בפברואר 1999 התקבצו יותר מ־300 אלף חרדים בירושלים להפגנת ענק נגד בית המשפט העליון. תשאלו כל אחד משופטי העליון לדורותיו אם ההפגנה הזו השפיעה על מדיניותו ופסיקותיו של העליון בנושאי דת ומדינה, ותקבלו הכחשה גורפת. אבל עמוק בפנים, יודע כל משקיף על פסיקותיו של העליון, ההפגנה חלחלה לדנ"א הפנימי ושינתה משהו בנקודת האיזון הפנימית של כל שופט עם עצמו. לא תמצאו את הנקודה הזו ארוזה בנימוקים משפטיים מפולפלים. אלה דברים שנותרים חבויים בצפונות הכרעותיו של שופט.
בנובמבר 2015 ריסס מאן דהוא גרפיטי על קיר בית המשפט העליון: "לא הורסים בית כנסת, רוצים מדינה יהודית". הימים הם ימים סוערים, פיגועי דקירה וירי, הדם רותח בוורידים, העיתונים צועקים בשחור ובאדום. חבר כנסת מהימין מאיים לשלח דחפור שיחריב את בית המשפט, רק כי הוא מעז לעצור הריסת בית מחבל עד למתן פסק דין; וממשלת ישראל פונה פעם אחר פעם לעליון, באמצעות הזרוע המשפטית הקרויה "היועץ המשפטי לממשלה", ומבקשת להימנע מביצוע פסק דין סופי לפנות בית כנסת שנבנה בניגוד לחוק על קרקע פרטית בהתנחלות.
בתי המשפט אמורים לשמש מבצרו של שלטון החוק, אך בממשלת נתניהו הרביעית מצב העניינים מזכיר נקודת שבר בסרטי מלחמות היסטוריים: האויב כבר פרץ את החומות והוא עושה דרכו לעבר הצריח. מי שקונן על התקרנפותו החלקית של אתוס שלטון החוק במשרד המשפטים בתקופת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, עוד עשוי להתגעגע אליו בקדנציה הבאה. שופטי העליון לא יכולים לבד. בלי הזרוע המקצועית של משרד המשפטים מצד אחד, ושכבת מגן של פוליטיקאים שוחרי שלטון החוק מצד שני שירסנו את עמיתיהם הפרועים, המבצר ייפול.
חקירות שחיתות מתנהלות בעצלתיים, בין היתר בשל תחושת הדרג החוקר שהבוסים אינם ששים לקבל לידיהם את הממצאים. הדרך אינה אצה לאיש; דומה שגם בתקשורת פסקו להציק לשופטים המתמהמהים בשיגור המושחתים לכלא. נקודות האחיזה של גורמים מתונים במשלטים אסטרטגיים, דוגמת ועדת השרים לחקיקה, הוועדה לבחירת שופטים או אוזנו של ראש הממשלה, הולכות ונשחקות. התוצאה הבלתי נמנעת היא אובדן הבלמים. אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר – אז בשבוע הבא, בחסות אירוע ביטחוני או אירוויזיון, או כל התרחשות אחרת שתסיט את תשומת לבו של הציבור.
בשיא ימי התלהבותם של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן וראש הממשלה נתניהו מכוונתם למנות את תא"ל גל הירש למפכ"ל המשטרה, שוחחו וינשטיין ונתניהו טלפונית. ראש הממשלה לחץ על היועץ המשפטי לאשר את מינוי הירש, ולזרז (או למרוח, אם תרצו) את בדיקת החשדות שעמדו נגד המועמד למפכ"לות. "אני מרים את עיניי אל הקיר שממולי", אמר וינשטיין לנתניהו, "ואינני רואה שלט הקובע שאני עובד אצלך", וניתק את השיחה מבלי להמתין לתשובה. וזה עוד מהיועץ שנחשב למקורב, משפיע ובעל מהלכים אצל המנהיג. יותר משזהו סיפור מעודד על עצמאות היועץ הנוכחי, זו נורת אזהרה באשר למידת העצמאות שיראה לעצמו היועץ הבא, הנבחר בעצם ימים אלה, בהשפעתו הישירה והעקיפה של נתניהו.
שלטון החוק אינו פוליטיקה, אך גם הוא זקוק לחיזוקים כלשהם כדי להחזיק מעמד. וזה כל מה שהוא מאחל לעצמו בימים אלה. שהעצמאות המכוונת את נקודת האיזון הפנימית תישמר עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.
.
צילום: דניאל בר און, אוליבייה פיטוסי, הארץ, חטיבת דובר המשטרה
.
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית
