבה של התיאוריה הגנרטיבית היא היכולת של אדם הרוכש שפה לגזור כללים מופשטים מתוך ידע חלקי שהוא קולט, ולייצר על פיהם מבנים חדשים, והדבר חל גם על תחומי חקר נוספים בשפה, כמו תורת הצורות ותורת המשמעים. ילד בן ארבע אכן יודע לבנות משפטים תקינים, אבל הוא גם מבין את משמעות המילים שהוא קולט מסביבתו, יודע לבנות מילים חדשות על פי כללים שמעולם לא שמע עליהם, להטות אותן ולהגות אותן באופן נכון. עם זאת, לא נבנתה בתחומים אלה תיאוריה גנרטיבית שלמה, וגם לא נמצאה הדרך להרחיב את התחביר הגנרטיבי באופן שיכלול תחומים אלה באותה מערכת תיאורטית.

נועם חומסקי בראיון מיוחד: "לא חשבתי שזו תהיה מדינה של יודו־נאצים" | מאת רן אדליסט

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook