fbpx

השנה של נתניהו ואובמה – מאחורי הקלעים של קרבות ירושלים־וושינגטון // מאת אמיר תיבון

0

"ביבי תותח. הוא ווינר אמיתי". כך סיכם הפרסומאי ראובן אדלר את הניצחון המוחץ של נתניהו בבחירות האחרונות. בסיומה של 2015, איש אינו חולק על כך שנתניהו הוא לא סתם ווינר, אלא הקמפיינר הפוליטי הטוב ביותר במחוזותינו כיום. אבל השנה החולפת תיזכר לא רק כשנה מוצלחת במיוחד בקריירה הפוליטית של נתניהו בישראל, אלא גם כשנה שבמהלכה הקריירה הפוליטית השנייה שלו – זו שמתנהלת מאז שנות ה־80 בארה"ב – ספגה מפלה אנושה, שספק אם יצליח לקום ממנה.

במשך שנים הציג נתניהו את עצמו לציבור בוחריו כ"מר אמריקה", הפוליטיקאי הישראלי היחיד שבאמת מבין איך הדברים עובדים שם, מעבר לים. הכישלון המוחלט שנחל הקמפיין שלו לעצירת הסכם הגרעין עם איראן הבהיר סופית שזה כבר לא המצב. בבית הוא ניצח בגדול, אבל באמריקה הוא הפסיד השנה את קרב חייו.

בביקורו האחרון בוושינגטון סבל נתניהו מכאב גרון ומעייפות, אבל זה לא מנע ממנו להסתובב ברחבי הבירה האמריקאית עם חיוך גדול על הפנים. במסדרונות מלון המייפלאוור האהוב עליו, בטיול עם רעייתו באחוזה של ג'ורג' וושינגטון, באירוע הוקרה שנערך לכבודו במכון מחקר שמרני ואפילו בתדרוך עם הכתבים הישראלים שהתלוו אליו, הקפיד כל העת לשדר שביעות רצון. לפרקים אפילו נראה מאושר, במיוחד כאשר תיאר את הפגישה עם אובמה כ"מצוינת, אולי הטובה ביותר שהייתה לנו".

בבית הלבן הביטו בהשתאות על מתקפת החיוכים. מבחינתם, הפגישה בין שני המנהיגים הייתה "קונסטרוקטיבית", לא יותר מזה. בטח לא מצוינת. "הנשיא ונתניהו לעולם לא יהיו חברים", הסביר פקיד בכיר בממשל. "הם לעולם לא יתגברו על מה שקרה ביניהם סביב איראן". אובמה לא עשה אפילו מאמץ מינימלי לגבות את פרץ האופטימיות של נתניהו. מבחינתו, המטרה העיקרית הייתה "לסמן וי". לפי בכיר נוסף בממשל, "הנשיא מקווה שהפגישה הזו הייתה האחרונה שלו עם ביבי".

איך קרה שנתניהו, שהתחיל את 2015 בהסתערות אגרסיבית על גבעת הקפיטול, סיים אותה בחודש שעבר במופע מגושם של חנופה לנשיא? "זה פשוט – אובמה ניצח, ונתניהו הבין שאין לו יותר מה להרוויח מעימות איתו", אומר ל'ליברל' פרופ' ברנט סאסלי מאוניברסיטת טקסס, מומחה לפוליטיקה ישראלית. "נתניהו פועל בבועה בכל הקשור לארה"ב. הוא חושב שהוא יודע הכי טוב, ומוקף ביועצים שחושבים כמוהו. לכן, במובן מסוים זה אפילו מפתיע שהוא הבין שהגיע הזמן לעבור הלאה".

נתניהו בהחלט השלים עם ההפסד, אבל זה לא היה לו קל. הוא לא חשב שכך יסתיים המאבק בינו לבין אובמה.

מי הפיק את הזימון?

כאשר הטלפון בלשכתו של נתניהו צלצל בערב יום חמישי, 8 בינואר, הכול עוד נראה אחרת. על הקו היה השגריר שלו בוושינגטון, רון דרמר, שביקש לעדכנו לגבי שיחה שקיים באותו יום עם מנהיג הרפובליקנים בקונגרס, ג'ון ביינר. חודש בלבד לאחר שפיזר נתניהו את ממשלתו והכריז על בחירות חדשות, ביינר העביר לשגריר הצעה שאי אפשר לסרב לה: ההנהגה הרפובליקנית תזמין את נתניהו לנאום בפני הקונגרס, כדי שיוכל להזהיר את אמריקה מפני הסכנה של איראן גרעינית.

בכירים ישראלים ואמריקאים מספרים גרסאות סותרות בנוגע לתפקידו של דרמר בארגון ההופעה בקונגרס, שנקבעה ל־3 במרץ, שבועיים בלבד לפני הבחירות בישראל. בצד הישראלי מתעקשים שהרעיון לנאום היה של ביינר והרפובליקנים. דרמר, על פי הגרסה הזו, היה בסך הכול השליח. הרפובליקנים רצו בכל מאודם להכשיל את הסכם הגרעין, שבאותו שלב כבר היה ברור שייחתם. נתניהו היה מבחינתם איש המכירות הטוב ביותר בנושא האיראני, וכך נולדה ההזמנה. "ברגע שהם הציעו את זה, ראש הממשלה לא היה יכול לסרב", אומר לנו גורם בלשכת נתניהו.

בממשל אובמה אין אפילו בכיר אחד שמאמין לסיפור הזה. בשבועות שקדמו להזמנה, טוענים בממשל, דרמר חרש את הקונגרס בניסיון לגייס קולות לטובת יוזמות חקיקה שהיו אמורות להכשיל את המגעים עם איראן. הממשל היה מוטרד במיוחד מחוק להטלת סנקציות חדשות על איראן שהציעו הסנאטור הדמוקרטי בוב מננדז ועמיתו הרפובליקני מארק קירק. אובמה התקשר לנתניהו במהלך אחת מטיסותיו באייר פורס 1, כדי להזהיר את ראש הממשלה ש"טביעות האצבעות של השגריר שלך מרוחות לכל אורך החקיקה הזו", אמירה חריגה אפילו ביחס לסטנדרט של מערכת היחסים ביניהם.

התפקיד של דרמר בארגון ההזמנה, אומרים בממשל, היה הרבה יותר משמעותי מהעברת הודעות. "ההתלבטות היחידה שלנו הייתה לגבי השאלה למה דרמר עשה את זה – אם השיקול המרכזי שלו היה לגייס תמיכה בחקיקת הסנקציות, או פשוט לעזור לביבי לנצח בבחירות", אומר בכיר בבית הלבן, "אבל לגבי איך זה קרה, מי ביקש ממי – בוא נאמר שזה לא היה רק רעיון של ביינר".

כך או אחרת, ב־9 בינואר החזיר דרמר לביינר תשובה חיובית. אלא שבלשכת נתניהו מעטים בלבד ידעו על הנאום המתגבש. חלפו כשבועיים עד שביינר פרסם ציוץ חגיגי בחשבון הטוויטר שלו, על כך ש"בנימין נתניהו יהיה המנהיג הראשון מאז צ'רצ'יל לנאום בפעם השלישית מול הקונגרס". במהלך השבועיים האלה אף אחד בישראל לא טרח לעדכן את הממשל האמריקאי לגבי ההזמנה והביקור המתוכנן בוושינגטון. ב־22 בינואר בשעות אחר הצהריים, קצת אחרי הציוץ של ביינר, הטלפון של שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו לא הפסיק לצלצל. "איך לא ידענו על זה?" הייתה השאלה שחזרה על עצמה בכל השיחות מוושינגטון.

שפירו התקשר ליוסי כהן, היועץ לביטחון לאומי של נתניהו. "יש משהו שאתה רוצה לספר לי?", שאל השגריר. כהן היה נבוך. בדומה לשפירו, גם הוא התעדכן באיחור רב על ההזמנה. בממשל לא בטוחים אם כהן גילה כמוהם דרך התקשורת, או עודכן ממש לפני הציוץ של ביינר, אבל בשיחה עם שפירו הוא התנצל על הקצר בתקשורת. ההתנצלות התקבלה – עד היום ממשיך כהן ליהנות מאמונם של אנשי מפתח בממשל – אבל הכעס על נתניהו, ובעיקר על דרמר, רק גדל. "הם ידעו שכהן יתקשה להסתיר כזה דבר מהיועצת לביטחון לאומי סוזן רייס, שאיתה הוא מדבר באופן שוטף. זה מוכיח שהייתה פה כוונה ברורה להסתיר את זה מאיתנו, ולא תקלה מצערת כפי שהם ניסו להציג את זה אחר כך", אומר ל'ליברל' בכיר בבית הלבן.

טוב לבחירות, רע למאבק הגרעין

הנאום יצר דילמה קשה עבור הממשל, כאשר על כף המאזניים מונחות שתי סוגיות – הבחירות בישראל והמו"מ הגרעיני. מצד אחד, היה ברור לאנשי אובמה שאם הם יגיבו בתקיפות ל"הפרת הפרוטוקול" שביצע נתניהו, הם יחזקו את ראש הממשלה בדעת הקהל הישראלית ויגדילו את סיכוייו לנצח בבחירות. מצד שני, הנאום היווה הזדמנות עבור הממשל לעשות דה־לגיטימציה לביקורת של נתניהו בדעת הקהל האמריקאית, ולהציגו כמי שירק בפרצופו של מוסד הנשיאות.

בסוף ינואר ובתחילת פברואר, כאשר הנאום עלה לכותרות מדי יום, נתניהו עוד הוביל ברוב הסקרים שנערכו בארץ. "היה לנו ברור שהוא כנראה הולך לנצח", אומר בכיר בבית הלבן. "רק ממש בסוף, כשהסקרים החלו להציג תמונה שונה, היו כמה אנשים אצלנו שחשבו אחרת. אבל בשלב שבו הוא הודיע על הנאום בקונגרס, לא נראה שיש סיכוי גבוה שהוא יפסיד". מתוך הבנה שנתניהו כאן כדי להישאר, ושהנאום יהיה רק השלב הראשון במאמץ שלו לקושש מספיק קולות בקונגרס כדי להפיל את ההסכם המתגבש עם איראן, הבית הלבן יצא למתקפת נגד קטלנית. הייתה ההדלפה לאתר 'בלומברג' על כך שראש המוסד תמיר פרדו אמר לחברי קונגרס שהוא מתנגד לסנקציות חדשות על איראן (אותן סנקציות שדרמר ניסה לקדם). אחר כך באה הדלפה אחרת, ל'אטלנטיק', על כך שיוסי כהן אמר לבכירי הממשל שהוא בכלל מתנגד לנאום בקונגרס. בין לבין יצאה הדלפה על כך שאיפא"ק, השדולה הפרו־ישראלית החזקה בוושינגטון, לא עודכנה מראש על הנאום ושאנשי הארגון זועמים על נתניהו. סוזן רייס אמרה בפומבי שהנאום "הרסני למרקם היחסים בין המדינות", ובכירים לשעבר בממשלים של בוש ורייגן יצאו גם הם נגד התנהלות נתניהו. אפילו ב'פוקס ניוז' נמצאו מגישים שמתחו ביקורת על החוצפה של ראש הממשלה.

בחזית שהייתה החשובה יותר עבור הממשל – המאבק על ההסכם עם איראן בקונגרס – האסטרטגיה שלהם החלה לעבוד. כ־50 מחוקקים דמוקרטים, בהם רוב מוחץ של המחוקקים השחורים, הודיעו שיחרימו את הנאום. זה היה מעשה חסר תקדים כשמדובר בנאום של ראש ממשלת ישראל. מבין מאות המחוקקים הדמוקרטים שבכל זאת הגיעו לצפות בדברי נתניהו, רבים פרסמו הודעות ביקורתיות וסימנו בכך שאם היו יכולים לשאת במחיר הפוליטי – היו מחרימים אותו גם כן.

מבחינת נתניהו, הפעלתנות של הבית הלבן נגדו הייתה ברכה. במשך חודש וחצי ממערכת הבחירות, היריב המרכזי שלו לא היה הרצוג או לפיד, אלא נשיא ארה"ב. לקראת הנאום ניסו בקמפיין של המחנה הציוני להפיק סרטון מלגלג, במסגרתו נשלחו צעירי המפלגה לרחובות תל אביב לשאול אזרחים אם בכוונתם לצפות באירוע. הרעיון היה להראות שבזמן שנתניהו עסוק במריבות עם אובמה, את הציבור הישראלי מעניינים מחירי הדיור והמזון. "הבעיה הייתה שכמעט כל האנשים ששאלנו אמרו: בטח שאני מתכוון לצפות בזה", אומר יועץ לקמפיין. "הבילד־אפ היה כל כך גדול, שאנשים נסחפו לתוך זה". הרעיון נגנז.

אלא שדווקא בנקודה הזו החל להתברר שהקמפיין של ביבי עובד היטב בישראל, אבל נכשל בארה"ב. בשורה התחתונה, מטרת הנאום הייתה לגייס לפחות 13 סנאטורים דמוקרטים נגד הסכם הגרעין. 13 היה מספר המפתח, שכן בסנאט יש כיום 54 רפובליקנים, ודרושות 67 אצבעות כדי להתגבר על וטו נשיאותי, שאובמה הבטיח להטיל על כל חקיקה שתפגע בהסכם עם איראן. (נתניהו, אגב, דיבר לפני הנסיעה על צורך להשיג תמיכה של 15 סנאטורים דמוקרטים, כדי שיהיה "טווח ביטחון" אל מול הלחץ הנגדי של ממשל אובמה.) התגובה בקרב המפלגה הדמוקרטית לנאום הייתה כל כך שלילית, שהיה ברור באופן מיידי ש־13 סנאטורים מהמפלגה הזו, נתניהו כבר לא ישיג. מנהיגת הדמוקרטים בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, כינתה את הנאום "עלבון לעם האמריקאי".

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook